בעוד כחודשיים, צופה ראש התוכנית הלאומית "מגן אבות ואימהות", פרופ' נמרוד מימון, לא יהיה למדינת ישראל עוד צורך בשירותיו. בראיון מיוחד לעיתון "שבע", מספר מי שממשיך בחצי השנה האחרונה לשמש גם כמנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים "סורוקה", כיצד הצליח לבלום את התפרצות נגיף הקורונה בבתי האבות במדינה, איך התגבר על ההתנגדות העיקשת לפיתרון שהציע מצד בכירי משרד הבריאות בזמנו, ובאיזה מקום בסדר העדיפות הלאומי נמצאים בני הגיל השלישי במדינה.

תחילה, מסביר פרופ' מימון, על רקע פתיחת מבצע החיסונים הלאומי בתחילת השבוע שעבר, מדוע היה צורך להקים את תוכנית "מגן אבות ואימהות" למתן מענה למשבר הקורונה בבתי האבות, המוסדות הסיעודיים, בתי הדיור המוגן והבתים לתשושים: "'מגן אבות ואימהות' זו התוכנית הלאומית להגנה על מוסדות של בני הגיל השלישי; מדובר ב-1,400 מוסדות ברחבי ישראל, בכל פינה בארץ. יש בכל המוסדות האלה יותר מ-100 אלף דיירים ו-60 אלף עובדים במערכת. וכולם נכנסים תחת 'מגן אבות ואימהות'. התוכנית הזו הוקמה באפריל בידי רוני גמזו, היה אז גל של תחלואה בבתי אבות, וכולם זוכרים את בתי האבות שנפגעו בגל הראשון (כולל 'משען' באר שבע), בכל רחבי ישראל. וישראלים לא היו מוכנים לראות יותר את האירועים האלה של בתי אבות ותמותת קורונה בבתי אבות; זה נוגע בנקודה מאוד רגישה של איך אנחנו דואגים לבני הגיל השלישי והזקנים ובתי האבות. ואז למעשה, הוקם המטה הזה".

כשנכנסת לתפקידך גילית שהשטח היה מופקר בנושא הזה של טיפול בבני הגיל השלישי?

"מה שהיה בגל הראשון, כשאנחנו מסתכלים על זה כבוגרי הגל השני, ונמצאים בעיצומו של הגל השלישי, אנחנו כבר למודי ניסיון, ובדיעבד כשאנחנו מסתכלים לאחור, אנחנו מבינים שהגל הראשון היה מעין אדווה קטנה בים, כלום. מה זה היה? כמה חולים פה ושם. הגל השני היה פי 10 יותר גדול בעוצמתו, גם מבחינת העומסים על בתי החולים ושיעורי התמותה וכל זה. אז, אנחנו מבינים שאותו גל ראשון פגע בעצם בבתי אבות שעמדו בדיוק בקו האש".

מתחסן לנגיף הקורונה. צילום: באדיבות סורוקה

ובלי קשר למצב שגילה בבתי האבות עם כניסתו לתפקיד ראש תוכנית "מגן אבות ואימהות", קובע מימון, שהטיפול בקשישים במדינת ישראל לא ממש נמצא מול עיניהם של מקבלי ההחלטות במדינה: "קודם כל, נתחיל מזה שבראייה לאומית אפשר להגיד באופן חד משמעי, שבני הגיל השלישי לא נמצאים בראש סדר העדיפויות של המדינה; הם גם לא מקום שני. הם גם לא בטופ טן, הם בטופ טן מהסוף. ככה זה, וזה לא קשור לקורונה בכלל. שנית, אנחנו יודעים שקורונה זו מחלה שפוגעת בזקנים. היא לא פוגעת בילדים. היא פוגעת במבוגרים ובזקנים ובכאלה שיש להם מחלות רקע, ויש גם חלק מהחבר'ה האלה שיושבים בבתי אבות. ובתי אבות מטבעם הם מקום קטן, שיש בו הרבה זקנים. וזה אזור שהוא מועד לפורענות, ולא רק בישראל; גם מקומות שיש בהם בתי אבות מצוינים. לדוגמה, תלך לשוודיה, יש שם בתי אבות שהיית מוכן עכשיו להחליף את המקום שבו אתה גר לבית אבות שם בשוודיה. מקומות סבבה, אבל מתו שם גם כן, מתו מספרים הרבה יותר גדולים מאשר בישראל. כך שזה לא קשור למקום, זה לא קשור להזנחה, זה קשור לזה שהקורונה היא מידבקת מאוד, היא הורגת זקנים, והורגת זקנים עם מחלות רקע".

מהם הצעדים העיקריים שאתה עשית, וגרמו לעצירת הפגיעה בקשישים, הנמצאים במסגרת "מגן אבות ואימהות"?

