איך זה להיות חטוף?״

שאלתי אותו בדרך לחדר האוכל של המלון

״לא יודע״ ענה לי, ״איך זה לא להיות חטוף?״ הוא שאל אותי בחזרה תוך כדי בעיטה באבן אחת שהיה על המדרכה

״בסדר נראלי, כיף.״ אמרתי. ״אני משחק כל היום בטלפון ואמא קנתה מלא ממתקים אז אכלתי הרבה ממתקים״

״איזה כיף לך״ בעודו ממשיך לבעוט רחוק את האבן. אנחנו עוברים לאיזה שהיא דרך עפר

״לך לא היה כיף?״ שאלתי

״לא כל כך״

״שיחקת שם במשחקים?״ ניסיתי למצוא גם אבן לבעוט בה, חדר האוכל עוד נראה רחוק

״לפעמים״ ענה לי בשקט

״איזה?״

״אני וגיא היינו אוהבים להסתכל אחד על השני בעיניים ולראות מי ימצמץ ראשון, הוא היה יושב מממולי בחדר״

״מי זה גיא? החטוף מהפעימה הראשונה הראשונה שהייתה?״ שאלתי

״לא יודע, אני לא יודע מה זה הפעימה הזאת, אני רק יודע שקוראים לו גיא״ ענה לי והתרחק מעט כי בעט את האבן רחוק

״ותגיד איזה עוד משחקים שיחקתם?״ אני שואל לעברו. היה להם שם כדור? או טלוויזיה?

״היה משחק שממש אהבתי אבל שיחקנו בו ממש קצת״ צעק לעברי

״מה איזה משחק?״ התקרבתי אליו עם אבן משלי

״לפעמים היו מביאים לנו לחם עם גבינה אז אני וגיא היינו אוכלים הכל ומשאירים לנו את הקשה״

״למה?״

״היינו בונים צורות״

״עם הקשה של הלחם?״ בחיים לא שמעתי על זה

״כן מאחורי הגב כששומרים אותו הוא מתקשה כמו לגו״

״מגניב״ אמרתי.

עברנו עכשיו לדשא אז הרגשתי שיותר קשה פתאום לבעוט את האבן תוך כדי הליכה אז החלטתי לעזוב אותה שם

״אז פעם אחת בניתי את הבית שלי מהלחם, גיא ניסה גם אבל שלו יצא קטן יותר״ אמר לי, הוא עם אותה אבן מההתחלה, איך זה עדיין כיף לו?

״בנית את הבית שלך?״ שאלתי תוך כדי שעברנו כמה שיחים עם פרחים

״כן״

״אבל אמא שלי אמרה לי שהרסו לך אותו״ הסתכלתי עליו

הוא החטיף אלי מבט בחזרה ״כן אני יודע, אבל לא ידעתי את זה כשהייתי שם״

״אה הבנתי.. ואתה מתגעגע אליו עכשיו?״ נראה לי שיצא לי קצת בלחש

הוא התרחק ופתאום כבר לא ראיתי את האבן ברגל שלו. הסתכלתי לאחור ראיתי את האבן המוכרת נשארת מאחור ליד שיח של פרחים אדומים

כן״ אמר לי תוך כדי שאנחנו ממשיכים לצעוד, תכף נגמר הדשא

״אני גם״ החלטתי להגיד לו בחזרה

״למה אתה מתגעגע?״ הוא הסתכל עליי פתאום

״לאבא שלי״ הסתכלתי אליו בחזרה וקצת הנמכתי קצב נראלי, מוזר לי לדבר על זה עם מישהו ״הוא נסע לצבא ביום שחטפו אותך, נתנו לו נשק והוא הרג מלא אנשים רעים״ נזכרתי שאמא הראתה לי אתמול תמונה שלו עם נשק והוא היה נראה ממש חזק

