מזל טוב לאוהדים האדומים. ליגת העל חזרה ולפחות לפי איך שזה נראה מול בית"ר ירושלים, הימים הנוראים מאחורינו.

נכון, זו הייתה רק בית"ר ירושלים, שבשנים האחרונות הבעלים שלה עושה הכול כדי להחזיר אותה לקדמת הבמה, אך משה עדיין לא חוגג, אין לו סיבות לחגוג.

נכון, זה רק המחזור הראשון, אך אם מסתכלים בראייה כוללת של מה שהיה עד עכשיו בקונפרנס-ליג, בגביע הטוטו ומול בית"ר, יש המון סיבות לאופטימיות, וכל זה עדיין ללא ניקיטה רוקאביצה.

נכון, יש עוד המון מה לשפר כדי שנהיה איפה שאלונה ברקת רוצה להיות, אבל היי – עם סגל מספיק טוב אפשר לנצח גם למרות רוני לוי, כשהוא עושה "רוני לוי". ויש סגל מספיק טוב כדי לנצח את רוב הקבוצות בליגה.

ונכון, נעשו המון טעויות בעונות האחרונות, אבל נראה שאלונה באמת חזרה הפעם והיא רעבה מתמיד. ברקת מתנצלת בדרך שלה על העונות האחרונות ומתחילה לתקן, ובחודש הסליחות, מי אנחנו שנסרב למתנות פיוס בדמותם של דור מיכה, איתן טיבי, איתי שכטר וזה עדיין לא הסתיים.

הפועל באר שבע יוצאת לפגרה כשאפילו רמזי ספורי במצטיינים. השף רמזי לא מפסיק לבשל, איתי שכטר מצטייר כבחור כובש גם בבאר שבע, ומיכה גורם לדור שלם של אוהדים להתאהב בחזרה בכדורגל. גם יוג'ין אנסה, אריאל הרוש ורועי גורדנה עוד ידברו חזק העונה.

מנגד, אם בחודש הסליחות עסקינן, גם אני חייב לבקש סליחה. סליחה, אבל אני עדיין לא מצליח להבין איך איאד אבו איבד את זה וגרם פעמיים לפנדל, עדיף על אור דדיה כמגן ימני, או איך אוהדי הפועל תל אביב הגדירו את זה: "שיחק בהפועל 70 שנה, לא מוזמן לנבחרת, הופעה רעה בבאר שבע – זימון לנבחרת ישראל". מתנצל, לא מבין את זה, או במילותיו של לירן ליאני: "אין פה כלום כפרה".

וסליחה, אבל גורדנה, באריירו ופטרוצ'י הם אותו שחקן, אותה עמדה הכוונה. נכון לעכשיו, גורדנה ובאריירו עדיפים. איך רוני לוי לא רואה שהשחקן שהכי חסר לו זה שחקן כמו רוני לוי. יש עוד זמן לתקן.

לסיום, אני רוצה לאחל לקוראי הנאמנים חג שמח ושתהיה לנו שנה טובה – יותר מאשר רק שנה של 'תודה לרן בן שמעון ואשדוד שלו'. בנימה זו, אני משתף  אתכם שבחג הקרוב אני אמור לארח. ולפני החג, כשישאלו אותי האם כבר ניקית לחג? אוכל להשיב – כן, ניקיטה רוקביצה!!! מה שהופך את החג לבאמת  שמח. ואת השנה כולה, לבאמת טובה.

להתראות ב'טרנר', הסוכה שלנו.