אספיס (47) היא תושבת באר שבע, חברת מועצת העיר, יו"ר וועדת התרבות העירונית, חברה בוועדת חינוך, חברה בדירקטריון בחברת יעדים, או בקיצור – אישה עסוקה מאוד. אבל זה לא מפריע לה להגיע בכל בוקר ולנסות ולהביא את הפרינג' לכל בית.

לפני שנכנסה לתפקיד המנכ"לית, זיו אספיס הייתה הבעלים של חברת ההפקות שבלול. "היום החברה מנוהלת על ידי אחרים, אבל 18 שנה זו הייתה החברה שלי ועשינו אלפי אירועים", היא מספרת. "היינו עושים את כל האירועים של כיל, כל האירועים של קמ"ג. אירועי חברות וכנסים. פעם חלמתי שהילדים שלי ימשיכו את הדרך שלי. למרות שהם מביעים עניין הם לא רצו, הם רוצים להגשים את עצמם במקומות אחרים", לדבריה.

השאלה הראשונה שעולה היא מדוע זיו אספיס עשתה את המעבר מאירועים למאות אנשים, להצגות תיאטרון שסולד אאוט שם הוא 70 איש?

"בשבלול הייתי עושה את אותו הדבר 18 שנה. אני בנאדם של אתגרים, והרגשתי שמיציתי, חיפשתי אתגר, את הדבר הבא. שנה לפני שנכנסתי לפרינג', כבר התחלתי לחשוב איך אני משדרגת את עצמי, איך אני מוצאת אתגר. אני פרוייקטורית, יזמית שמנסה למצוא את הקצה. אני חייבת שתהיה לי פעילות. בגלל זה אני מתנדבת בהמון מקומות. זו הייתה שגרה מבחינתי. זה היה מהנה, אבל חיפשתי אתגר. כשיצא הקול קורא של הפרינג' הייתי בטוחה שזה אתגר ברמה הניהולית וברמה אישית".

כמה הכרת את עולם התיאטרון בכלל והפרינג' בפרט?

"בדי. אן. איי שלי אני מאוד מחוברת לתרבות. גיבורי הילדות שלי הם גיבורי תרבות, ההורים שלי שוחרי תרבות, התרבות תמיד הובילה אותי. בסוף כל הפקה, זה תוצר תרבותי. החיבור עם התיאטרון מבחינתי, במהות, הוא מקום חברתי. בפרינג' אנחנו יכולים לתת גם ערך מוסף, מפגשי ספרות ומחול, מוזיקה. הפרינג' מאפשר לאומנים ויוצרים במה. יש את יואב מיכאלי שהוא הגושפנקא האומנותית. הוא יודע הכל, רואה המון הצגות, הוא ידען בתחום האמנותי. ברמה הניהולית, הניהול באמת משותף. אני יודעת שאני מנהלת טובה ואני אישה של אנשים, זו נוסחה שמנצחת את הכל".

"נוסחה שמנצחת את הכל". זיו אספיס | צילום: דיאגו מיטלברג

את תיאטרון הפרינג' הקימו שניים. יוסי דויטש ועידן אבישר, שניהם בוגרי המחזור הראשון של בית הספר למשחק. לימים אבישר יהפוך למנכ"ל התיאטרון, עד לרגע בו זיו אספיס תחליף אותו.

"עידן ויוסי היו המשוגעים לדבר", אומרת זיו אספיס. "בשביל לנהל מוסד אתה לא צריך להיות איש תיאטרון. אתה מנהל מוסד כמנהל. ברמה הכלכלית, ניהול תקציבים, שזה משהו שניהלתי, ברמה של התיאטרון עיקר המשמעות האמנותית נמצא אצל יואב מיכאלי. אני מנהלת את זה ברמה השיווקית, הכספית. ברמה האמנותית אנחנו הולכים ביחד, בוחרים ביחד, אבל את החותמת בסוף נותן יואב. גם עידן שנכנס בהתחלה, היה איש של חזון, איש ביצוע מדהים, אני גאה להחליף אותו, אבל כשהוא בא לכאן, הוא היה בוגר בית ספר למשחק. בלי תואר, בלי ניהול, ועדיין עשה את זה. יש פה בעיקר רוח ברמה של התיאטרון. כמות ההצגות שצפיתי בהן היא אדירה, יש לי אנציקלופדיה לידי שקוראים לה יואב, מקצוען שיודע המון, ויש בינינו חלוקה ברורה של אחריות".

