אין בכלל ספק שאחד התחומים בו באר שבע חווה פריחה אדירה בשנים האחרונות הוא תחום התרבות בעיר. אחד מעוגני התרבות של העיר, במשך שנים רבות, הוא הסינפונייטה הישראלית באר שבע, תזמורת ששמה כבר יצא למרחקים. בחמש השנים האחרונות מי שהיה אמון על ניהולה המוזיקלי של התזמורת הוא מאסטרו יוסטוס פרנץ. בעונה האחרונה הוא סיים את תפקידו וכיאה למסורת התזמורת, מי שנכנס במקומו הוא גם אמן בעל שם עולמי, מאסטרו ניר קברטי.

מוזיקה כשפה בינלאומית

קברטי החל את דרכו בלימודי פסנתר באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל אביב ובמקביל למד ניצוח באופן פרטי אצל המלחין והמנצח פרופ' נועם שריף. לאחר מכן השלים בהצטיינות תואר שני בניצוח בבית הספר הגבוה למוזיקה בווינה, שם התחיל את דרכו המקצועית כפסנתרן ומנצח במקהלת האופרה הממלכתי של וינה. בשנת 2000 התמנה לתפקיד עוזר המנהל המוזיקלי בתאטרון המלכותי של ספרד במדריד, והחל בשיתוף פעולה הדוק עם בית האופרה של פירנצה – מאג'ו מוסיקלה  פיורנטינו – שם כיהן בתפקיד מנצח הבית ועוזרו האישי של המנהל המוזיקלי, מאסטרו זובין מהטה. בשנת 2014 התמנה גם למנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של דרום מערב פלורידה. בנוסף, ניצח קברטי על הפקות אופרה ובאלט בתאטרון לה-סקאלה במילנו, בבתי האופרה של רומא, פירנצה, מדריד, בארי, האופרה הישראלית החדשה, התאטרון הלאומי החדש של טוקיו, ובית האופרה של לוזאן.

"הבנתי שהייעוד שלי הוא לנצח על נגנים". קברטי | דייגו מיטלברג

כפי שניתן לראות, קברטי, כמו קודמו בתפקיד, מגיע עם רזומה מרשים וקריירה בינלאומית עשירה ומגוונת. את כל הניסיון והרצון לחדש, הוא הביא לסינפונייטה בבאר שבע וכבר עכשיו ניתן לראות את פירות החדשנות, בין השאר בפסטיבל אביב ספרדי שמתקיים בימים אלה וכולל את הקונצרט המשותף עם דיוויד ברוזה.

היום קברטי נע הרבה בקו שבין ארצות הברית, ישראל ואיטליה. אשתו איטלקייה ושני ילדיו נולדו באיטליה. אם תשאלו את קברטי, העובדה שבחר ללכת לכיוון המוזיקה הקלאסית היה די ברור מההתחלה. "אבא שלי מנגן על המון כלים ותמיד היו כלי נגינה בבית, כבר מגיל צעיר רציתי ללמוד משהו. התחלתי עם חלילית, עברתי לקלידים וניגנתי פסנתר. כשהייתי בן 15 הלכתי ללמוד בתלמה ילין, בית ספר לאמנות ואז גם התחלתי ללכת לקונצרטים, ראיתי שאני מסתכל על המנצח ולא יכול להזיז את המבט ממנו. בשבילי, המנצח היה כמו קוסם שמפיק קסמים, כך הוא מפיק צלילים ועד היום זה קסם עבורי. שם התחילה האהבה לניצוח והכמיהה להוביל את המוזיקה. המשכתי בתזמורת צה"ל, שם קיבלתי חינוך לתזמורת. נסעתי לוינה, למדתי ניצוח באחד מבתי הספר המפורסמים בעולם בתחום הזה ומשם זה המשיך", הוא משחזר.

