שנים ספורות לאחר הקמתה, הפכה רשת Vrdrive ללימודי תיאוריה במציאות מדומה, לאחת ההצלחות הגדולות שיצאו מבאר שבע. בריאיון לאתר "שבע", מספר המנכ"ל והשותף בבעלות על הרשת, עדיאל כהן, מה הביא אותו ואת בני משפחתו מתחום הוראת הנהיגה להקמת Vrdrive, מהם היתרונות הגדולים של הלומדים ברשת, ומתי תהפוך Vrdrive לרשת בינלאומית.

כהן פותח: "אני שותף ברשת ביחד עם אחי התאום, שליו כהן, שהוא מורה לנהיגה. גם אבא שלנו מורה לנהיגה משהו כמו 30 שנה. אני עצמי גם תיכף מסיים לימודי הוראת נהיגה. יש מורים לנהיגה שאנחנו ממליצים עליהם, ואנחנו מפרגנים באמת לכל המורים בבאר שבע. וכל המורים גם שולחים אלינו תלמידים, ואנחנו מפרגנים בחזרה".

מה הרעיון מאחורי Vrdrive?

"הכול התחיל לפני כחמש שנים בשיחות בבית על הבעיות והמצוקה בתחום התיאוריה שיש היום בארץ. אחי ואבא שלי דיברו ביניהם על זה שמגיעים אליהם לשיעורים תלמידים שעברו תיאוריה, ולא ממש מבינים את החוקים, כי הם לומדים כמו תוכי. זה הדליק אצלי נורה אדומה, וחשבתי להקים עסק ללימוד תיאוריה בצורה אחרת, תוך ניצול הטכנולוגיה החדשה. עד היום, תלמידי נהיגה מתרגלים באמצעות אפליקציות או לומדים בבית ספר, אבל זה לא באמת עובד. וגם מי שלומד דרך אפליקציה, לא ממש מבין את החומר, אלא לומד כמו תוכי, שאלות-תשובות. ואז הם מגיעים לשיעורי נהיגה, ולא מבינים את התמרורים. בכל מקרה, כולנו אמרנו: 'בואו נפתח תוכנה שתלמד בצורה אחרת, חווייתית, במיוחד לבני 16, 17, שלא עלו על רכב מעולם, לא מבינים מה זה כביש חד סטרי או דו סטרי ודברים שאי אפשר להסביר תוך כדי שאלות ותשובות'. בשלב מסוים הבנו שאפשר לעשות את זה דרך סימולטור, כלומר להעביר לתלמיד שיעורי נהיגה כביכול, ותוך כדי השיעורים, המורה ילמד אותו: הוא יעצור ליד כל תמרור וכיכר, ויסביר עליהם ומה זו חנייה, את כל החוקים, ומה שצריך לתיאוריה עצמה, וכל זה במהלך 'נהיגה'".

וזה לא קיים בשום מקום?

"אנחנו הראשונים בארץ ובעולם. אוטוטו אנחנו פותחים סניף בדובאי. אנחנו הולכים לפתוח גם סניף בארה"ב. זו רשת שהתפתחה מהר מאוד. הסניף הראשון שלנו נפתח בבאר שבע לפני ארבע שנים. תוך שנה, פתחנו 10 סניפים בארץ. יש לנו כיום 14 סניפים ועוד שניים בהקמה, כך שאנחנו כבר לקראת 16 סניפים פעילים, מהדרום עד הצפון. אנחנו מחפשים זכיינים לצורך העניין, אנשים רציניים שיש להם ידע בשיווק ומכירה, והם עצמאיים ויציבים ומבינים עסקים. עם כל מועמד לזכיינות אני נפגש, ומסביר את כל מה שכרוך בעניין כדי שייכנס אלינו למשפחה. אם זה מסתדר, אנחנו חותמים על הסכם זיכיון, ומחפשים ביחד מקום, שיהיה רלוונטי לבני נוער, עם נגישות של אוטובוסים (בכל זאת, אנחנו עובדים עם קהל שאין לו רכב), ובדרך כלל בקניונים. אנחנו אוהבים את האזורים של הקניונים, כי גם קל מאוד להגיע מבחינת תחבורה ציבורית, קל ונעים לבוא ולראות את הקניון, ואנחנו גם מקבלים הטבות בקניונים. בגלל שאנחנו בעצם סוג של מכללה, הקניונים מעודדים אותנו. אנחנו לא מחפשים להיות במקומות מרכזיים. זו לא המטרה. אנחנו רוצים להיות בפינה בשקט, אבל בנגישות טובה. שעות העבודה שלנו מאוד נוחות: בין 9 בבוקר לשמונה בערב".