איך מערכת היחסים בינך לבין יואב?

"מצוינת. בכל שנה אנחנו מעלים בין הפקה לשתי הפקות של האנסמבל שלנו עיט, מי שמביא את הרעיון הוא יואב. הוא חולם את זה ומיישם את זה בפועל. ב-2019 ההפקה שלנו היא חבק אותי לנצח פטריסיו. היא התגלגלה אליו כשאח שלו קרא סדרה של ספרים בספרדית ואמר לו שהוא חייב לקרוא משהו. הוא תרגם, יואב קרא ואמר וואו ומיד סיפר לי על הרעיון. זו קומדיה ואמרתי ליואב שזה לא פשוט לכתוב קומדיה, בטח בפרינג'. זה יכול להיות אסון או הצלחה אדירה. הוא אמר שהוא הולך על זה".

אבל בטוח היו פעמים שאמרת לא?

אם צריך אומרים לא. קודם כל תקציבית. הפרינג' היא יחידת רווח. קודם כל תקציבית. אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לקבל. מספטמבר יודעים מה נקבל ויואב יודע שהוא לא יכול לחרוג באגורה. אנחנו מתנהלים בצורה מאוד מבוקרת עם התקציב. להפקה יש תקציב אחד שלא משתנה לאורך כל הדרך. אם הצרכים משתנים, אם פתאום צריכים לתקן משהו, הכל נשאר במסגרת התקציב. אם צריך תלבושות שעולות יותר, אז נחסוך במשהו אחר. לא חורגים בשקל. התקציב פה הוא מאוד מדויק.

מערכת יחסים טובה. זיו אספיס ומיכאלי | צילום: רונן בן הרוש

וזה השלב בו זיו אספיס גם מכניסה אותנו אל מאחורי הקלעים של הפרינג' ועם אילו קשיים מתמודדים. "יש לנו אילוצי מקום. האולם שלנו מכיל עד 70 מקומות. כשאתה מתכנן מראש תקציב בעבור מה שאתה צריך, חשוב לא להתמסכן על זה שאין. לא להגיע למצב שאתה לא משלם משכורות, אנחנו עובדים הרבה על קשרי קהילה, אבל לא חוסכים באיכות. צריכים להבין שכל הצגה שמציגה בפרינג', גם אם היא סולד אאוט, אנחנו מפסידים. ועדיין, אנחנו מצליחים להישאר בנקודת רווח בגלל ניהול התקציב".

לזיו אספיס יש גם בשורה: "התיאטרון קיבל אישור ואנחנו מתרחבים וגדלים ל-100 מקומות. אז יכול להיות שהצגה בודדת אצלנו מפסידה, אבל אנחנו כתיאטרון מרוויחים".

בשנים האחרונות פסטיבל הפרינג' "הקטן" מבאר שבע, הבית הצנוע עם האולם של 70 המקומות וההצגות ה"לא כלכליות", יוצר שם בארץ ובעולם ומוכיח שיש בבאר שבע בשורה תרבותית אמיתית. "אנחנו מופיעים בעולם, שנה שעברה הופענו במונטנגרו, במונטריאול ובארמניה. מזמינים אותנו עכשיו להופיע בהאנוי. אנחנו נוסעים לכל העולם", מתגאה זיו אספיס.

"השתתפנו בתחרות בינלאומית במילאנו, יחד עם עוד 11 מדינות שמשתתפות בתחרות, אנחנו פתחנו את הפסטיבל. הקהל עמד על הרגליים, קהל איטלקי שלא יודע איפה באר שבע בכלל נמצאת על המפה, עומד על הרגליים ומוחא כפיים, זה מרגש ונוגע".

