טורים אישיים

האיש שריתק ילדים אבודים, איננו

טורים אישיים21 באפריל 2021    2 דקות
0

משה ניר כבר מתגעגע למאיר בוסקילה, שידע לתת באהבה אין קץ, בלי פוזות, בלי דאווינים. איש פשוט, ישר דרך, צנוע ועניו. אין דברים כאלה.

האיש שריתק ילדים אבודים, איננו
משה ניר עם מאיר בוסקילה וויקו חדד

שמו הולך לפניו. לא כל אדם זוכה להטביע חותם, ומאיר בוסקילה, עליו השלום, השאיר את חותמו בעולם הזה. לא לחינם הוא זכה בתואר יקיר העיר באר שבע (בשנת 2001). בוסקילה הפך למותג בעודו בחייו. מאיר בוסקילה הפך למטבע לשון, לא רק לשם רגיל של איש. “אני בבוסקילה, תבוא”, “שחקן של בוסקילה”, “ליגה של בוסקילה”, ועוד אמירות טבעיות לגמרי עבור כל מי שחווה, מקטן ועד גדול, את דמותו הנערצת של הצדיק הנדיר הזה.

קרוב ל-50 שנה (חמישים!) שבוסקילה תרם לחברה, לחינוך ולספורט בבאר שבע והנגב. הליגות העירוניות לילדים, נערים ונוער בכדורגל במועדון נירים (כלומר ‘מועדון בוסקילה’), גביע המימונה הייחודי והמסורתי, כולל לבוגרים, אליפות באר שבע הפתוחה בקט רגל במקיף ד’ במשך 30 שנה! תרומה גדולה לכל אגודות הכדורגל בעיר, ספק שחקנים לכל הקבוצות, כולל להפועל באר שבע בליגת העל.

בדרך הארוכה, בוסקילה הציל, בפירוש הציל, דורות של ילדים מלב שכונה ד’ צפון, ולא רק משם, מתהומות הפשע והעולם התחתון. הוא ריתק אליו, כמו מגנט, ילדים אבודים מבתים הרוסים, נתן להם את ההזדמנות להצליח, לבטא את הכישרון החבוי שלהם, מבלי שיצטרכו לשלם אגורה אחת שחוקה, שאין להורים שלהם. מה הם לא קיבלו ממנו. תיק עם ציוד ספורט, תלבושת מלאה, כולל נעלי פקקים, אימונים מקצועיים על מגרש דשא אמיתי והשתתפות בליגה תחרותית מרתקת ומלהיבה 11 על 11. מה עוד צריך ילד נמרץ?

בוסקילה באופיו, באישיותו, היה אלטרואיסט. כלומר, אדם שאוהב את האחרים יותר ממה שהוא אוהב את עצמו. לעצמו לא ביקש דבר וחצי דבר, את כל כוחותיו ומשאביו נתן לזולת. היה לו לב ענק וטהור והוא נתן, נתן, נתן. בעיקר למעוטי יכולת, לפשוטי העם, שהיו הראשונים ללוות אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין הישן ביום שלישי אחר הצהריים. מבלי שביקשו כלל, הוא הגיש כיבוד ושתייה, העניק מלגות כספיות, כדורי רגל, מדליות וגביעים. אוי, כמה גביעים. והכל באהבה אין קץ, בלי פוזות, בלי דאווינים. איש פשוט, ישר דרך, צנוע ועניו. אין דברים כאלה.

מאיר בוסקילה, זכרו לברכה, חקוק בספרי ההיסטוריה של העיר הזאת. הוא מאבני היסוד שלה. הוא מייצג את הבאר-שבעיות השורשית האותנטית, של חום אנושי ויופי עמוק. הוא ייזכר לעד, לנצח נצחים. ומה בעצם משאיר אחריו האדם בלכתו, מלבד צאצאים, שם טוב וכבוד. כולם מהללים את שמו, כולם מכבדים את זכרו. כולם מתגעגעים לימים ולתקופות שהיו, אינן ולא יחזרו עוד לעולם, כי אין עוד אנשים כאלה.

כתבות נוספות בטורים אישיים

1

תודה לך קורונה – שהכרחת אותי לעצור

סיגל אדריאן בטור אישי על הדברים הטובים שהביאה איתה הקורונה

טורים אישיים5 במאי 2021    3 דקות
0

להתבונן במציאות ולפעול במציאות בה אנו מתבוננות

ד"ר חפצי זוהר בטור אישי לכבוד יום האישה

טורים אישיים8 במרץ 2021    דקה אחת

כתיבת תגובה