האקדמיה של הפועל באר שבע ציינה בסוף השבוע שנה שלישית מאז השקת הפרויקט הייחודי. בטקס הסיום החגיגי של שנת הפעילות נכחו הורים, ילדים, נציגים מהמועדון ומכפר הנוער "אשל הנשיא".

המועדון בו נערך האירוע היה קטן מלהכיל את כל הנוכחים, ומן הסתם, עם ההרחבה הצפויה של המסגרת, יצטרכו לקיים אותו בעונה הבאה באולם גדול יותר. "היו לנו השנה 19 שחקנים באקדמיה, כשהמטרה היא להגיע ל-25 תוך שנתיים", אומר פלג חמדי, מנהל מחלקת הנוער של הפועל, שממשיך במיזם שיצא לדרך בימי קודמו לתפקיד, אבי כליף.

מנכ"ל המןעדון. עו"ד גיא פרימור

מחליף את מאור מליקסון. שמוליק חנין

מנכ"ל המועדון, עו"ד גיא פרימור פתח את הערב, ואחריו עלו לברך ולסכם המנהל המקצועי החדש של מחלקת הנוער של הפועל באר שבע שמוליק חנין, פלג חמדי, והיועץ החינוכי ומי שמלווה את הפרויקט מתחילת דרכו מטעם האגודה, איתי פנסו.

24/7 סביב האקדמיה. איתי פנסו

נציגות ההורים הפתיעו את פנסו והעניקו לו חולצה מודפסת, כשגם דור חביב שהצטרף באחרונה למועדון והצלם ליאור מוסקוביץ', לא קופחו.

הצטרף השנה. דור חביב

מטעם "אשל הנשיא" ברכו מנהל הכפר ד"ר עוזי תפוחי, ומנהל הפנימייה עומר עמנואל.

כדורגל, לימודים וכבשים

רגע לפני הטקס, שוחחנו עם שלושה מחניכי הפנימייה, ששיחקו העונה בקבוצת נערים ב' מליגת העל – איתי חזות, רותם גפני והשוער יונתן שני.

חזות הוא באר-שבעי, גפני מקיבוץ ברור חיל ושני מגיע מהיישוב הקהילתי מדרשת שדה בוקר. שלושתם מסיימים בימים אלה את כיתה י', וצפויים לשחק בעונה הקרובה בנערים א'.

שביעות רצון מהאקדמיה. איתי וגדי חזות

"אנחנו באקדמיה מאז הקמתה", פותח איתי חזות, בנו של מגן העבר המצוין של הפועל באר שבע, גדי חזות. כיאה לקפטן, הוא מציג את שני חבריו: "הם גרים רחוק וקשה להם להגיע כל יום. זה שהם גרים בפנימייה מקל עליהם. אנחנו גם לומדים בבית ספר טוב, אז גם זה מושך".

אתם יכולים לשתף אותנו בסדר יום שלכם?

יונתן: "אם ניקח לדוגמה את ימי רביעי, שבהם אנחנו מקיימים גם אימון בוקר, אז ההשכמה היא ב-5:45".

מי מעיר אתכם?

רותם: "אנחנו קמים לבד, לא צריך להשכים אותנו".

יונתן: "בשעה 6:25 יוצאת ההסעה לכיוון הבית האדום, שם מחכה לנו מאור מליקסון. האימון מתחיל ב-6:40 וב-7:50 אנחנו חזרה בפנימייה, מתקלחים, אוכלים ארוחת בוקר בחדר האוכל, מכינים סנדוויצי'ים להפסקת 10 ונכנסים לכיתה".

איתי: "בשעה 13:35 יש לנו ארוחת צוהריים. ב-15:45 יוצאים שוב לבית האדום. בין 16:30 ל-20:30 יש אימון ופעילות אישית (צפייה בוידיאו, שיעורים פרטיים) ואז חוזרים לפנימייה לארוחת ערב. בשעה 22:30 יש כיבוי אורות".

