סבא שלי. בן אדם חכם, צנוע, ישר וצדיק, ניצול שואה ואב שכול ולמרות הכול תמיד נשארת אופטימי ואמרת לנו להסתכל רק על הדברים הטובים בכל דבר ובכל אדם. מעולם לא שמעתי אותך מתלונן או אומר מילה רעה על מישהו (טוב, אולי רק על פוליטיקאי מסוים שלא אגיד את שמו. אבל זה רק מוכיח שוב כמה חכם היית). השנינות והציניות המיוחדות שלך גרמו לי תמיד לצחוק, וכל פעם הפתעת אותי איתן מחדש. כל הזמן דאגת שיהיה לנו טוב, שאלת, התעניינת, עזרת בכל דרך שיכולת. וזה כל כך לא מפתיע אותי שגם עכשיו דאגת שהמשפחה שלך תתאחד בערב החג למרות שאסור.
בשיחת הווידאו האחרונה שעשינו כדי שתראה את הנינים, אמרת לי שהמחלה הזאת פוגעת בנו – הצעירים, כי אנחנו רגילים לצאת, לעבוד, לבלות, בשבילך המצב נשאר אותו דבר. נשארת צלול וציני עד הרגע האחרון.
עברו בדיוק שלושה חודשים מאז שסבתא נפטרה. אי אפשר היה להפריד ביניכם בחיים ומסתבר שגם לא במוות. אני מתנחמת שלפחות אתם שוב ביחד.
אני אוהבת אותך סבא, איש מיוחד ונדיר שכמותך, וכל כך מתקשה להאמין שאתה כבר לא פה.