אחד רוצה לעמוד על במות התיאטרון ולככב במחזות זמר, אחת חולמת על קריירה כדוגמנית, אחרים רוצים לככב בקליפים ואחת בכלל חולמת על מנהיגות חברתית. שבעה צעירים מבאר שבע כבר עכשיו מסומנים כהבטחה גדולה, כל אחד בתחומם, ולנו יש תחושה שעוד נשמע עליהם בעתיד

אופיר לוי – שחקן

אופיר לוי | צילום: מעין קאופמן

אופיר לוי, תלמיד כיתה ו', רק בן 11 וכבר מחזיק בשני תפקידים בהצגות של תיאטרון באר שבע. לוי לומד משחק במסגרת קבוצת ילדי התיאטרון במרכז מצוינות בתיאטרון של עיריית באר שבע בבית הספר למשחק גודמן, ולא תופתעו לשמוע שמשחק, הוא כל חייו: "אני גם לומד משחק בקבוצת המצוינות וגם משחק בתיאטרון באר שבע בשתי הצגות. אני משחק בהצגה הדירה של רוזה, שם אני משחק את הנכד של הסבתא רוזה וגם בדרך השלום שם אני משחק את בן, ילד שרוצה להיות קוסם ובגלל שהוא גר בעוטף עזה המשפחה שלו לא רוצה לבוא ליום הולדת וההורים שלו עושים הכל כדי שיחגוג יום הולדת".

לוי מסביר כי הכל התחיל באודישן אליו נשלח מבית הספר למשחק דווקא בקאמרי: "הוזמנתי לאודישן להצגה בקאמרי ולצערי לא יכולתי להשתתף בהצגה. הבימאית זכרה אותי ואחרי זה, בדירה של רוזה, היא רצתה שאבוא שוב לאודישן. עשיתי אודישן והתקבלתי יחד עם אחותי התאומה ושיחקנו שם דאבל על אותו התפקיד. אחרי התפקיד הזה הגעתי גם להצגה החדשה דרך השלום שאני מקווה שתעלה בקרוב".

למה התחברת דווקא למשחק?

"אני מרגיש שנולדתי לשחק. מאז שאני זוכר את עצמי, כל היום עשיתי הופעות להורים שלי ולמשפחה, אני רואה הצגות, נותן ביקורות להצגות, כותב הצגות משלי. אני אוהב לקחת את זה למקום שלי, ליצירתיות שלי, אני אוהב את העניין של מאחורי הקלעים, של הבמה, התאורה, אני אוהב לשמוע את מחיאות הכפיים של הקהל".

לוי מספר כי כבר בכיתה א' ניסה עם הוריו למצוא מסגרת, עד שמצא לבסוף את מרכז המצוינות: "לא מצאתי שם מסגרת שמתאימה לי כשהייתי בכיתה א' וב'. למזלי, בכיתה ד' מצאתי את מרכז מצוינות בתיאטרון, עשיתי אודישן והתקבלתי לקבוצה. אני כבר שנה שלישית שם ואני מרגיש שמאוד התפתחתי בזכות הקבוצה, ככה גם הגעתי לתיאטרון. זה מדהים לראות כמה ילדים אוהבים משחק וכמה מקום הם מקבלים כדי להתפתח, גם בתור ילדים".

ואיך התחושה לשחק כבר בגיל 11 בתיאטרון באר שבע?

"זה מאוד מרגש אותי לשחק בתיאטרון, יש צוות שחקנים שונה בכל הצגה וזה כיף להכיר קאסט אחר כל פעם. יש שם גם שחקנים מוכרים כמו מולי שולמן ואורן כהן שזה ממש כבוד לשחק איתם ומאוד מרגש".

לא מעט פעמים נתקל לוי בהשוואות בינו לבין מי שהיה ילד פלא אחר בתיאטרון, תום אבני. לוי כמובן מדגיש, כי ההשוואה מאוד מחמיאה: "זה מאוד מחמיא לי ואני אוהב לשחק ולשיר כמו שתום היה אוהב כשהיה קטן. אני חושב שיש בינינו דמיון וכמובן שהרבה אמרו לי את זה, אולי גם בגלל המראה. אני מאוד רוצה לשחק איתו, להכיר אותו, זה יהיה כבוד גדול עבורי ואני מאוד מעריך את הדברים שהוא עושה"

אז מה החלום שלך?

"הייתי מאוד רוצה להצליח לשחק במחזות זמר, בנוסף לתיאטרון, להוציא לאור הצגות שאני כותב וכמובן לקבל תפקידים גדולים ולשחק בעוד הצגות. אני רוצה להצליח ולהתפתח בתחום המשחק. אני רוצה להפוך את זה למקצוע כי אני מרגיש שזה באמת חלק מהחיים שלי".