פרינג' לא ספינג'

ועדיין, עם כל ההצלחות בארץ ובעולם, תיאטרון הפרינג' הוא עדיין תיאטרון שוליים, בטח ביחס לתיאטרון הרפרטוארי, וזיו אספיס צריכה להילחם לא רק על תקציבים, אלא גם נגד הסטראוטיפים. "אחת המשימות הראשונות שלי הייתה להביא את הפרינג' ליותר מודעות, בדיוק בגלל הסטרואטיפים ובגלל שלא הכירו את התיאטרון. שלא יקראו לזה ספינג'. בפגישות הראשונות שלי עם אנשים מהעולם העסקי שהכרתי, ישר אמרו לי מה זה ספינג'? איפה זה? אתה אומר לעצמך, קודם כל שלא יהיה בנאדם שלא יידע מה זה פרינג' ואיפה זה". זו גם הסיבה שפרינג' החלו במפגשי סופרים, בקבלות שבת עם מוזיקה ים תיכונית, בקורסים אקדמיים, כדי להביא לעיר העתיקה ולתיאטרון גם את אלה שלרוב לא מגיעים.

אם יש משהו שאפשר להגיד על העיר העתיקה של השנים האחרונות שישנה התעוררות תרבותית, החל מעולם המחול, התיאטרון, ועד לחיי לילה. אבל אז גם עולה השאלה האם באר שבע בכלל והעיר העתיקה בפרט, יכולה לקיים כל כך הרבה מוסדות תרבות. לזיו אספיס יש תשובה ברורה: "הקהל לא מצומצם, יש פה פוטנציאל היסטרי. אין לי תחרות עם אף אחד, יש פה שפע תרבותי שרק מגדיל את אפשרויות הבילוי. הלוואי וזה יהיה הבילוי האולטימטיבי. גם כשפותחים מסעדה אומרים כמה מסעדות אפשר לפתוח, אבל בסוף אם אתה טוב, אם יש לך תו תקן של איכות, יבואו אלייך. פרינג' יש רק אחד. אני מרכז הפרינג' היחיד עד תל אביב. אני שמחה על המגוון, ומודעת לבעיית המודעות, אז אנחנו עובדים על זה".

במקרה או לא, זיו אספיס היא אחת מכמה נשים שמנהלות מוסדות תרבות באזור. החל מהסינפונייטה באר שבע, תיאטרון הילדים, מנהלת אמנותית חדשה בבית הספר למשחק ובתיאטרון באר שבע ואם נרחיק, אז גם מנכ"לית בתיאטרון דימונה. "אני מאמינה גדולה בשיווין, למרות שאת המדף בבית תולה בעלי, אבל בגלל שאין לי זמן, לא בגלל שאני לא יכולה", אומרת זיו אספיס. "היום אני מוצאת הרבה מאוד נשים שמנפצות את תקרת הזכוכית. הסטראוטיפ הנשי כבר לא שם. אני מצפה שיהיו עוד נשים בתפקידי מפתח, בפוליטיקה, בצבא, ראשות ערים. התהליך קורה".

זיו אספיס גם מדגישה כי זו החלטה מודעת של מי שעומד בראש המערכת "אני חייבת להגיד שהכל מתחיל בראש. יש לנו ראש עיר שנותן דוגמה. ברשימה שלו למעוצה היו באופן שווה נשים וגברים. הוא מחזיק יותר נשים בתפקידי מפתח , הוא מאמין בזה. הוא מאמין בנשים, בשוויון, ברצון להצליח. חפצי זוהר עושה מהפכה חינוכית בעיר, אבישג אבטובי שהיא מנכ"לית העירייה, תפקיד משמעותי וחזק. אין לנו מגבלה".

ומה העתיד מבחינתך?

"כל עוד יש לי פה מה לעשות אני אשאר. יש לי משימות לחומש הקרוב אז אני אשאר פה. לפוליטיקה אני לא אלך. להיות חברת מועצת עיר בעיני זו שליחות וזה לא תפקיד פוליטי, זה להחזיר לעיר. העשייה פה בדמי, יש לנו כל כך הרבה מה לעשות".