חודש הרמדאן מהווה גורם סיכון לשבץ מוחי בקרב האוכלוסייה הבדואית, עם עלייה של כמעט פי 1.5, לעומת שאר חודשי השנה. כך עולה ממחקר, שבוצע באחרונה, בבית החולים "סורוקה".

ל"שבע" נמסר, ששבץ מוחי איסכמי מהווה את אחת הסיבות השכיחות לאשפוזים ולמוות בעולם המערבי, ונקשר לגורמי סיכון רפואיים מגוונים, כמו יתר לחץ דם, סוכרת, פרפור עליות, אורח חיים כמו עישון וגורמים סביבתיים, כגון אקלים וזיהום אוויר. כ-23 אחוזים מאוכלוסיית העולם הם מוסלמים, נתון המשתקף גם באוכלוסיית הנגב שכ-20 אחוזים מתושביה הם בדואים מוסלמים, שרבים מהם מקיימים מדי שנה את צום הרמדאן במשך חודש, מצאת החמה ועד השקיעה, שאחריה נוהגים לאכול ארוחה גדולה. בחודש זה, נהוג גם להרבות בתפילה, ולהימנע מקיום יחסי מין ומעישון. הרמדאן חל בכל שנה בתאריך אחר, בהפרש של 10 – 11 ימים מוקדם יותר מבשנה הקודמת, והשנה הוא החל ב-15 בחודש, ויסתיים ב-14 ביוני.

במחקר, שעשו חוקרים מהמחלקה לנוירולוגיה, בשיתוף המרכז למחקרים קליניים ב"סורוקה" (ופורסם בכתב העת הרפואי Journal of American heart Association), נערכה השוואה בין היארעות של שבץ מוחי ברמדאן לעומת שאר חודשי השנה, בקרב האוכלוסייה הבדואית, לעומת שאר האוכלוסייה, זאת בין 2012 ל-2016.

הוא כלל כ-5,750 מקרי שבץ, שמתוכם כ-4,727 מוגדרים כשבץ איסכמי. כ-564 מהמטופלים זוהו כבדואים, לפי כתובת מגורים באחד מ-18 יישובי הקבע הבדואים בנגב. במהלך כל שנות המחקר, זוהו כ-51 מקרים של שבץ איסכמי בקרב בדואים בזמן הרמדאן. אולם, בשל העובדה שתאריכי הרמדאן במהלך שנות המחקר היו בחודשי הקיץ (יוני – אוגוסט), תוקננו תוצאות המחקר לטמפרטורה ממוצעת שבועית ולעונת הקיץ.

פרופ' גל איפרגן. "שינוי אורחות החיים" | צילום ארכיון: "סורוקה"

ניתוח הנתונים הראה, שבקרב אוכלוסיית הבדואים, חודש הרמדאן מהווה גורם סיכון עם עלייה של כמעט פי 1.5 בסיכוי להיארעות שבץ איסכמי, לעומת שאר חודשי השנה. הסיכון מוגבר בעיקר בשבועיים הראשונים, בהם יש עלייה של עד 73 אחוזים בסיכוי להיארעות שבץ. כצפוי, ביתר אוכלוסיית הנגב, לא נרשם סיכון מוגבר לשבץ ברמדאן. החוקרים מציינים שעם זאת, נדרש מחקר נוסף בתחום, כדי להבין את המנגנון הפיזיולוגי, ולהסיק מסקנות לגבי מניעה של שבץ בזמן חודש הרמדאן.

סגן מנהל "סורוקה", פרופ' גל איפרגן, המנהל את המחלקה לנוירולוגיה, ומשמש כיו"ר החטיבה לרפואת המוח במוסד, שהיה מעורכי המחקר, מסכם: "בשל האוכלוסייה המגוונת, המתגוררת בנגב, שכוללת הן יהודים והן בדואים מוסלמים, הזדמן לנו לבצע מחקר, שכלל קבוצה של מוסלמים וכן קבוצת ביקורת שלא צמה, בשונה ממחקרי עבר בתחום. בנוסף, השווינו בין תקופות הרמדאן לכל שאר חודשי השנה, בשונה ממחקרי עבר, שבהם היה נהוג לבחון רק את החודשים הסמוכים לחודש הרמדאן. אנו מעריכים, שהסיכון המוגבר בזמן הרמדאן קשור בשינוי אורחות החיים (תזונה, שינה ועישון) בתקופה זו; נטייה להתייבשות, אי נטילת תרופות וחוסר איזון של מחלת הסוכרת יכולים להוות טריגר לאירועים קרדיו-וסקולריים. לפני תקופת הרמדאן, מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה, לעדכן את הטיפול התרופתי ואת אופן נטילתו בזמן הצום, להרבות בשתייה בשעות המותרות, ולהקפיד על איזון סוכרת".