טורים אישיים

משלוש יוצא יורש

טורים אישיים5 במרץ 2020    3 דקות
2

זעקתי: "בבקשה תגידי לי רק דבר אחד, תגידי לי שהוא לא היה לבד כשעזב את העולם"

משלוש יוצא יורש
עו"ד נאוה אנקרי מלמד | צילום: אלבום אישי

יום רביעי שעבר, בשעות הצהריים התקשרה אליי אימו של הגרוש שלי לעדכן:

“הרופא אמר שזה עניין של ימים או חודשים הם לא יודעים לומר”.

לא רציתי להאמין, שותפי למשרד עורך דין קארו לחץ: “קחי את הילד סעי לאיכילוב”.

כל אותו הלילה הסתובבתי בבית, שנתי נדדה. בבוקר למחרת, לבקשת בני בכורי בן ה 12 נסענו לאיכילוב, למחלקה ההמטולוגית שם היה מאושפז אב ילדיי מזה שבועיים, לא אוכל ולא שותה. הגענו, האחות שלחה אותנו לקומה 0:

“הוא בבדיקת סיטי וישמח לראות אתכם כשיצא”.

ירדנו לקומה 0 וישבנו לחכות שיצא מהבדיקה.

הוציאו אותו שוכב במיטה, עירני, לבוש בגדי בית חולים. הייתי צריכה להסתכל פעמיים כדי להאמין שזה האיש שעמד איתי מתחת לחופה, שבועיים שלא ראיתי אותו והוא איבד צלם אנוש.

המשפט הראשון שיצא מפיו היה: “נאוי, הם קראו לך?”

ידעתי שהוא יודע למרות שאיש לא סיפר לו, ידעתי כי אני מכירה אותו, כל תו, כל מבט, כל שתיקה, מכירה אותו טוב יותר מכולם כי ימיו ספורים.

הילד המתוק שלנו חזר ואמר לי: “אמא הוא רק רזה את תראי אבא שלי לוחם הוא יתגבר הוא כבר הצליח פעם אחת.”

רציתי להאמין לילד שלנו, כי הלב שלי סירב להאמין, לוותר על קיומו בחיינו ולאפשר לאב ילדיי ללכת לעולמו.

ביום שישי בדמדומי כניסת השבת הגיעה הבשורה המרה, אמא שלו התקשרה:

“נאול’ה זה נגמר, הוא לא סובל יותר”, כל מה שיצא ממני בתגובה הייתה זעקה: “בבקשה תגידי לי רק דבר אחד, תגידי לי שהוא לא היה לבד כשעזב את העולם”.

ביום שישי האחרון בדמדומי כניסת השבת הלך לעולמו זאביק, האיש שהיה אב ילדיי, חבר נעוריי, בעלי, הגרוש שלי והחבר הכי טוב שלי.

אף אחד מאיתנו לא האמין שתוך פחות משנה זה ייגמר אבל הצעתי לו כבר מזמן, בטרם חלה בוא נעשה צוואות, נדאג לילדינו כשאנחנו כשירים ובעלי רצון ברור ועצמאי, נוודא שאף אדם פרט לילדינו לא יזכה לרשת אותנו.

ההחלטה לעשות צוואה מאפשרת לוודא שגם אם האדם גרוש או נשוי לך, לא יחליט לפתע להוריש את שנותר אחריך בעולם לאדם אחר פרט ליקרים ביותר לך.

אנשים רבים לא מאמינים אבל החיים ממשיכים אחרי לכתך, האדם שהיה בן זוגך ממשיך הלאה ועלול לנשל את ילדייך או שבן זוגו ינגוס בחלק מעיזבון ילדייך מתוקף היותו בן זוג ועל רקע אובדן אדיר של ההורה יאלצו הילדים לחלוק בזכויותיך ואף להיכנס למאבק משפטי.

החיים דינאמיים אף אחד לא באמת יודע מתי יעזוב את העולם הזה החובה המוטלת עלינו כהורים היא להיערך לנורא מכל גם אם קשה לחשוב על כך ואולי אפילו בלתי נתפס.

צוואה היא חובה מוסרית של הורים לילדיהם ולבני זוגם.

הטור השבוע מוקדש באהבה רבה לאב ילדיי זאביק מלמד ז”ל שהלך ביום שישי האחרון לעולמו לאחר מאבק עיקש במחלת הסרטן.

הכותבת היא עו”ד נאוה אנקרי מלמד, שותפה במשרד עורכי דין קארו, אנקרי ושות’ המתמחה בדיני משפחה.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

המדינה צריכה להכניס את היד לכיס

רואה חשבון צחי אוזן מאמין שזה הרגע בו מדינת ישראל צריכה להכניס את היד עמוק לכיס, ולעזור לעסקים בישראל

טורים אישיים28 במרץ 2020    2 דקות
0

העצמאים מופקרים

אילן זגדון חושב שהמדינה מפקירה את בעלי העסקים הקטנים והבינוניים ולא מבינה מה יקרה פה אחרי משבר הקורונה

טורים אישיים28 במרץ 2020    דקה אחת

כתיבת תגובה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תנחומיי נאווה יקרה
    מצמרר וכל כך נכון. ההיגיון חייב לנצח את הפחד. צוואה היא צו השעה!7

    יהי זכרו ברוך

  • אוסנת

    מרגשת נאווה❤
    וצודקת לגמרי בנושא הזה. אי אפשר לדעת מה יהיה מחר ויש דברים שחשוב להערך להם מראש.