המאמן האנגלי ביל שאנקלי ז"ל אמר פעם: "כמועדון כדורגל, יש לנו שילוש קדוש – השחקנים, המאמן והאוהדים. ההנהלה לא קשורה לזה – הם שם רק כדי לחתום על הצ'קים". אם מנתחים רגע את המשפט הזה, הרי שזה כל מה שלא בסדר בהפועל באר שבע. השילוש הקדוש לא עובד. הקהל מזמן לא עם המאמן והשחקנים… ואם זה ימשיך כך, לוי יאבד גם את חדר ההלבשה.

כשיצאנו מהאצטדיון בשבת בהרגשה מעורבת, אחרי שמצד אחד שוב לא הפסדנו ומהשני התחושה שלא הגיע לבאר שבע אפילו תיקו, ניסיתי לשאול את עצמי האם הציפיות מוגזמות? האם מחמירים עם לוי? האם הקהל שלנו מפונק? באותן דקות, דמות בכירה במועדון שוחחה עם העיתונאים והשיחה התמקדה ברגע אחד במשחק, שעבורי היווה את נקודת המפנה והתשובה לכל השאלות.

"אתם ממהרים לשפוט את רוני לוי. אבל אולי ספורי ביקש לצאת, אולי התעייף או נפצע? אני לא מאמין שלוי בחר להחליף אותו מקצועית", אמר אותו בכיר. כמה דקות לאחר מכן, לוי ירה לעצמו ברגל ואמר שהחילוף היה משיקול מקצועי.

נכון, הכוונה הייתה טובה. שני חלוצים, שחקני אגף ויוספי בעמדה התקפית מאוד, מראים שלוי רצה לנצח. אבל כשמיכה בחוץ וספורי מוחלף, מי ציפית שייתן את הפס הזה לגול? הקהל מבין כדורגל, והבוז הצורם שלוי ספג בחילוף, הראה שהקהל לא מבין אותו.

כששחקן נמצא בסוף הקריירה, הוא בדרך כלל אומר: 'אני אפרוש כשאפסיק ליהנות מכדורגל'. לאוהדים אין את הפריבילגיה הזו. הם כבר מזמן לא נהנים מהכדורגל, אבל הם לא יכולים לפרוש. אם הקבוצה של רוני לוי, אם רוני לוי עצמו, לא ישנו את הגישה. ואני לא מדבר על כדורגל שמח, אלא על כדורגל יותר שמח מזה שאנחנו מקבלים עכשיו, אתם יודעים מה – נסתפק בכדורגל, אז ימיו של לוי ספורי(ם) בבירת הנגב. רבים שואלים אם מפטרים את לוי, מי כבר יש בשוק שהוא טוב יותר? והאוהדים של באר שבע עונים: לא מחפשים טוב יותר, מחפשים כזה שרוצה לשחק כדורגל.

להתראות בטרנר, מתי נראה כבר את המנואלה?