בחודש מרץ האחרון, רן פחימה (37) באר שבעי במקור שחי בשנים האחרונות במקסיקו, היה בטוח שהוא מגיע לעוד ביקור קצר בארץ. גם פחימה, שבעברו היה מחלץ בעלי חיים וידוע בחיבתו לכל ההולכים על ארבע, לא חשב שהביקור הקצר בישראל יהפוך לעשרה חודשים אינטנסיביים בישראל, עם עשרות חילוצים, חלקם מסוכנים ועשרות רבות של בעלי חיים משוטטים להם מצא בית.

פחימה בהרבה מובנים הוא עוף נודד, ובעשור האחרון ביקר בעשרות מדינות בכל רחבי הגלובוס: "יצאתי פעם ראשונה לחו"ל אחרי הצבא, וכמו כולם נסעתי להודו נפאל. אחרי שחזרתי לארץ הייתי מחלץ בעלי חיים של עמותת  'תנו לחיות לחיות'. ב-2006 הצעתי לחבר שלי רעיון לחצות את אירופה על אופניים, ויצאנו למסע בכל אירופה: רומניה, סלובקיה, אוסטריה ואיטליה. אחרי זה המשכנו ממש לרוד טריפ עם רכב. סך הכל עשינו 6,000 קילומטר כשעברנו גם בשוויץ, ליכטנשטיין וגרמניה. ניסינו על הדרך לגייס כסף לעמותת 'תנו לחיות לחיות', משהו שלא צלח במיוחד".

צילומים: דיאגו מיטלברג

אחרי הטיול הגדול פחימה עבר להתגורר שנה בנורבגיה, שם דיבר עם האקסית שלו שהציעה לו לבוא איתה למרכז אמריקה, ופחימה, כעוף נודד, הבטיח לעלות על מטוס: "האקסית שלי אמרה לי לבוא איתה למרכז אמריקה, ואמרתי שאני אבוא לבקר אותה. קפצתי בקטנה למקסיקו, נפגשתי עם חבר שהיו לו שם עסקים, ומפה לשם התחלתי לעבוד איתו בעגלות. ב-2009 סיימתי שם ונסעתי שוב להודו לטיול, וב-2010 עבדתי באירלנד בעגלות. בסוף 2010 כבר הייתי בארץ, ואמרתי שאני מתחיל ללמוד. עשיתי מכינה שנה ראשונה בביולוגיה ימית, ואז חבר שלי אמר לי לבוא לעבוד איתו כמה חודשים ולהרוויח כסף. הלכתי על זה, אמרתי לעצמי שאני אעבוד כמה חודשים ונשיג כסף ללימודים. וככה נשארתי עד 2020".

במשך 9 שנים פחימה היה במקסיקו. אחרי 3 שנים במכירות החליט לפתוח הוסטל משלו: "ישבתי אצל חבר בהוסטל בפלאיה דל כרמן, ושתינו בירה. הגיעו חמישה מטיילים לקבלה ורצו חדר, הוא היה מלא עד אפס מקום. למחרת שוב הגיעו עוד ועוד מטיילים, אמרתי שיש פה ביקוש אדיר". פחימה החל לחפש מבנה ויחד עם חבר, עמי דהאן אותו מכירים כחצי מהצמד האלקטרוני 'רייזינג דאסט', החל להקים הוסטל משלו: "פתחתי את ה'גרין וילה', הוסטל בוטיק, שאני לא אקפוץ מעל הפופיק כשאגיד שזה מההוסטלים היותר יפים ומשופצרים שהיו במרכז אמריקה. אתר ההוסטלים הכי גדול בעולם דירג אותו במקום הראשון בפלאיה דל כרמן. אני זוכר שאספתי את המטיילים הראשונים מהתחנה המרכזית". פחימה לא הסתפק בזה; יום אחד, בטיול לג'ונגלים במקסיקו גילה מערה מרהיבה וכמה מעיינות ומיד החליט להרים טיולים למקום. כך, לאט לאט, הקים חברת טיולים במקסיקו, שיפץ שוב את ההוסטל והפך אותו לבית מלון, ונראה שמצא את הייעוד בחייו. בכל התקופה הזו, פחימה, שכאמור מחזיק באהבה ובעיקר חמלה ללא גבולות להולכים על ארבע, עוסק בחילוץ וטיפול בבעלי חיים גם במרכז אמריקה: "גם במקסיקו התעסקתי בחילוצים, רק ששם הייתי מחלץ יגואר או קופים, חיות טרופיות. העובדים שלי היו מוציאים כלבים מהכלבייה, ועושים להם טיולים בכל יום שישי. העניין של בעלי החיים מלווה אותי בכל העולם. גם ברפובליקה הדומיניקנית הייתי מאכיל את כל הכלבים בעיר". אבל לקורונה היו תוכניות אחרות, ובמרץ האחרון פחימה הגיע לבקר את בת זוגו בישראל, ביקור שהפך לתקופה ארוכה מאוד: "במרץ האחרון, לפני יום ההולדת שלי, חברה שלי קנתה לי כרטיס מתנה, וביקשה שאבוא לארץ לשבועיים. באתי ב-4.3 ממש עם תחילת הקורונה, והסתבר שחולה מספר 19 היה איתי על המטוס, ואז שבועיים של ביקור בארץ הפכו לשבועיים של בידוד. אחרי השבועיים בידוד התחיל סגר, ואז הגל נמשך והגיע למקסיקו. אחרי זה גל שני וכל פעם אני אומר שאני חוזר למקסיקו כשבינתיים אני חוזר לשגרה בארץ עם בעלי החיים".

