העדויות והסיפורים המצמררים שתועדו וסופרו מהטבח של ה-7 באוקטובר, מעוררים זעזוע וחלחלה מאכזריות מחבלי חמאס. בין הקורבנות נמצאות גם מאות נשים, נערות ותינוקות שקולן מושתק בעולם דווקא על ידי ארגוני זכויות הנשים, שאמורים לזעוק את זעקתן. מאז ומתמיד היה האונס כלי מלחמה והדין הבינלאומי מכיר בו כנשק לכל דבר, אך מאז 7 באוקטובר – שתיקתם של הגופים הבינלאומיים מקוממת ומעידה על כך שגם הם נגועים באנטישמיות. ככל שעוברים הימים, כך מצטברות עוד ועוד עדויות לפשעים המגדריים הקשים. מסרטוני חקירת מחבלי חמאס ששוחררו לתקשורת, עולה כי המחבלים קיבלו הוראה "לבצע מעשי אונס, התעללות והשחתה של גופות, וזאת כחלק מאסטרטגיה מכוונת, במטרה לזרוע פחד בקרב האוכלוסייה בישראל". אבל ארגוני הנשים, שבמשך שנים קראו לעולם שלא להעלים עין מתקיפות מיניות, בוחרים להעלים עין בעצמם. בולט בשתיקתו ארגון זכויות הנשים של האו"ם, שנמנע מלגנות את הפשעים המגדריים ונמנע מלקרוא להגן על הנשים, הנערות והילדות וכל החטופים שעדיין מצויים בסכנה בשבי.

מי שלוקחת חלק במאבק אל מול שתיקתם הבזויה של ארגני הנשים הבינלאומיים היא ליזה ניקוליאצ'וק מנכ"לית מסל"ן – מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ואלימות היוצאת. מאז השבעה באוקטובר היא מנסה להתמודד עם המציאות המורכבת , לצד הכאב והאכזבה מבגידתם של הארגונים הבינלאומיים. "אני בת לניצולי שואה, המשפחה של אימא ואבא שלי נרצחו בשל היותם יהודים, באתי מהגלות אני יודעת מה זה אנטישמיות ולצערי יש לה פנים רבות. כשארגוני נשים בעולם אומרים לכוכבת בהוליווד אנחנו מאמינות לך ושותקות, מתעלמות ומכחישות כשמדובר בנשים יהודיות זאת אנטישמיות" ניקוליאציק מוסיפה "לצערנו, מרבית הקורבנות שנאנסו והותקפו מינית, כולל קטיעת איברים נשיים, נרצחו, ולא יוכלו להעיד על מה שנעשה להן. הקהילה הבינלאומית אכזבה את הנשים האלה שוב כשהיא לא מדברת על זה, זה פשוט בגידה, הפקרה".

מתי את מבינה שאירועי השבעה באוקטובר יהיו קשורים לתחום הפגיעות המיניות ?

"מהרגע הראשון, כל מי שעובד בתחום יודע שאלימות מינית, לרבות אונס, היא מכשיר כוח בלוחמה שנועד להשפיל, להכניע ולכבוש את האויב. תקיפה מינית היא אחת מטקטיקות המלחמה המשמשות להכנעת האוכלוסייה האזרחית ולזריעת הרס וכאוס. מהרגע שהבנתי שהייתה חדירת מחבלים הבנתי שאנחנו צפויים להתמודד עם אירועים קשים, היסטורית זה תמיד ככה כשיש פלישה וחדירה לשטח (אפילו השימוש במילה "חדירה" מצמררת ), במשך שנים חקרתי את היחס של טרוריסטים לנשים והשימוש באונס ככלי להכנעה. בשנתיים האחרונות אני מלווה אנשי טיפול ונפגעות פגיעה מינית מאוקראינה, שנפגעו כתוצאה מהמלחמה עם רוסיה. לקח זמן עד שהתחילו לדבר, הן מרגישות שכל העם עבר אסון והן לא רוצות להכביד, חלק מרגישות אשמות ומלוכלכות, עד שמתחילים לשתף זה תהליך ארוך שאסור להאיץ בו , צריך לתת לקורבן את כל הזמן שנחוץ לו, גם אם צריך את העדויות".

מתי קיבלתן במסל"ן את הפניות הראשונות ?

"אחרי שבועיים בערך, חשוב להבין שגם עכשיו אין לנו פנייה ישירה של נפגעת מאירועי השבעה באוקטובר. נשים רבות עברו אונס והשחתה של גופן ונרצחו מיד אחר כך, זה חלק מהתפיסה של הטרוריסטים לאחר שהם מבצעים פשע כזה חמור באישה, הם לא רוצים שייוולד ילד. מעבר לזה לנפגעות לוקח זמן לשתף, לפנות ולדבר".

אז מי פונה אליכן ?

