למרות שנכנס לתפקידו החדש כמנהל המקצועי של מחלקות הנוער בהפועל באר שבע כבר לפני כמה חודשים, פתח מאור מליקסון רק בשבוע שעבר, באופן רשמי את העונה החדשה בתפקידו החדש. עכשיו, רגע לפני שקבוצת הבוגרים של הפועל באר שבע פותחת עונה, מליקסון מסתכל מצד אחד בגעגוע על מגרש הדשא ב"טרנר", אך מצד שני הוא נושא עימו תחושת שליחות לגדל את מי שאמורים להיות הדור הבא של השחקנים במועדון "האדום": "לצערי, אני כבר קולט שאני לא חלק מהקבוצה הבוגרת. לא פשוט לסיים משהו שאתה עושה כל כך הרבה זמן, אבל אלה החיים. ברור שאני מתגעגע מאוד למשחק; אני עדיין משחק לפעמים בקבוצת הוותיקים, קצת קט-רגל, אבל זה הכל. כשהייתי עוזר מאמן, גם הייתי משחק עם השחקנים כמה שאפשר, אבל צריך להתקדם הלאה, להתבגר. אני נמצא בתפקיד חדש, וצריך לעשות אותו על הצד הטוב ביותר. כשהייתי עוזר מאמן, ידעתי שאחרי שנה, אחפש משהו אחר. אימון לא קורץ לי כרגע, למרות שזה משהו שאני בטוח שאוכל לעשות, ואני יכול לתרום. ניהול מקצועי מעניין אותי. הציעו לי כמה פעמים, סירבתי מכל מיני סיבות, ובסוף החלטתי ללכת על זה. וכשאני הולך על משהו, זה 100 אחוז. אני נורא אוהב להצליח בכל מה שאני עושה, אני לא אוהב בינוניות".

מליקסון נכנס לתפקיד המנהל המקצועי לקראת סוף השנה שעברה, והחליף בתפקיד את שרון אביטן, שהיה מהנהל המקצועי שנים רבות. מליקסון נכנס למחלקה שנמצאת בתקופת מעבר. הפרויקט עם אתלטיקו מדריד הסתיים עם הודעת העזיבה של אלונה ברקת לפני כשנה וחצי, ומאז חזרתה התחילו במועדון בכלל ומליקסון בפרט בכתיבת תוכניות חדשות ודרך חדשה למחלקות הנוער. מליקסון מצידו מדגיש שעבודה עם נוער תמיד עניינה אותו: "אני נורא אוהב לעבוד עם בני נוער, ואם משלבים את זה עם כדורגל, אז זה לשלב שתי אהבות שלי. זה תפקיד לא פשוט, יש גם צדדים פחות כיפיים, אבל אם אתה עובד עם בני נוער, בסוף המטרה הכללית היא לפתח שחקנים לקבוצה הבוגרת, ושם אנחנו נמדדים. אם נצליח, עשינו את שלנו. זו לא עבודה פשוטה, כמו שלפעמים אחרים חושבים מבחוץ, אבל למדתי עם השנים ליהנות מהתהליך, גם אם הוא כולל קשיים".

מליקסון, ועל כך יעידו כל אנשי הצוות שעובדים תחתיו בחודשים האחרונים, מאמין מאוד בתחום המנטלי ובטכנולוגיה. הוא הביא איתו אנשי צוות, מאמנים מנטליים, והכניס למחלקות ביתר שאת את נושא הווידיאו: "במשך הרבה מאוד זמן, עברנו על תוכניות אימון חדשות לכל שכבות הגיל. אני מאוד טכנולוגי. אני מאמין גדול בווידיאו. קנינו מצלמות חדשות, ויש לנו מחלקה חדשה של אנליסטים ומחלקה חדשה של מאמנים מנטליים. הבאנו עוד כמה מאמנים שיעזרו לנו. אנחנו עוברים לעבודה בקבוצות קטנות, עבודה יותר איכותית. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מלים; כשילד או נער רואה את עצמו במשחק ויושב עם אנאליסט, יושבים על המשחק ורואים מה הטעויות, מה יותר טוב או פחות טוב, זה שווה הרבה יותר מאשר שאדבר איתו כמה שעות. צריך שכל הקבוצה תראה ביחד למה חטפנו גול, מה היה לא טוב במשחק, ולחקור גם ניצחונות וגם הפסדים. המחלקה של הווידיאו מאוד חשובה לי. אני גם מאמין בסטטיסטיקות ובמטרות; להציב לילד מטרות, ולראות אם הוא מצליח לעמוד במטרות, ואם לא, אז למה. מאז שפרשתי, עניין אותי כל נושא מחלקות הנוער. דיברתי עם הרבה מאוד אנשים, אני חבר טוב של כל המנהלים המקצועיים בארץ, של מכבי חיפה, מכבי תל אביב והפועל תל אביב. גם כשהייתי בפולין, היה לי מאמן הולנדי שהיה אחראי על מחלקות הנוער באיינדהובן, ואחר שחי באייאקס. לקחתי מכולם קצת מכל דבר, והוספתי משלי".