וזה מושך קהל?

"אכן, אנחנו לא בנויים על טראפיק, אלא מושכים קהל. בגלל זה, שימו לב פה ב'גרנד קניון' (בו מופעלת כיום החנות הבאר-שבעית), יש בית ספר לאנגלית ויש את 'מכללת השף' וכדומה, שהיו פעם בעיר, ועברו לקניונים. למה? כי הקניונים הבינו שהם צריכים את אותם עסקים שיביאו להם תנועה וסוג של שירות, כמו בנקים. ולכן, השכירות שלנו נמוכה יחסית. כולם מרווחים מזה. אגב, רוב הקהל שלנו הן נשים. מתברר שבגילאי 17-16, הבנים רצים לכיוון הרישיון. וגם אם הם לא עוברים, הם ינסו עוד פעם ועוד פעם, כי פאדיחה שלכל החברים שלהם יש רישיון, ולהם לא. לבנות זה פחות חשוב. ואם הן לא מצליחות, אז הן דוחות את הלימודים לאחרי הצבא, ובאות אלינו".

רעיון מבריק. עדיאל כהן בלשכתו | צילום: "שבע"

"סוג של סרט"

איך הגעתם לפיתוח הסימולטור?

"קודם כל, בנינו את הרעיון. אני בכלל באתי אחרי 15 שנה בעולם המסעדנות. כבר לא יכולתי לראות אוכל, וחיפשתי לעצמי משהו אחר. אחי נהיה מורה לנהיגה בעקבות אבא, וגם אני רציתי להיכנס לתחום. ואז באמת עלינו על הדבר הזה של הסימולטור. הבנו מיד שיש פה סוג של סטארט-אפ. אני גם באישיות שלי יותר יזם ופרויקטור שאוהב אקשן  וכל הזמן ליצור דברים חדשים מאשר בעל מקצוע למשהו. ישר אחרי צבא, פתחתי עסק, ונהייתי עצמאי. בכל אופן, סימולטור (הגה, כיסא ודוושות) אתה יכול לקנות ולהזמין מחו"ל. הבעיה היא התוכנה. רצינו לעשות את זה ב-VR (מציאות מדומה) ב-360 מעלות, כי ראינו שזאת המגמה, בכל ה'מטאברס' וה'פייסבוק' וכו'. בזמנו, זה עדיין לא ממש היה. אמרנו שכדאי שנלך קדימה בראש לעוד 10, 20 שנה, כשכל עולם ה-VR כבר ייכנס. בשלב ראשון, אפיינו מה אנחנו רוצים לעשות בתוכנה: כמה שיעורים צריך? מה התלמידים יראו בדרך? באלו סיטואציות הם ייפגשו? אתה צריך בניינים, תמרורים, רמזורים, כלי רכב, עוברי דרך, ילד וכדור קופצים לכביש, נהיגה בגשם וברד, החלקה, תאונה, נסיעה באור יום. את כל המכלול הזה של הסיטואציות אתה צריך לבנות. וזה מה שעשינו במשך שנתיים. להפיק סוג של סרט. היה צריך בעצם לבנות עיר שלמה: בניינים, כלי רכב, תחנות דלק, בנקים, מכולות וכו'".

אחרי הקמת "העיר", שולבה בתוכה הדרכת הנהיגה: "הכנסנו את אחי כמורה לנהיגה שמסביר על כל סיטואציה ותמרור. לקחנו את כל החומר של התיאוריה, ופירקנו אותו לפרקים. כל תלמיד מגיע לנושא אחר. שיעור ראשון למשל הוא לומד תמרורים. אז באמת רואים את המורה הווירטואלי שמסביר על כל התמרורים. נוהגים, והתלמיד עוצר ליד כל תמרור ותמרור, ומקבל עליו הסבר. בעצם, לקחנו את החומר העיוני, והפכנו אותו למעשי באופן הלימוד. ואז יותר קל ללמוד את החומר. אחר כך, עוברים לעמדות התרגול של שאלות ותשובות במבחן. כך אנחנו מנגישים את חומר הלמידה בצורה ויזואלית, כייפית וחווייתית. אנחנו גם מתגברים על כל הפרעות הקשב והריכוז או פחד מנהיגה של אנשים. אתה מרכז אותם לתוך המשחק החווייתי הזה של נהיגה בסימולטור. הכול מאוד פשוט, וגם אם אתה סוטה מנתיב, המערכת מחזירה אותך למסלול. צריך להבין שאנחנו לא באים ללמד נהיגה, אלא את החלק העיוני בלבד, תוך כדי נהיגה וירטואלית. המחשבים שלנו הם עמדות תרגול המחוברות למאגר של משרד הרישוי. ככה שיש לנו את השאלות והתשובות הכי עדכניות בתיאוריה, מה שאין באפליקציות. ואנחנו גם מעדכנים על שינוי או תוספת שאלות. אחרי שאנחנו רואים שהתלמידים שלנו מוכנים למבחן, אנחנו מוציאים להם טופס 'ירוק', מזמינים להם מבחן תיאוריה, ומוודאים שהם הגיעו למבחן ועברו אותו".