פחימה הבין שהוא ייאלץ להישאר לתקופה לא קצרה, והחל ללמוד אילוף בעלי חיים, ובין לבין נשאב שוב אל החילוצים והדאגה לבעלי החיים: "מהיום הראשון שלי בארץ אחרי שיצאתי מבידוד, התחלתי לעזור  לבעלי החיים. כבר ביום הראשון מצאתי כלב משוטט, והחזרתי אותו לבעלים. למחרת הצלתי חתול שנתקע על הכביש. לאט לאט המקרים הצטברו, והבנתי שי פה בעיה. פתחתי קבוצות ווטסאפ לכל הארץ,  והצטרפו אליי מלא אנשים. היום יש לי כמה קבוצות שאני מנהל שכל בעל חיים בצרה מיד עולה בקבוצה, וישר יש מתנדבים שמגיעים למיקומים. כלבים משוטטים, כלבים שעוברים התעללות, כל מקרה וכל שעה מקבל מענה. לפני שבועיים כבר קניתי רכב חילוץ עם כל הציוד שצריך, מוטות לכידה, מלכודות, כל מה שצריך כדי לחלץ".

פחימה כאמור היה מחלץ של עמותת "תנו לחיות לחיות" והאהבה לבעלי החיים זורמת אצלו בדם. את הכל הוא כמובן עושה בהתנדבות מלאה. רק כדי לקבל מושג לכמות המקרים שמגיעים אליו, אפשר להסתכל על השבוע האחרון: "במוצאי שבת היו ארבעה מקרים של בעלי חיים משוטטים ששלחתי לשם אנשים ועוד שלושה מקרים שטיפלתי בהם אישית: שני חתולים שחולצו וכלב שעבר סריקה. היה כלב שרדפתי אחריו שעה וחצי בשכונת רמות אחרי ששוטט ב-2 בלילה. יומיים לפני רדפתי במדבר אחרי חתול עיוור בעין אחת בקור מקפיא ב-1 בלילה. למחרת חילצנו אמא עם גורים ברכבת. שלחתי נהג מונית לאסוף חמישה גורים מחברון ולהביא אותם לבאר שבע לאמא מניקה שחילצנו מעל הגשר בנווה נוי. אחרי זה את נהג המונית שלחנו עם המשטרה לרהט להביא כלבה עם חמישה גורים שהתעללו בה. רק על הנסיעות שילמתי כ-1,000 שקלים".

סכומים לא מבוטלים. מי משלם?

"במקרה של אירוע חירום, אני קודם כל מטפל. לא שואל אם יש כסף או אין כסף. למזלי, הרבה בעלי מקצוע איתי בקטע הזה וקודם כל עוזרים, אחרי זה עם הכסף מסתדרים. לדוגמה, הלכתי לווטרינר ב-1 בלילה, ושילמתי 700 שקלים מהכיס שלי. פחות מ-24 שעות אחרי, כבר קיבלתי 695 שקלים מתרומות, ככה ששילמתי חמישה שקלים וארבע שעות מהזמן שלי. הזמן שלי הוא יקר אבל בשביל זה הוא נועד, לבעל חיים שצריך אותי כרגע. את הזמן שלי אני מייעל לטובה. אני לא מרגיש ש'שרפתי' זמן, ההיפך, אני מרגיש שזה היום הכי יעיל. אז אני קודם משלם ולרוב מסתדר, ואם צריך יש תרומות. 90 אחוז מהמקרים אני לא משלם, ואין תרומות. ב'תנו לחיות לחיות' מקבלים אותי בלי שום תשלום, אני מודיע להם לפני שאני מגיע, ומקבלים אותי במרפאה ברמת גן. אם צריך, גם באשקלון מקבלים אותי. יש את ד"ר שרמן בנאות לון שאני עובד איתו 20 שנה עם בעלי חיים, והוא מקבל אותי הרבה מאוד פעמים בלי תשלום, ואני משלם רק על התרופות".