אתה יודע מה ישאל כל אוהד של הפועל באר שבע: איך משנים את העובדה ששחקני בית לא משתלבים בקבוצה הבוגרת?

"אני אחד שמאמין בתהליך; אין הוקוס פוקוס בשום דבר, זה לוקח זמן, זה ייקח זמן, אבל אנחנו מנסים לתקן את מה שצריך, ולהפוך את המקום למקצועי ביותר. אני מאמין בעבודה קשה. אם יש לי טיפ לבני נוער, אז אני אומר להם להאמין בעצמם גם בתקופות לא פשוטות. הכדורגל נראה זוהר וכיפי, אבל יש גם אכזבות וקשיים. אמונה וביטחון עצמי מאוד חשובים. אני אחד שנורא אוהב לראות את התוצר כאן ועכשיו. כשאתה שחקן, אם יש לך משחק טוב, אתה מבקיע או מבשל, הקבוצה מנצחת, וזה קורה עכשיו. בנוער, זה לא ככה. קח לדוגמה את מכבי תל אביב; מי שגידל שחקנים כמו דן גלזר, יונתן כהן ודור פרץ זה ניר לוין, ואף אחד לא יודע את זה. הוא בכלל לא במערכת שם יותר. יכול להיות שנגדל עכשיו ילדים שרק עוד 10 שנים תשמע עליהם. אז, קשה לדעת מה זו הצלחה. מבחינתנו, אנחנו רוצים שבשנתיים הקרובות, נעלה שחקנים לקבוצה הבוגרת. ש-70 אחוז מהשחקנים מקבוצת הפיתוח יעלו לקבוצת הנוער. זה הצלחות קטנות שלנו בדרך להצלחה הגדולה, שאני מקווה שתהיה עוד כמה שנים".

ואיך מצליחים להביא ילדים מכל הנגב, לפני שקבוצות אחרות שמות עליהם יד?

"קודם כל, המחלקה שלנו מלאה בילדים מדימונה, ירוחם ואופקים. אנחנו צריכים יותר. זה לוקח זמן. גם אני רוצה שזה יקרה מעכשיו לעכשיו, אבל קודם כל, צריך לייצב את מספר הקבוצות, את אנשי המקצוע, ואחרי זה את מחלקת הסקאוטינג. הפוטנציאל מאוד גדול, וזה יקרה".

לשלב צעירים מקומיים. איליי מדמון | צילום: הפועל "מחסני השוק" באר שבע

כאמור, אחד הנושאים הקריטיים במחלקות הנוער הוא הקשר עם המחלקה הבוגרת; נכון לרגע זה, לא נראה שאת הסגל של הפועל באר שבע ירכיבו יותר מדיי שחקני בית. תומר יוספי כבר עשה קולות לא מרוצים בקיץ, בגלל מיעוט בדקות משחק. אור דדיה מקבל גם הוא פחות דקות. עמית ביטון כבר שוחרר, ואיליי מדמון ככל הנראה ישוחרר או יישב בקצה הספסל. מליקסון מצידו מצהיר שקודם כל, ישנו ממשק ישיר בינו לבין רוני לוי ואליניב ברדה, והוא גם מאמין גדול בכך שיותר ויותר שחקני בית ישתלבו בקבוצה הבוגרת, אבל הדבר תלוי קודם כל, בשחקנים עצמם: "אני ורוני בקשר מאוד טוב. גם אני ואלונה, ובטח אני ואליניב, שאנחנו חברים טובים, ואנחנו מדברים הרבה על קבוצת הנוער. אני מכיר את כולם; בבוגרים מכירים את שחקני הנוער, ואני מקווה שלאט לאט, ישתלבו שחקנים. בסופו של דבר, אנחנו יכולים לעבוד כמה שאנחנו רוצים, להביא עוד מצלמות אנליסטים ומאמנים מנטליים, ובסוף שחקן שמסיים גיל נוער צריך להיות מספיק טוב כדי להשתלב בבוגרים. מעכשיו, זו העבודה שלי להכין אותם לזה. צריך לגדל אותם נכון, עם תוכניות אימון, בסיס טוב. בגלל הקורונה עכשיו, קבוצות נשענות יותר על נוער; במכבי תל אביב לדוגמה, נשענו במשך שנים על זרים. אני מקווה שנגדל שחקנים מספיק טובים, שישחקו בקבוצה הראשונה. זה לא יהיה פשוט, כי גם אני צריך להבין שזה תהליך שלוקח זמן, וזה לא קורה מהיום למחר. לגדל שחקנים אלה מלים מאוד גדולות, וזה לא קורה ביום. רוצים לגדל שחקנים, וזה ייקח זמן, אבל אני בטוח שזה יקרה".

חששת לקחת על עצמך את התפקיד, בגלל חוסר הניסיון?