זאת אומרת שזה לא רק הלימוד.

"זה ליווי עד ההצלחה, כולל אפילו הרבה מאוד ערך מוסף, כי הם באים בעצם מוכנים לשיעורי הנהיגה, לא כמו תלמיד רגיל, כי הם חוו פה נהיגה בסימולטור של בין חמש לשש שעות, שזה המון. גם המורים לנהיגה אומרים לנו, שתלמידים שמגיעים מ-Vrdrive, הם כאילו אחרי שיעור שני, שלישי. עם ביטחון. והם יודעים מה זה כביש ואיך לסובב את ההגה ומתי לאותת. יתרה מכך, בוגרים שלנו יכולים להגיע אלינו לפני טסט לאימון נהיגה, במסגרת שיעור 8".

את הפיתוח הראשוני של הסימולטור ללימודי תיאוריה בחרו מייסדי Vrdrive לבצע באמצעות חברת APPEARIA מפארק התעשייה רחובות: "הם עובדים עם משרד החינוך ובנק 'הפועלים', בהמון פרסומות ובעיקר בחו"ל. כשסיימנו את הפיתוח, פתחנו את הסניף הראשון בבאר שבע. ולאט לאט ראינו שאנחנו צריכים להוסיף עוד דברים, תוך כדי עבודה. לדוגמה, התוכנה התחילה בשפות העברית והערבית. גילינו פתאום שיש לנו המון ביקוש לקהל דובר רוסית שמגיע, עולים חדשים. אז הוספנו את השפה הרוסית. היום התוכנה היא בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. אנחנו עובדים עכשיו על עוד פיתוחים של ספרדית, צרפתית ואמהרית. בנוסף, התחלנו עם רכב, וראינו שיש ביקוש למשאית. אז אנחנו מלמדים עכשיו גם משאית, אוטובוס ואופניים חשמליים. אנחנו עובדים גם על פיתוח של אופנוע ים, כי יש ביקוש לתיאוריה על אופנועי ים. אנחנו לא מפסיקים את הפיתוח של המערכת במשך כל ארבע שנות הפעילות שלנו. עכשיו אנחנו בונים את הים בתוכנה, שזה חלק מאוד מאוד קשה. בתחום המאוד מעניין הזה, השמיים הם לא הגבול".

בית ספר לתיאוריה. הסימולטורים ב- Vrdriv | צילום: "שבע"

"שינוי תרבות נהיגה"

מתי הבנתם שאתם חייבים להפוך לרשת?

"אחרי חצי שנה של עבודה, נוצר ביקוש מטורף מכל הארץ, וקיבלנו פניות לפתוח עוד סניפים. אז התחלנו לעבוד עם המרכז לקידום זכיינות בישראל, והפכנו תוך כמה חודשים את החנות הראשונה שלנו לרשת. זה לקח קצת זמן, מבחינת ארגון, אדריכלות, מראה הסניפים, העבודה מול הזכיינים ויצירת קשר עם עו"ד מומחה לזכיינויות. בשלב מסוים זה הגיע לרמה של כמעט כל חודש פתיחת סניף חדש. ואז באה הקורונה, ועצרה הכול. לצערי, גם נסגרו שניים-שלושה סניפים, אבל עברנו את זה. אנחנו מרגישים שאנחנו כבר אחרי. בשבוע שעבר, חזרתי מנצרת, בה פתחנו סניף חדש. פתחנו סניפים גם בסכנין ובשפרעם. אנחנו פותחים עכשיו סניפים ברמת גן ועכו, וממשיכים קדימה. בלי שום קשר לזה, עם ההתפתחות שלנו, ראינו שאנחנו יכולים לייצר עוד דברים, חוץ מהשוק הפרטי (אנשים שצריכים לעבור תיאוריה). אז אנחנו היום ספקים של הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים). בשנה האחרונה, עשינו פעילויות לבתי ספר בכל הארץ, ובגלל חוסר ההצלחה בחינוך התעבורתי בכיתות י' ובעקבות זה שנכנסנו לעבוד עם הרלב"ד, משרד החינוך החליט להפוך אותנו לספק שלו, והכניס אותנו מהחודש לחינוך לתעבורה. אנחנו עובדים דרך מערכת 'גפן', ונעשה פעילויות עם כל בתי הספר במדינה. גם בצבא יש קשיים להכשיר נהגים ללימוד תיאוריה, שקשה מאוד היום לעבור. אז פנו אלינו מעיר הבה"דים, בה לומדים נהיגה המון חיילים בקדם צבאי ובסדיר. שלחו לי 30 חיילים לפיילוט, וכולם עברו: 28 ב'מכה' ראשונה, ושניים בפעם השנייה. אלה נתונים 'מטורפים'. עכשיו, אני גם ספק של משרד הביטחון, ואנחנו הולכים ללמד תיאוריה לחיילים. אגב, אנחנו גם תורמים בעצם הפעילות שלנו למלחמה בתאונות הדרכים".