"הדבר העיקרי שעשינו זה ההבנה שלנו בדיונים שמי שמכניס את המחלה פנימה לתוך בתי האבות אלה העובדים. ואנחנו מיולי התחלנו לעשות סקר שבועי של כל העובדים; כל עובד שנכנס לבית אבות, חייב לעשות בדיקת קורונה פעם בשבוע, והבדיקה הזאת תקפה לשבוע. לאחר שבוע, הוא חייב לחדש את הבדיקה. מאיפה זה בא? מזה ש-40 אחוזים מחולי הקורונה הם א-סימפטומטיים; הם לא חולים, הם נשאי קורונה, הם מרגישים טוב, והם מדביקים מסביבם; אולם, אם אותו נשא קורונה הוא עובד של בית אבות, הוא ידביק, גם את החברים שלו שהוא מעשן איתם ביחד בהפסקה או שהוא גר איתם באותה דירה, והוא ידביק גם את הזקנים. ואז, אתה מקבל פתאום את מודל בית האבות הזה, שמתים בו עשרות זקנים חולי קורונה, עם עוד איזה 10 עובדים ביחד איתם. לכן, הבנו שאם נבדוק אותם פעם בשבוע, אז או שנמנע לגמרי את האירוע או שגם אם נמצא מישהו חיובי הוא לא יספיק להדביק הרבה, כי הוא לא יהיה הרבה זמן א-סימפטומטי".

ושלא תחשבו שעניין הבדיקות לעובדים זכה לתגובות חיוביות מצד ראשי משרד הבריאות דאז: "מובן שכשאתה מבקש לקחת 60 אלף דגימות לשבוע לבתי אבות ל-60 אלף עובדים, כשביקשתי את זה ביוני, לא היו במדינה כל כך הרבה דגימות; זה לא כמו היום שאתה מדבר על 100 אלף בדיקות ביום. אז, בכל המדינה היו בערך 25 אלף בדיקות ביום, וכשאתה בא ואומר שאתה רוצה 'לקחת לכם 60 אלף דגימות בשבוע', אומרים לך: 'וואל'ה, זה 30, 40 אחוזים מהדגימות של מדינת ישראל שאתה לוקח לפרויקט הזה'. ולכן, גם היו ויכוחים. ועוד משהו, ביוני כשהעליתי את זה, אמרו לי: 'מה פתאום? לא מקובל לעשות בדיקות סקר לקורונה; אתה בודק רק אנשים שיש חשד שהם היו חשופים למישהו או שהם חולים במחלת חום; אתה לא לוקח אנשים ובודק אותם אם יש להם או אין להם קורונה. היום זה נראה ברור מאליו שעושים את זה, אבל ביוני זה היה ממש מהפכני. אף אחד לא חשב בכלל שזה נכון, וכולם התנגדו".

ואיך התגברת על כל ההתנגדויות החזקות האלה? עם כל הכבוד לך, אתה בן אדם אחד מול ממסד שלם…

"נכון, זה בדיוק ככה. בסוף, זה כמו כל דבר, אתה צריך לשכנע את האנשים שסביבך, את האנשים האחראים שעושים את העבודה בשטח, את אנשי הדיגומים. אז, הקמנו מכלול בדיקות שהם היו אחראים על הדיגומים בו, ושכנעתי אותם שזה נכון. ואתה יודע, כמו ישראלים, מתחת לפני השטח התחלנו לעשות את זה, וראינו שאנחנו מצליחים. ואז, העברנו את זה למנכ"ל פרופ' חזי לוי שבדיוק נכנס לתפקיד, והוא אישר את זה. בהתחלה, לא אמרתי להם שאני רוצה 60 אלף בדיקות בשבוע, אמרתי להם: 'אני צריך 25 אלף'. אז, 25 אלף הם עוד היו מוכנים לעכל את הבקשה הזאת, אבל מהר מאוד זה נהיה 60 אלף, וכבר אי אפשר היה לעצור את זה, כי מהרגע שהתחלנו מי שהבין שזה מאוד מאוד נכון היו המנהלים של בתי האבות, משום שמצאנו פעם אחר פעם עובדים חיוביים אצלם. והם הבינו שאם לא היינו מזהים את אותם עובדים נשאי קורונה, הייתה להם התפרצות בתוך הבית. אז, הם מהר מאוד הבינו שזאת שיטה מאוד מאוד יעילה למנוע התפרצויות".