"אני הראשון שאומר שיש לי עוד הרבה מה ללמוד; גם כשחקן, לא הפסקתי ללמוד, אבל מבחוץ אנשים מכירים אותי בקטע של צחוקים, לא מכירים אותי מבפנים. אני איש של עבודה ורצינות. אני פרפקציוניסט, ועד שהכל לא מוכן, אני לא ישן. אקום גם בשלוש בבוקר, ואעבוד על המחשב, כדי שהכל יהיה מוכן. אני מאמין בעבודה קשה. אני מאמין שאני יודע להתחבר לאנשים, מאמנים ושחקנים; יש לי ידע בכדורגל ומה לתרום. ואת מה שחסר לי, משלים לי שמוליק חנין שעוזר לי ומכוון אותי. התברכתי שיש לידי איש מקצוע כזה, שהוא מאסטר במחלקות נוער, שעוזר לי, ואני מוסיף את ה'אני מאמין' שלי".

אלונה נתנה לך את המפתחות לעשות איזה שינוי שתרצה?

"אלונה סומכת עליי; יש לנו מערכת יחסים נורא טובה, במשך הרבה שנים. היא אמרה לי: 'המפתחות אצלך'. מובן שיש תקציב מסוים, אבל הפוטנציאל מאוד גדול, וצריך לדעת איך לעשות את זה. בנינו תוכנית עבודה לכמה שנים".

היה לך קשה לעבור ממאור הכוכב שבפרונט ללעבוד מאחורי הקלעים?

"דווקא לא; אני דווקא אוהב את מאחורי הקלעים. שואלים אותי אם אני לא מתגעגע שמצטלמים איתי ברחוב. אז קודם כל, זה עדיין קורה, גם אם פחות, זה עדיין קורה, אבל אני מעדיף להיות מאחורי הקלעים. מה שכן קשה זה שהייתי מאור השחקן שמתעסק בעצמו על המגרש, ועכשיו יש פה 700 ילדים, עוזרי מאמן, ו-40 – 50 אנשי צוות שאני צריך להיות אחראי עליהם; זה לא פשוט. היו לנו כמה ניפויים, שזה היה הדבר הכי קשה לעשות. לאכזב ילד זה לא דבר פשוט, זה מביא איתו לילות בלי שינה, אבל אם אלונה אמרה לי: 'זה שלך', ואמרתי כן, אז יש דרך אחת ישרה ומקצועית, והמחלקה חשובה יותר ממאור ומכל אחד אחר".

מליקסון הוא אחד האנשים היותר מצחיקים שתפגשו; למרות שהוא לא מרבה לדבר, בחדר ההלבשה תמיד סיפרו על מאוד החייכן, המצחיק. גם ברשתות, מליקסון נחשב לאחד האנשים השנונים ביותר. מבחינתו, הוא מצהיר שהוא לא עומד להשתנות גם עכשיו, כמנהל מחלקת הנוער, אבל זה לא בא על חשבון הרצינות והעבודה הקשה: "אני לא הולך להשתנות. זה שברשת אני צוחק על זה או על ההוא, אז חושבים שזה אני כל הזמן. אני עושה המון דברים. אני נמצא במועדון ימים שלמים, ולא מעלה תמונה, אז אנשים לא יודעים מה אני עושה באמת. אגב, חפשו תמונה שלי צוחק על המגרש, ולא תמצאו. כל מי שאני מדבר איתו, גם עם המאמנים, אני אומר להם שאני אוהב לצחוק והכל בסדר, אבל בעבודה זה משהו אחר. גם לשחקנים אני אומר שאפשר לצחוק לפני האימון, אבל מרגע שמתחילים, לא שומעים על שטויות. אין זמן לצחוק, זה זמן לעבודה קשה".

לסיום, מבחינתך, מה אתה מעדיף, תואר בנוער או להעלות שחקנים לקבוצה הבוגרת?

"אין שאלה בכלל; המטרה שלנו היא להעלות שחקנים לבוגרים. תואר זה כיף, זה נחמד. זה כיף לתמונות ולהנפה של הגביע. אבל מה הלאה? צריכים להעלות שחקנים לבוגרים, ולהביא שחקנים שיצליחו. לייצר שחקנים זו המטרה שלנו, חד משמעית. כל השאר זה בונוס. אני אוהב לנצח, כולנו אוהבים לנצח, אבל המטרה היא אחרת. אני מאמין שהשנה ארבעה חמישה שחקנים שיאמינו בעצמם, יוכלו להשתלב בקבוצה הבוגרת. לעלות לקבוצה הבוגרת זה תהליך, וזה מורכב. צריכים לעבוד על הפן המנטלי, כי מבחינת לחצים, יש פער עצום בין הקבוצה הצעירה לקבוצה הבוגרת. גם לי אישית כשחקן, עזר מאמן מנטלי, בגלל הלחץ הגדול הזה".

עוקבים בעניין אחרי הסיפתח של נערים א' בווסרמיל. מאור מליקסון ופלג חמדי | צילום: אילן שי