אלה בן ברוך – רקדנית

צילומים: דן אודיז

אלה בן ברוך, תלמידת כיתה ד', בת 10 מבאר שבע פעילה מאוד במועצת התלמידים ולומדת בפרויקט אמירים. בן ברוך, למרות גילה הצעיר, רוקדת כבר 4 שנים בקולג' לריקוד של דן אודיז ומסומנת על ידי צוות המורים כמי שעוד תופיע המון על הבמות. בן ברוך החלה לרקוד בקולג' בעקבות אחיותיה והתאהבה: "אחיות שלי רוקדות אצל דן אודיז, ראיתי אותן, אהבתי ורציתי לנסות בעצמי. אמא שלי מספרת שעוד כשהייתי תינוקת ידעתי לזוז לפי הקצב. הבית שלנו הוא בית של ריקודים, הייתי מחקה את אחיות שלי וקולטת מהר את התנועות".

בן ברוך כמובן נמשכת לסגנונות כמו היפ הופ ודאנס הול אבל לאחרונה החלה ללמוד בבית גם מודרני: "היפ הופ ודאנס הול זה מה שאני אוהבת ובעיקר רוקדת. אני מאוד אוהבת את הסגנון של אחד המורים בקולג', רפאל בנימין שהוא גם הכוריאוגרף של מרגי ואלה לי. עכשיו בגלל הקורונה אנחנו לומדים בעיקר בזום. זה פחות טוב או כיף אבל מסתדרים. כשאפשר אני לפעמים נפגשת עם חברים מהסטודיו ורוקדים יחד. פעם בשבוע, אני עושה סרטונים בחוץ עם אחותי ומעלה לחשבונות האינסטגרם והטיק טוק. גם היה שיעור שאני העברתי בלייב ובניתי את כל הכוריאוגרפיה לבד".

כמה הריקוד משמעותי בחיים שלך?

"הריקוד זה חלק ממש חשוב בחיים שלי. זה משמח אותי לרקוד ומוציא ממני המון דברים טובים.  אני עושה חזרות בבית ורוקדת הרבה. אני עושה הרבה סרטונים לטיק טוק ולאינסטגרם. יש לי גם חבר טוב מהסטודיו, גיא אחרק, שהכרנו בזכות הריקוד והפכנו לחברים טובים וגם המשפחות התחברו".

מה החלום שלך?

"החלום שלי הוא להצליח, אני רוצה להיות רקדנית ושילמדו את הריקודים שלי".

גיא אחרק – רקדן ודוגמן

גיא אחרק | צילום: דקל אבו

גיא אחרק רק בן 10 אבל כבר מחזיק בלו"ז שלא היה מבייש טאלטנים וותיקים בסצנה. הוא רוקד בקולג' לריקוד של דן אודיז, לומד פיתוח קול, רוכב על סקייטבורד ורוכב על סוסים ונמצא בסוכנות ילדים ששולחת אותו לאודישנים למשחק, שירה ודוגמנות: "בשנה האחרונה דיגמנתי ל-3 חברות אופנה, נבחרתי לשיר ולרקוד עם טוביה צפיר לשיר מתוך ספר הג'ונגל וכמובן אני לומד ריקוד בקולג' של דן אודיז. לקולג' הגעתי אחרי שראיתי מופע של אחותי וזה משך אותי. בנוסף לקולג' יש לי גם מורה פרטי לברייקדאנס".

עד כמה הריקוד הוא חלק חשוב בחייו של אחרק אפשר להבין רק מהעובדה שהוא רוקד 3 פעמים בשבוע בקולג' בנוסף לשיעור נוסף אחת לשבוע בברייק דאנס: "אני מאוד אוהב לרקוד, ריקוד זה החיים שלי. מאז שאני זוכר את עצמי אני רוקד. כשאני רוקד אני מרגיש חי, אני מרגיש טוב עם עצמי. אני רוקד היפ הופ, דאנס הול וברייק דאנס, הריקוד תמיד משך אותי, התנועות, המוזיקה. עכשיו עם הקורונה זה קשה כי לומדים מרחוק. חסר לי לפגוש את החברים, את המורים. אני מתגעגע לרקוד עם כולם".

צילום | דידי ביטון

מי המודל לחיקוי שלך?

"קודם כל זה סטפן לגר. השתתפתי בתוכנית "דה בוקס" והוא היה שופט שם ואמרתי להם שהחלום שלי זה לרקוד יחד איתו. גם המורה שלי לריקוד רפאל בנימין הוא מודל לחיקוי".

ומה החלום שלך?

החלום שלי הוא להיות רקדן, זמר, שחקן או בקיצור לחיות על הבמה. אני רוצה להיות כל הזמן על הבמה".