בסוף השירות הצבאי שלו, פחימה הקים בית מחסה עם 16 כלבים ועוד כ-30 חתולים. בכל רגע נתון פחימה גם "נאלץ" לדאוג לאוכל ומחסה לבעלי החיים אותם הציל: "יש ארבעה חתולים ששמתי עכשיו באומנה. בבית של החברה שלי יש לנו חתולה שעיוורת בעין אחת שהצלתי בשבוע שעבר. אימצתי עוד כלב שעבר התעללות, ואצל ההורים שלי יש עוד שני כלבים אותם גידלתי שנים".

מאיפה מגיעה האהבה הזו לבעלי החיים?

"זה מאוד פשוט; אני מרגיש את הכאב שלהם. אני לא יכול להתעלם. אני לא יכול לישון בלילה כשיש בעל חיים פצוע או שצריך עזרה ואני אומר שזו לא בעיה שלי. לא מצליח לעצום עין. לא מכיר את הדבר הזה. אני הופך עולמות. הגעתי למקומות לא טובים כדי לחלץ כלבים".

עד כמה פחימה מחויב למטרה ניתן להבין ממקרה שקרה לפני כמה חודשים בכביש 1. פחימה הצליח, בעזרת ניידת משטרה, לעצור את התנועה באחד הכבישים העמוסים בישראל, בשעת העומס, למשך שעה, כדי לחלץ חתול: "נסעתי עם חברה שלי על כביש 1. בשוליים, בגשר שמפריד בין נתיבי התנועה קלטתי תוך כדי נסיעה חתול שוכב על הבטון. לא יודע איך קלטתי את זה תוך כדי נסיעה, אבל החתול שכב והחזיק את הראש מבוהל מהרעש והמהירות של המכוניות. אני קולט את זה, ואני מבין שאני חייב לעזור לו. עצרתי במקום הכי בטוח שיכול להיות כי זה כביש סואן, והתחלתי ללכת נגד כיוון התנועה. יש לי תעודת נאמן בעלי חיים של המשרד להגנת הסביבה, אז יש לי איזושהי סמכות, והזמנתי משטרה. הגיעה ניידת, נכנסה לשוליים, עצרה את התנועה, ואז כמו בסרט הוליוודי, אני נוסע נגד כיוון התנועה, בפקק גדול מלפניי ב-4 בצהריים, השעה הכי עמוסה, עוצר ויורד עם מלכודת. החתול קולט שהתנועה עצרה, יורד מהשוליים ונכנס מתחת למנוע של אוטו. מובן שאנשים לא מבינים מה קרה, יורדים מהמכוניות, ואני אומר שיש חתול מתחת למנוע. אני אומר לבעל הרכב שאני צריך לפרק את הפלסטיקה. פתאום מגיעים שני חבר'ה, מביאים מברג ועוזרים לי לפרק את כל הפלסטיקה. התחולה כולה מתנשפת, לא שתתה מי יודע כמה זמן, ואני מעביר אותה לטיפול. היום היא כבר מתפקדת בבית חם באשדוד".

לאחר חילוץ חתול בכביש 1. צילום: פרטי

החברה והסביבה הקרובה שלך מבינים את השיגעון שלך?

"בהתחלה חברה שלי הייתה פחות בקטע של חתולים. היום היא שולחת אותי לחלץ חתול. חלק מהבית ממש הפך לבית מחסה. גם אחיות שלי וההורים שלי,  כולם מבינים את העניין".

ומה לגבי הקורונה, אתה מרגיש שיש עלייה בחילוצים, בהתעללות ונטישה של בעלי חיים?

"עד כמה שזה יישמע עצוב, אני מברך את הקורונה כי הטבע שגשג כשכולם היו בבית. הטבע חזר לעצמו וכל כך הרבה בעלי חיים ניצלו בגלל הסגרים שהיו. בשביל הטבע זו תקופה טובה. אני כן יכול להגיד שלצערי הרב אני רואה הרבה בעלי חיים שננטשים, ואני לא מבין את זה. נוטשים כלבים מבוגרים, לא רק גורים או כאלה שנטשו כלב אחרי חודשיים".