איך הגעתם להפועל באר שבע?

רותם: "בהתחלה הייתי בטרום א' של הפועל אשקלון. מישל פפיסמדוב, המאמן שלי באשקלון, עבר לבאר שבע והמליץ עליי לשרון אביטן שהיה אז המנהל המקצועי של המחלקה. הגעתי למבחנים והתקבלתי לילדים ג', וכשנפתחה האקדמיה, נרשמתי אליה".

יונתן: "אני התחלתי בילדים ב' של הפועל באר שבע".

איתי: "הוא בכלל הגיע להיבחן כמגן".

יונתן, גְּבָה הקומה (1.86 מ'): "לפי המלצת מאמן השוערים אז, אשר מיארה, הפכתי לשוער. הוא היה מתקשר אליי כל יום – 'בוא תהיה שוער', והשאר היסטוריה".

איתי, עם כל המעטפת המקצועית מסביב, אתה נעזר גם באבא?

"אבא צופה בכל המשחקים שלי, גם בבית וגם בחוץ. הוא מסביר לי כשאני עושה משהו לא נכון, כדי שבפעם הבאה אני אשפר, וזה עוזר".

מה נתנה לכם הפנימייה?

איתי: "בעיקר בגרות. למרות שאני גר בבאר שבע, אני בלי ההורים, זה קשה ברגעי משבר. לפעמים אתה מתגעגע. בפנימייה אתה לומד להיות עצמאי, מתרגל לזה שאתה לבד ועושה הכול לבד – כביסות, סידור החדר, כריך לבית הספר".

איך בלימודים?

יונתן: "אני מגביר גיאוגרפיה וחקלאות, ועובד בחממות לגידול מלפפונים".

איתי: "רותם ואני בדיר הכבשים".

ומה השאיפות שלכם?

איתי: "מכוונים לבוגרים".

יונתן, שכבר התאמן העונה בשורות הבוגרים: "חד משמעית לאירופה".

רותם: "להגיע לקבוצה כמה שיותר טובה באירופה. אוהד פורטמן שהגיע אלינו העונה ממכבי פתח תקווה, נבחן בוונציה האיטלקית, ויכול להיות שיצטרף לשורותיה".

לא רק כדורגל. מכבסים, מנקים ומסדרים את החדר. יפתח בסר, נועם לביא, רפאל קונטי

סיפור של למידה

בסיום הטקס, פנינו למנהל כפר הנוער, ד"ר עוזי תפוחי, שמתייחס למיזם ולקשיים שליוו אותו בתחילת הדרך: "אני חושב שלפרויקט הזה לקח זמן להבשיל. אמנם הוא עכשיו רק בשנה השלישית, אבל עוד לפניו היו מספר שנים שבהן עלתה האופציה הזאת להקים אצלנו אקדמיה, אבל זה לא הבשיל לכדי ביצוע מאחר וסברתי שהסיפור הזה של אקדמיה יכול בקלות לקבל עיוות שמאקדמיה שמדברת ספורט וחינוך, תדבר רק על אכסנייה. בשנה הראשונה, הפרויקט היה בשיתוף אתלטיקו מדריד והפועל באר שבע, במסלול עם תפיסה ואופק שנותן איזשהו נופך יוקרתי מאוד למיזם. אני יכול להגיד שזה סייע, זה עזר לכולנו בתוך התהליך הזה להבין שאת המודל שאנחנו רוצים, יוצרים כבר אחרים שהם נחשבים בעלי שם עולמי. וזה רק חיזק את האמונה שאכן זה צריך להיות בשיתוף.

"סיפורה של האקדמיה הוא למעשה סיפור של למידה. אם תשאל אותי בעוד שנה על האקדמיה, נדבר על דברים אחרים, בעוד שנתיים על עוד דברים. זה אומר שכל הזמן צריך לדעת להעריך את התהליך, את הנפשות הפועלות, לדעת איך אתה מייצר תקשורת נכונה, חשיבה משותפת, איך אתה מודד את מה שרצית להשיג. ואת כל זה אנחנו לומדים".