"יש לנו אולם גדול וזה אתגר אותנו לבחור תכניות ודברים מגוונים". קברטי | שי שמואלי

קברטי, כפי שניתן להבין משם המשפחה, לא מגיע מבית מזרח אירופי, הסבים שלו סורים ולבנונים ואביו הגיע בתור ילד, מלבנון היישר לקיבוץ. לעומת זאת, רוב הנגנים איתם עובד קברטי מגיעים מברית המועצות לשעבר ומדינות מזרח אירופה. קברטי מסביר כי הסיטואציה הזו מדגישה את הרב גוניות של המוזיקה בישראל: "אבא שלי אמנם הגיע מלבנון, אבל החינוך שקיבלתי היה לגמרי חינוך קיבוצי. שם גם התחיל הקטע עם המוזיקה. המוזיקה אף פעם לא הייתה מזרחית. זה נכון שאני אולי המוזיקאי הראשון במשפחה שנמשך כביכול למוזיקה האירופאית. זה מה שהיה בארץ, אבל יש כל כך הרבה אפשרויות שהתרבות האירופאית הביאה איתה שהיא נגישה ופתוחה לכולם. אני חושב שזו הצלחה למדינת ישראל לומר שיש פה ממש קיבוץ גלויות והתרבויות התערבבו. דניאל בירנבוים בא מארגנטינה. זובין מהטה הוא בכלל הודי שהתמחה במוזיקה האירופאית. אז למוצא אין באמת משקל או חשיבות. אצלנו לפחות, זה לא היה אישיו מעולם. מצד אחד, סבתא שלי אולי הכירה יותר את אום כולתום, אבל שמעה גם את בטהובן ומוצארט ונהנתה".

"יש ביני לבין מאסטרו פרנץ הבדלים" | דייגו מיטלברג

איך הרגשת כשקיבלת את ההצעה להגיע ולהיות מנהל אמנותי בבאר שבע?

"הסינפונייטה הישראלית של באר שבע היא תזמורת עם היסטוריה ועבר עשיר. גדולי האמנים היו פה. כשאני הייתי נער, היו מגיעים טובי האמנים בעולם לנגן, כל הגדולים והחשובים. הסינפונייטה מוכרת בחוג המוזיקלי, יש לנו משימה והחזון האמנותי שלנו הוא להיות שגרירים של באר שבע, הנגב ומדינת ישראל. בגלל זה אנחנו עובדים על כמה פרויקטים שיבשילו בקרוב לסיורים בחו"ל ולשיתופי פעולה".

קברטי כאמור מחליף את מאסטרו יוסטוס פרנץ שהביא איתו את נהלי העבודה והוויב האירופי. קברטי, למרות הקריירה הארוכה בחו"ל והזיקה לאיטליה, הוא היה ותמיד יישאר ישראלי. מה שמיד מעלה את השאלה האם ישנו שינוי בין מנהל מוזיקלי אירופאי, לישראלי שגדל וצמח כאן?

"יש ביני לבין מאסטרו פרנץ הבדלים", מצהיר קברטי ומסביר: "קודם כל אני מגיע למקום שאני מכיר ויותר מזה מכיר את הקהל. מעבר למוזיקה הקלאסית, אני עושה הרבה מוזיקה קלה, לדוגמה ניצחתי על ערב שמוקדש לפרנק סינטרה. היום יש בי את ההבנה שהקהל רוצה משהו מעבר לרק המוזיקה של בטהובן ופה אני מביא את השינוי. יוסטוס פרנץ הוא מוצר אירופאי מובהק, לדעתי היה לו קשה קצת להנגיש את המוזיקה לקהל שהוא פחות קלאסי. בגלל זה יזמנו עכשיו את הפסטיבל בנושא ספרד. בחרתי ללכת על מוזיקה ספרדית שנכתבה לגיטרה, עם שירים של דיוויד ברוזה וכך להביא לשילוב גם בין ישראל לספרד וגם בין מוזיקה קלאסית לקלה. דיוויד ברוזה מאוד אהב שירים מספרד והוא תרגם אותם לעברית. בגלל זה היה לי חשוב להביא אותו, כי זה קהל שאנחנו מנסים להביא אלינו. קהל שאולי לא מתחבר לבטהובן, אבל אוהב את דיוויד ברוזה".

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"