פרופ' מימון מתאר את דרך הטיפול שלו בעניין הביקורים של בני משפחות השוהים בבתי אבות, המוגבלים לפעם בשבוע: "קודם כל הביקורים זה אחד הנושאים המרכזיים של טיפול בבתי אבות, כי עד הקורונה יכולת לבקר את בן המשפחה שלך בבית האבות מתי שאתה רוצה. כשהגיע הגל הראשון, אז המחשבה הייתה שהקורונה היא מאוד מאוד מידבקת, מה שנכון, אבל אז זה היה ממש פחד מהדבר הזה, ופחדו שהמבקרים ידביקו את הזקנים, וסגרו את בתי האבות. כשאני הגעתי לתפקיד אז פתחנו עוד פעם את בתי האבות, אבל לביקורים מוגבלים. לא סגרנו יותר את בתי האבות, אבל עכשיו הביקורים הם יותר מוגבלים; אתה עושה את זה תחת השגחה, אתה מתאם מראש את ההגעה, ואתה חייב לייצר פה את האיזונים בין הרצון לפתוח לביקורים לבין הסכנה שהביקור יכניס פנימה את הנגיף, כי התפרצות בבית אבות זו תמותה שיכולה להיות של עשרות גם; ואף אחד לא רוצה לקחת על עצמו שאני זה שיבקר ואני אדביק, וזה מה שיקרה; היו לנו אירועים טראגיים של הדבקות, שבן אדם ידע שהוא עצמו הדביק, ואחר כך נפטרו איזה 15 זקנים; אתה יודע, זה קשה לשאת דבר כזה. תראה, אנחנו מאוד קרובים לחיסונים עכשיו".

צילום מיטלברג דיאגו 0526052124 כל הזכויות שמורות 29.12.20 פרופסור נמרוד מימון מנהל מחלקה פ]נימית ב סורוקה ומנהל פרויקט אבות ואמאות קורונה

ובדיוק על רקע זה, מציין מימון כיצד גבר על עוד מכשול בדרך למתן החיסונים המלא לאוכלוסיית הקשישים שתחת אחריותו, ומתי להערכתו הוא יסיים את תפקידו החשוב: "התחלנו את מבצע החיסונים בבתי האבות ביום שלישי שעבר; יש לזה עדיפות, כמובן לאומית, אבל אנחנו קצת נתקענו עם העדיפות הזאת, כי ברגע ששלחו לנו את החיסונים, אז שלחו לנו את זה במגשים כאלה של 975 חיסונים כאלה בכל מגש. עכשיו, ההנחיות של 'פייזר' הן שמהרגע שהמגש נפתח, אי אפשר להזיז אותו לשום מקום. בגלל זה, אתה רואה היום שמחסנים במרכזי חיסון גדולים; אנשים מגיעים למרכז חיסון ב'היכל שלמה' או ב'סורוקה' ובקופות חולים וכדומה, ושם המגש יושב במשך חמישה ימים, ומנצלים אותו עד שהוא נגמר. בבתי אבות זה לא עובד ככה; יש בתי אבות של 10 אנשים. עכשיו, אם אתה בא עם מגש של 975 חיסונים, ויש שם 10 קשישים, אתה עכשיו תזרוק 965 חיסונים?  אז, מה שעשו עכשיו זה שמייצרים לנו מגשים קטנים; מגשים של 50, מגשים של 75. ואז אנחנו נוכל לגשת למקומות קטנים, ולהגיע ממש עד למיטה של הקשיש, ולחסן אותו. וזה מבצע שהתחלנו אותו ביום שלישי שעבר, ונאיץ אותו ונסיים אותו תוך שבועיים. אני מעריך שלא יצטרכו אותי עוד חודשיים. בינתיים, כל החודשים הללו אני עדיין ב'סורוקה', מנהל את מחלקה פנימית ב', וכל יום מאז מינויי לתפקיד ראש תוכנית 'מגן אבות ואימהות' הייתי ב'סורוקה', בטלפונים, 'זומים' וכו'; אתה יכול לנהל אירוע בלי להיות בו בכלל, לנגוע רק בנקודות הקריטיות".

ולסיום, משתף פרופ' מימון איך הוא מצליח לשלב בין תפקידו הלאומי לעבודתו ב"סורוקה" וכיצד מתפקד בית החולים מול הקורונה: "מחלקה פנימית ב'סורוקה' היא בין המחלקות הפנימיות הטובות בישראל, עם מנהלת הסיעוד יפה טרבלסי, שהיא באמת הכי טובה בישראל, וצוותים רפואיים וסיעודיים באמת 'תותחים'; אז, קל לנהל מחלקה כזאת, גם מרחוק. 'סורוקה' הוכיח את עצמו בהתמודדות עם הנגיף, ואת זה שמעתי דווקא מאנשי משרד הבריאות, כבית החולים היציב, הגמיש והחזק ביותר, ללא הרעש והצלצולים וה-PR של בתי חולים גדולים אחרים במרכז הארץ, ושעשה את העבודה הטובה ביותר בתחום הקורונה ולמרות חוסר המיטות הכרוני בדרום וגל התחלואה הכבד בדרום הארץ, ידע 'סורוקה' לשמר כוח ויכולת, ואף שימש כעתודת אשפוז קורונה גם לבתי חולים במרכז הארץ ובירושלים, בשיא הגל השני".