מנכ"ל הפועל באר שבע ב-11 השנים האחרונות, ומי שהחל את הקריירה כשוער במחלקת הנוער לפני כ-שלושה עשורים, הודיעה במהלך העונה שהוא מסיים את דרכו במועדון.

אתמול, כפי שהורגלנו בשנה האחרונה, התקיימה שיחת פרידה בזום, בה ביקש רחמים להיפרד גם מהתקשורת, וכדרכו, עשה זאת בצורה מכובדת ומכבדת. הרבה מים זרמו בנחל באר שבע מימי האימון הראשונים של אסי, בהם לימד אותו בועז מאור לצעוק "שלי" על כל יציאה לכדור, עד שהתייצב בפנינו, החמיא על מערכת היחסים הטובה עם התקשורת, והשיב בצורה ברורה ומדויקת על כל שאלה.

התקשית להיפרד מהשחקנים.

"כן. נחנקתי. 30 שנה במועדון, כ-12 שנה כמנכ"ל, זה היה מרגש. מילים לא יצאו לי, והדמעות הכריעו אותי, יצאו לי חצאי משפטים. בשבת נפרדתי אישית, ידעתי שבסמי עופר זה יהיה בלתי אפשרי".

למה אתה עוזב?

"לא תמיד החלטות שאני מקבל הן פופולריות. היה אצלי קונפליקט בין הלב לראש. אני לא עייף, לא שבע, לא נגמר לי הרעב. אבל אחרי עונה מורכבת, שכללה את ההליכה של אלונה, הקיץ הקשה, המינוי של עורך הדין יצחק יונגר כנאמן מטעם הבעלים, קבלת החלטות, דרך הזכייה בגביע ועכשיו עונה שמינית ברציפות באירופה. אמרתי 'זהו'. אני שלם עם מה שעשיתי. זה רגע מתאים ונכון, אמנם בלב חצוי, אבל אני שלם עם ההחלטה".

מה הלאה?

"לא יודע. שואלים אותי, איך אתה עוזב מקום נחשק? ואני לא עשיתי את התפקיד מזווית של כוח, עסקתי בנתינה. רק כשקראתי את קורות החיים של מועמדים להחליף אותי, הבנתי  כמה אנשים רוצים את התפקיד. אני יוצא לפגרה של עונה. ההצעות זורמות. אשב עם עצמי, אבדוק מה מאתגר. האם זה יהיה בתחום הספורט, הכדורגל. מה שבטוח, אני לא מחפש לנוח. אסמן לעצמי מטרה חדשה ואסתער לאתגר הבא".

יש הצעות?

"הייתה פנייה, אולי משהו בכדורגל, אבל בשלב מאוחר יותר. אני רוצה אתנחתא של עונה מהעולם הזה. אם אקבל הצעה ואדע שיהיו לי תנאים טובים כמו שהיו לי כאן, כנראה שלא אפסול אותה".

לא תמיד קיבלו את הדעות שלך…

"בכל מערכת וארגון יש היררכיה. אני ניהלתי את העניינים השוטפים. היה שיתוף פעולה מלא עם אלונה, הרבה פעמים הדעות שלי התקבלו, והיו פעמים לא. בגלל זה יש בעלים שמחליט".

רגעים מרגשים באירופה. אסי רחמים | צילום: אודי ציטיאט

מה היה הרגע הכי מאושר שלך כמנכ"ל?

"היו הרבה. הבולט היה המשחק עם סאות'המפטון (2016) באצטדיון סנט מארי (1:1), שבסיומו חגגנו העפלה לשלב 32 האחרונות של הליגה האירופית. למחרת טסתי להגרלה בניון (שוויץ) והיה מרגש לראות את החולצה של הפועל באר שבע תלויה עם עוד 31. זה היה השיא".

ורגע קשה?

"גם כאן היו הרבה. נבניתי מהם. זכורים מחזורי הסיום מול בית"ר ירושלים (2011-12) ומכבי נתניה (2012-13), למרות שזה לא הסתיים בטרגדיה ספורטיבית".

עם ז'וסוואה, לא היו רגעים קשים?

"מקצועית דעתי כשלכם. ג'וס והקבוצה צריכים להחליט אם להתמודד עם האתגר. יש חדר הלבשה, הנהלה, שחקן ואוהדים. הגענו לנקודה ש-2 הצדדים צריכים להחליט לאן פניהם".

ועם המשפחה, איך זה הסתדר?

"אשתי חגית תומכת, אבל בלי ספק זו הקרבה. לקום משולחן השבת והחג כדי לענות לטלפון, זה לא פשוט. גם לטוס להגרלות ולמשחקים באירופה ולהשאיר כאן את המשפחה לא קל. זכיתי בילדים תומכים. אני חושב שלא הייתי יכול להיות כל כך מוערך אלמלא המשפחה התומכת שלי".

איך אתה רואה את ההמשך של הפועל באר שבע?

"קל לא יהיה לאף אחד. טיפ שהייתי נותן לגיא פרימור: לדעת ולשלוט בכול. בפרשת מכבי תל אביב והכרטיסים (חשדות מלפני כ-7 שנים כי כ-1,500 כרטיסים מתוך 1,800 שהוקצו למועדון, נמכרו לספונסרים ומקורבים והשאירו את האוהדים שחיכו בקופות, בלי כרטיס), לא שלטתי ולא ידעתי. אם הוא יצליח? יש מוכשרים וטובים ממני. הכל תלוי ביכולת ההשתלבות. באר שבע היא מקום חם ומחבק אבל גם לחוץ. ושם תהיה ההתמודדות. אני משוכנע שגיא יעשה עבודה מצוינת. ההצלחה בהמשך לא תלויה במה שאני משאיר. זה מועדון מעוטר. החוזקה שלו בחיבור של האצטדיון וקהל מדהים, לא פרייר, עוצמתי, תומך ומשפיע".

למה הכי תתגעגע?

"לאדרנלין. לשכב בספה ובמיטה אחרי משחק ולא להירדם, תוך חשיבה על האתגר הבא, המשחק הבא, השאיפה ליעדים נוספים, ללהיות הכי טובים".

נראה אותך ביציעי טרנר?

"יהיה לי קשה להגיע. אני עוזב משהו שאני אוהב, לא יודע אם יהיה לי כוח להגיע ולשבת ביציע, לפחות בהתחלה. אבל תמיד אמשיך לעקוב, זה היה חלק משמעותי מחיי".