"אנחנו מקבלים פניות מהורים שמדווחים שהם מבחינים בשינוי התנהגות וסימפטומים אצל הילדים שלהם שהיו חשופים לאירועי השבעה באוקטובר. יש מקרים של בני זוג שהיו יחד במסיבה ולאחר מכן בת הזוג החליטה לסיים את הקשר, אני לא ממש יכולה לפרט, אבל זה קשור גם לתחושת כעס ואשמה כלפי בן הזוג שלא יכול היה לסייע. אישה שפגעו בה, קרעו לה את הבגדים ובן הזוג קפא במקום. הגבר במקרה הזה מתמודד עם תחושות לא פשוטות של נקיפות מצפון ואשמה, על אף שאינו אשם. יש לנו לא מעט פניות של חבר'ה שהיו במסיבה שמדווחים שראו את הזוועות והם בטראומה, במקרים האלה אי אפשר לדעת אם הם נפגעו בעצמם, אבל מעדיפים לדבר על מישהו אחר, כסוג של מנגנון הגנה. יש גל של פניות של נפגעי עבירות מין שהתקופה הזאת מציפה אותם ומייצרת טריגר בעבורם. צריך להבין שבפגיעות מיניות אין שעון זמן מוגדר זה יכול להיות מנגנון שתיקה של שנים ולהערכתי במקרה הזה הוא יכול להתארך בגלל תופעת "הגיבוריזציה". התופעה עליה מדברת ניקולאיצ'וק היא כאשר אנחנו נחשפים להרבה מאוד סיפורי גבורה של מי שתפקדו תחת אש והצילו חיים, זה מעצים אצל הקורבן את תחושת הבושה והאשמה, שלא יכלה להתמודד ובמקום להילחם נכנסה ל"פריז", קפאה במקום, שזאת תופעה ידועה שנפגעות עבירה מינית מדווחות עליה".

איזה סיוע מעניקים להם בתקופה הזאת ?

"זה עוד מוקדם לטיפול פסיכולוגי, בשלב הזה צריך להיות נוכחים ולתת תחושה של מרחב בטוח ומקצועי שלא מאיץ בקרבנות לשתף. יש אנשי מקצוע מדהימים שיודעים לעשות זאת. אני רוצה לציין לטובה את דר' איריס שוהם מבית החולים סורוקה. מנהלת החדר האקוטי מומחית בתחום היא אישיות מדהימה וכמוה יש לנו עשרות מטפלים בעלי ניסיון שרק רוצים לתת מעצמם לקורבנות ולמשפחות. המתנדבות שלנו נמצאות גם בסורוקה וגם במסל"ן ואנחנו כמובן זמינים בכל שעה ולכל שאלה והתייעצות. המסר שאנחנו מעבירים הוא קודם כל "שאנחנו מאמינות לך ואנחנו כאן בשבילך, בקצב שלך. צריך להחזיר לקורבנות את השליטה על החיים שלהם שנלקחה מהם, הם ורק הם יחליטו מתי הם רוצים לשתף".

באיזה עוד תופעות את נתקלת בימים האלה ?

"לצערי הרב גם בימים האלה, אני נתקלת בסוג של האשמת קורבן וזה יכול להיעשות אפילו על ידי בן משפחה וזה לא מכוונה רעה, אלא פשוט מחוסר הבנה ובורות בתחום. השבוע נתקלתי במקרה של ילדה שניצלה מהמסיבה ברעים, היא נפצעה וחזרה עם בגדים קרועים ואמא שלה שעברה בעצמה פגיעה מינית בנערותה, התקשרה אלינו וכשהגעתי היא בכתה ואמרה ליד הילדה 'חיללו לי את הילדה', אלה אמירות שאסור להגיד, בטח שלא בנוכחות הקורבן. צריך רק לחזק ולחבק. זה פשוט הכעיס אותי, אמרתי לאמא 'יש ילדות שלא חזרו ונרצחו במסיבה , תשמחי בחזרתה, אל תשתמשי במילים כאלה כלפיה עוד לפני ששיתפה בכלל במה שעברה, מילים כאלה רק מחלישות את הקורבן ומטילות בו סוג של מום'. זה מאוד הכעיס אותי ומאוד העציב אותי שלמרות העבודה הרבה שאנחנו עושים יש עדין חוסר בורות והתופעות של האשמת קורבן".

לבנת קוץ, שהתנדבה במסלן יחד עם משפחתה שנרצחו בכפר עזה

כבר 25 שנה שליזה ניקולאיצ'וק , יקירת העיר באר שבע מובילה ביד רמה את ארגון מסל"ן שמהווה כתובת לנפגעי עבירה מינית, בקרוב היא תעזוב את תפקידה. העבודה בתחום היא מאוד אינטנסיבית וגובה מחירים אישיים רבים, ניקולאיצ'וק נחשבת לחלוצה בתחום בישראל ומומחית בינלאומית, אבל יותר מהכל היא נחשבת למי שנתנה לאורך שנים את החיים שלה למען הנפגעים, 25 שעות ביממה בכל יום מימות השנה. הארגון בניהולה התפתח ומהווה את המרכז הגדול ביותר בישראל , למגוון רחב של אוכלוסיות .