מה השינויים שחלו בעקבות למידה זו?

"תחילתו של המסלול היה, גם מספרית, קטן. גם מבחינת תקנים של הדרכה ומעטפת מלווה. גם היכולת לבוא ולתפור לילדים חליפות מתאימות הייתה הרבה יותר נמוכה. היינו במקום אחר. כיום, אין ילד שייקלט לאקדמיה של הפועל באר שבע ואין ילד שייפלט ממנה, בלי שיתקיים פאנל משותף שבו יושבים נציגי הכפר, הפנימייה, בית הספר והפועל באר שבע, והם מדברים יחד בשולחן מול אותו ילד. למה זה נוצר? מכיוון שבסוף, המסר שלנו, שאנחנו גוף אחד. כל אחד עם המקצועיות שלו, אבל גוף אחד".

"חברה שמחברת ולא כזו שמקטבת. "ד"ר עוזי תפוחי

מה הרווח שלכם מכך שילדי האקדמיה ב"אשל הנשיא"?

"הרווח הגדול הוא של הכפר, של הילדים – אלה שהגיעו ואלה שגרים בפנימייה. אני חושב ש'אשל הנשיא' מייצר רבגוניות במגמות לימוד, בפנימיות, בתחביבים. המגוון מאפשר לילדים עצמם להעצים את היכולות שלהם בתוך מסגרת, כשזו צריכה לספק להם את המצע הזה, כדי להעצים אותם. ילדים שטובים בספורט, ילדים שטובים בכדורגל, אם יש לי מסלול כזה, יבטאו את עצמם בתחום הזה של הכדורגל. אם יש ילדים שטובים באתלטיקה (אתלטי 'אשל הנשיא' ייצגו השנה את ישראל באליפות העולם לתיכוניים שנערכה בסלובקיה). אבל באותה המידה, יש לי כאן קבוצה שמשוגעת על רדיו, יש כאלה שאוהבים קולנוע, אחרים אומנות. אני מאוד גאה על היכולת שלי לאפשר את המרחב הזה. המרחב הזה הוא לא רק תחום העניין של הילדים, הוא גם מפגש בין אנשים עם תחומי עניין אמנם שונים, אבל באמצעות שפה שמדברת גם על לקבל את השונות ולא להסתגר רק בתחום העניין שלך, גם להיטמע, גם להיות חלק מתוך מיקרוקוסמוס חברתי. זה חלק מלבנות חברה שהיא חברה המחברת ולא כזו שמקטבת".

יש אתגרים שונים בעקבות הקמת האקדמיה?

"מסלול הכדורגל הוא שונה במהותו. מדובר בשכבה רב גילית עם צרכים שונים. צריכים להיות הרבה יותר מדויקים – יש ילד בכיתה ז', אבל גם בי"ב. איך מגשרים על הדברים האלה? זה אתגר. אתגר נוסף הוא מגוון המקומות מהם מגיעים ילדי האקדמיה. שאר הילדים מגיעים מהפריפריה הקרובה, אז יש להם גם קבוצות חברתיות. באקדמיה הילדים מגיעים מכל מיני מקומות בארץ, אז צריך לדעת לחבר אותם. יכול להיות לך ילד ערבי או דרוזי שמגיע עם פערים כאלה ואחרים, כולל שפה, ואתה צריך לבנות תוכנית ייחודית לטובת העניין. זה בהחלט אתגר, אבל אני חושב שאנחנו צומחים מאוד יפה בתוך התהליך הזה. אנחנו יודעים ללמוד את התהליך ומתוכו לנתח את עצמנו, לדייק את עצמנו. אני זוכר אירוע מרגש בו הילדים סיימו אימון, הגיעו לפנימייה, רצו לחדרים, התלבשו והגיעו לטקס יום הזיכרון".