כהן איננו חושש מחקיינים: "יחמיא לי שיקומו לנו חקיינים, כי עשיתי שינוי תרבות נהיגה. עד ייסוד Vrdrive, למדו בצורה אחרת. אני מצפה שיבואו מתחרים. אין לי בכלל בעיה עם זה. אני אפילו מפרגן לזה, כי בעצם שיניתי פה משהו בסיסי. ובגלל הפרסום שיעשו המתחרים, אנשים גם יבואו אליי. את הראשון תמיד יזכרו. אני גם בפריסה רחבה. יש לי כבר את משרד החינוך ואת הצבא, ואנחנו גם מאוד מאוד רוצים להיכנס לתחום הנהיגה המונעת, שיעשו פה במקום בכיתות משעממות שבאים לשלושה ימים, שלוש שעות ביום, ונרדמים שם למורה. תעשה את זה בתוך סימולטור, זה מטורף!".

איפה אתה רואה את Vrdrive, בעוד חמש שנים?

"בעתיד הרחוק השאיפה היא להפוך את הרשת לבינלאומית. באחרונה, חתמנו על הסכם להקמת 200 סניפים במזרח התיכון. בחור בשם גדעון רוזניק הולך לפתוח את הסניף הראשון שלנו באיחוד האמירויות. זה קצת נתקע, גם בגלל הקורונה וגם בגלל שהממשלה שם מאוד מאוד רוצה לקחת את זה לעצמה. לא לעבוד בשיטת זכיינים, אלא שהיא בעצמה תנהל את הדבר הזה. וזה עדיף לנו. אז אנחנו מחכים לראות מה קורה. אנחנו גם מקבלים הצעות לרכישת Vrdrive. כרגע, זה לא מעניין אותנו, עד שלא יהיו לי לפחות בין 50 ל-100 סניפים, כי היום לא שווה לנו למכור".

לסיום, מה אתה אומר על הלקוח הבאר-שבעי, שהביא אתכם להצלחה?

"התחלנו מפה. כל ההצלחה שלנו הייתה בעזרת התלמידים הבאר-שבעים. בתמיכה שלהם. הם באו והראו נכונות. אם סניף באר שבע לא היה מצליח, לא הייתה קמה הרשת. אין ספק שהצלחה של חנות מסוימת מכאן היא כמובן הצלחה באר-שבעית. 'האותנטית' גם התחילה מפה, כמו גם 'המקסיקני' ו'מוצצים'. בעולם הרשתות בארץ מדברים על באר שבע כעיר שיצאו ממנה המון רשתות. למה זה קורה? בגלל שבאר שבע היא עיר עם אוכלוסייה מאוד מאוד מעורבת, ולכן מה שמצליח פה בטח יצליח בשאר הערים. יש לנו המון מהמגזר הערבי-בדואי, מגזר יהודי, עולים חדשים, ספרדים, אשכנזים, קיבוץ גלויות אחד גדול. הכול מהכול. גם ירושלים דומה בעניין הזה לבאר שבע. ולכן, הרבה מאוד רשתות מירושלים ובאר שבע, בגלל הקהל המעורב, מצליחות במקומות אחרים. למרות זאת, לא הכול ורוד בתחום שלנו. יש סניפים שלא הצליחו במקומות מסוימים. הרבה מאוד תלוי בזכיינים. זכיין צריך להיות מנהל טוב, איש מכירות ואדם שיודע לנהל צוות. ומי שאין לו את זה, לא משנה איזו רשת או חנות הוא יפתח, הוא פשוט לא יצליח. מבחינתי, הצלחה של רשת זה התא המשפחתי, מי הזכיינים והצוות, ומי דוחף ועושה. זה לא רק הרעיון, גם אם הוא יכול להיות מעולה".