אם תשאלו אותי, הקולות הנשמעים בתקופה האחרונה בבאר שבע, שמוחים למשל נגד מודעות פרסום בשפה הערבית על אוטובוסים עירוניים, מלמדים על בעיה דווקא אצל המשמיעים אותם. ומה מושמע, לדוגמה? החשש הגדול מהחלפת שלטי הכניסה לעיר (הכתובים כמובן בעברית…) לשלטי ברכה בערבית, כאילו שבירת הנגב היא שכם או חברון. וגם שצריך לתרגם את הפרסומות על האוטובוסים לעברית, עבור תושבי העיר…

אז ככה, לידיעה כללית, בנגב ובבירתו מתגוררים, אומנם, מאות אלפי יהודים, אבל גם מאות אלפי בדואים. נכון שבימים עברו, לא גרו בדואים רבים בבאר שבע, ומלבד השוק הבדואי ההיסטורי (שכבר איננו קיים, צחוק הגורל…) לא היה סביר שתושב בירת הנגב ייתקל באזרח בדואי עם כאפייה באזור מגוריו או אף במרכז העיר. זה השתנה, מה לעשות, ובבאר שבע דרים כיום אלפי בדואים, אם לא יותר. בנוסף, בעקבות התפתחותו של מטרופולין הדרום, זורמים לעיר מדי יום עשרות אלפי תושבים מהאזור, יהודים אבל גם בדואים, הצורכים שירותים שונים בבירת המחוז.

מלבד זאת (אם תשאלו אותי…), הזמנים השתנו גם במגזר הבדואי: לא פעם, ממש לא ניתן להבחין בין יהודי לבדואי, הצועדים ברחובות באר שבע, מצב שאגב קיים כבר עשרות שנים בגליל. בדואים בעלי מקצועות שונים (לא רק חופשיים, כמו עורכי דין ורואי חשבון…) רוכשים דירות בבירת הנגב, ואפילו (מה אתם יודעים?…) עוברים לגור בהן. לעומת היישובים הבדואים בסביבה הקרובה של באר שבע, העיר הגדולה והמודרנית מהווה פיתוי גדול למי שיכול להרשות לעצמו להתגורר בה. ולגבי השפה והדרישה לתרגומה, ערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל, כמו שהשפה העברית היא כזו. ובינינו, רצוי מאוד גם ללמוד ערבית (ולו ברמה בסיסית…), כדי להכיר טוב יותר את שכנינו מסביב.

ולכן (רק אם תשאלו אותי…), כדאי מאוד שמי שחושש לאופייה "היהודי" של באר שבע יתבגר קצת, ויפנים שבירת הנגב היא עיר מעורבת, מטרופולין שוקק ותוסס, שיכול להכיל לא רק בדואים, אבל בהחלט לא גזענות בוטה…

נסו לזהות מי הבדואים ומי יוצאי אתיופיה. בוגרי קורס טבחות בבאר שבע, עיר שמכילה את כולם חוץ מהגזענים | צילום: יח"צ