״וואי אבא שלך לוחם ממש חזק״ הוא חייך לדשא

״כן.. גם אתה לדעתי״

״אמא שלי אומרת שאני הגיבור הכי חזק שהיא מכירה..״ הוא הסתכל אל עבר החדר אוכל שכבר לא רחוק מאיתנו

״כשהיה לנו קר בלילות היא חיממה אותי ביידים שלה וסיפרה לי סיפור על שמש״ הוא המשיך

״איזה סיפור?״ שאלתי

״על שמש חמה, על אור בעיינים, על החול החם ברגליים כשאנחנו הולכים לים ועל מקלחת חמה בבית, אני אוהב את השמש.. אני אוהב את הקיץ״

״גם אני אוהב את השמש, אבל מהממד לא ראיתי אותה״ הסתכלתי למעלה לשמיים לבדוק אם היא מעלינו, הוא עשה כמוני

״באמת?״

״כן״ לא מצאנו את השמש, מלא זמן כבר אין שמש חשבתי לעצמי

אתה היית שם עצוב?״ שאלתי אותו בחזרה

״כן״ ענה לפתע ״גם ירדו לי כמה דמעות, אבל לא רציתי שאמא תראה, אמא בכתה המון..״ הוא אמר ואז שתק, גם אני שתקתי.

אני גם בכיתי חשבתי לעצמי. שנינו ילדים קטנים.

״אתה בכית כשהיית במקלט?״ שאל אותי

״כן״ התשובה יצאה ממני עוד לפני ששמתי

לב ״אבל גם אותי אמא לא ראתה, אני התחבאתי בארון אז ניגבתי בבגדים שהיו שם..״ שוב שתיקה

״זה בסדר לבכות נכון?״ שאלתי אותו, מעניין אם הוא חושב שאנחנו ילדים קטנים שבוכים?

״לא יודע, אמא אומרת שכן״

״אם אבא שלי היה יודע שבכיתי הוא היה חוזר מהצבא ומחבק אותי חזק״ אמרתי לו

״ואתה לא רוצה שהוא יבוא לחבק אותך?״

הוא הסתכל עליי בשאלה

״אני רוצה..״ ברור שאני רוצה ״אבל אני יותר רוצה שימשיך להגן עלינו״

״כן גם אני״ הוא אמר לי בשקט, ״עליי אף אחד לא הגן חוץ מאמא״

התשובה שלו הכאיבה לי איפשהו אני לא יודע איפה אבל הרגשתי דקירה קטנה. אולי זה היה בבטן.

ירדנו מהדשא ודלת הכניסה לחדר האוכל כבר הייתה מולנו, ״חכה״ אמרתי לו רגע לפני שהוא התקרב לפתוח אותה

הוא עצר והסתכל עליי ״מה קרה?״

הסתובבתי ורצתי לדשא מאחור, חיפשתי בעינים את האבן שהוא השאיר, התקרבתי לשיח עם הפרחים שזכרתי שהיה ליד ומצאתי את האבן, התכופפתי הרמתי אותה והתחלתי לרוץ לכיוונו

״קח״ צעקתי לו תוך כדי ריצה עם יד מושתת לפניו

הגעתי אליו והוא הסתכל על האבן בידי

״למה הבאת לי את האבן?״ הוא שאל אותי מסוקרן

הסתכלתי עליו ואז השפלתי מבט לרצפה.

״כדי שתמיד יהיה לך במה לבעוט כשלא תרגיש מוגן שוב״ אמרתי לו

הוא הסתכל על האבן

ואז הסתכל עליי

הסתכלתי על האבן שבידי ורציתי להגיד לו שהוא חבר ממש טוב שלי ושהתגעגעתי אליו

״תודה״ הוא אמר ולקח את האבן מידי ושם אותה בכיס שלו

״חשבתי שלא נתראה יותר״ הוא אמר לי והתקרב אל הדלת

״גם אני״

הדלת נפתחה, נכנסו ולאט סגרתי את הדלת מאחוריי.