חשבת שתפרשי בצל אירוע כל כך דרמטי ?

"צריך להבין שמעבר לכמות הפניות ולעוצמתן, משפחת מסל"ן ספגה פגיעה קשה. איבדנו את ליבנת קוץ, שנרצחה עם משפחתה בכפר עזה. לבנת הייתה מתנדבת מסורה שלנו שעברה את ההכשרות וליוותה נפגעות למשטרה. רק לאחרונה היא סיימה את ההכשרה של קו הסיוע והוכשרה לקבל שיחות. היא הייתה דומיננטית ואהובה. לקראת יום הולדתה ה-50 היא ביקשה שבמקום מתנות, היא רוצה שאנשים ירחיבו את מעגל ההתנדבות שלהם, היא הייתה אישה נפלאה ואנחנו מתאבלים על לכתה. איבדנו גם את לילך קיפניס היקרה שלנו, עובדת סוציאלית ומטפלת באומנות, שטיפלה בבני נוער שנפגעו. היא נרצחה עם בן זוגה בביתם בקיבוץ בארי והיא תחסר לכולנו. הרבה מתנדבות ומטפלות שלנו מתגוררות בעוטף עזה ,הם חוו את הזוועות, איבדו בני משפחה יקרים ועכשיו הם מפונים. אנחנו מתמודדים ומעניקים טיפול, כשאנחנו בעצמנו מתמודדים עם אובדן גדול. השכול והאובדן מקיפים אותנו. אפילו באירוע הפרידה שלי התנדב להופיע שלומי מתיאס ז"ל היקר, שתמיד נרתם לעשות ערבי גיבוש למתנדבים שלנו. שלומי הפך לחלק ממשפחת מסל"ן. הייתה לו את היכולות באמצעות ההופעות והשירה למלא אותנו באנרגיות והוא כתב לי שישמח להשתלב בערב הפרידה שלי וגם הוא נרצח עם אשתו שחר בקיבוץ חולית כשהגנו על ילדם"

מה את מתכננת לעשות אחרי הפרישה ?

"לעשות טוב, אני מרגישה צורך עז ללוות את הילדים של רס"מ יוליה ווקסר ז"ל, שוטרת שנפלה בקרבות במסיבה ברעים. ליוויתי את יוליה מאז שהייתה נערה והתפתח בניינו קשר עמוק, חזק ואמיץ ואני רוצה להיות שם בשביל הילדים שלה עכשיו. אחרי 25 שנה צריך קצת הפוגה וזמן משפחה. הבן שלי התגייס לצבא הוא היה קצין בסיירת חרוב ועכשיו עבר תפקיד, הבנות היקרות שלי והנכדים כמובן, אבל ברור לי שתמיד אהיה בשביל הנפגעות".

מה המסר שחשוב לך להעביר לקראת הפרישה ?

"חשוב לי שינסו לרכוש כמה שיותר ידע על התמודדות עם פגיעות מיניות, צריך להילחם בבורות בתחום כי זה מסב נזק נוסף לנפגעות. חשוב לי שתופעת האשמת הקורבן תעלם מהעולם ותתחלף ב'אנחנו מאמינים לך'. אבל מעבר לתחום של פגיעות מיניות, וכמי שעלתה לארץ מתוך ציונות ולאחר שספגה אנטישמיות בגולה, חשובה לי האחדות שלנו. רק ביחד אנחנו יכולים לנצח, אנחנו רואים את זה עכשיו גם מול ארגוני הנשים הבינלאומיים, שמפנים עורף לנשים יהודיות. אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו ובשביל זה חשוב להיות חזקים ביחד ולסלק את הפילוג. אסיים בדברים שכתב אפרים סבלה ז"ל סופר רוסי, שנלחם כדי לאפשר ליהודים ברוסיה לעלות לישראל, זה אולי בוטה אבל זה יכול לטלטל אותנו ולהסביר כמה האחדות שלנו חשובה. הוא כתב "יהודים כשהם מפוזרים בעולם הם דשן מצוין להתפתחות של תרבות, אומנות והשכלה, אבל כשהיהודים מתאספים במדינה שלהם, הם הופכים להר של חרא" ופה הוא מדבר על הפילוג והשנאה שבתוכנו. אין לנו את הזכות לשנוא אחד את השני. יש לי משפחה בארצות הברית, יכולנו לעלות לכל מקום בעולם, אבל הבית שלנו זה ישראל, תסתכלו על כל מה שקורה לנו אם לא נתאחד, אין לנו זכות קיום".

ליזה ניקוליאצ'וק |  צילום: אנה פרוטסובה