מלחמת "חרבות ברזל" נחתה על כולנו כרעם ביום בהיר. בין הראשונים לשלם את המחיר היו הסטודנטים בישראל, שבמקום לכבוש את ספסל הלימודים נקראו בצו 8 לשרת את המדינה. בחלק ממוסדות הלימוד הוחלט לפתוח את שנת הלימודים האקדמית כבר בנובמבר או בדצמבר, אבל הנהלת SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, בהחלטה ערכית ותקדימית, דחתה את מועד פתיחת השנה ל-21 בינואר כדי לצמצם את הפגיעה במשרתי המילואים. המכללה גם העניקה מעטפת רחבה למשרתי ומשרתות המילואים שכללה: הטבות כלכליות, הקלות אקדמיות, סיוע לימודי ורגשי, ובכלל זה מלגת "חרבות ברזל" על סך 1,500 שקל כהוקרה על התמורה יוצאת הדופן בתקופת זו, לסטודנטים.ות שנקראו ב-7 באוקטובר לשירות מילואים פעיל.

רקטור ומייסד SCE, פרופ' יהודה חדד: "כ-30% מהסטודנטים וחברי הסגל האקדמי של המכללה משרתים במילואים, וזהו מקור גאווה עבורנו. חובתנו המוסרית היא להבטיח תנאי פתיחה שווים בין כלל הסטודנטים ולסייע לאלו שמחרפים נפשם ונושאים בנטל. אנו מצדיעים לסטודנטיות ולסטודנטים שלנו, הגיבורות והגיבורים, שניצבים בחזית הלחימה ומייחלים לשובם במהרה".

השבוע שוחחנו עם מספר סטודנטים שסיפרו לנו על הלחימה בעזה, האתגרים, הרגעים הקשים, החששות שמא שנת הלימודים הנוכחית תהיה אבודה מבחינתם וגם על החיבוק החם, שזכו לקבל מסגל המכללה שעשו ועושים המון, כדי שהנחיתה משדה הקרב לספסל הלימודים במכללה תהיה רכה ככל הניתן.

אלון גשינסקי, בן 28, סטודנט שנה ד' להנדסת חשמל ואלקטרוניקה ב-SCE – משרת בחטיבת חי"ר של פיקוד העורף, מספר: "כמו רבים גם אני גוייסתי בצו 8 כבר בבוקר ה-7 באוקטובר, ומיד עלה החשש מה יהיה עם הסמסטר. היינו לקראת פתיחת שנת הלימודים וכבר שמעתי על סטודנטים ממוסדות אחרים שמתחילים לחזור ללימודים, ואז הבנתי ש-SCE פותחת רק ב-21 בינואר וזה הוריד ממני הרבה מהלחץ. זה אפשר לי להתרכז יותר בפעילות המבצעית". "במהלך דצמבר רוב מוסדות הלימוד חזרו לפעילות והיו סטודנטים, חברים שלי ליחידה, שנאלצו להתחיל לראות הרצאות בזום ולהשלים חומר כדי לא לחזור בפיגור לסמסטר. למזלי אצלנו במכללה זה היה אחרת.

גשינסקי שרת 89 יום במילואים. "כשחזרתי ללימודים ההרגשה היתה מאוד מחבקת מצד המרצים והפקולטה. הרגשתי שמתחשבים במילואימניקים, גם בפעילות השוטפת של הקורסים וגם לגבי הפרויקטים. השנה אני אמור להגיש את פרויקט הסיום שלי, קיבלנו עדכון מרכזת הפרויקטים במכללה שיש כרגע שני מועדים להגנות בסוף השנה, אבל במידת הצורך חיילי מילואים יקבלו גם מועד שלישי. בנוסף הגשתי בקשה לקבלת מלגת סיוע מהמכללה בסך של 1,500 שקל, ויש הקלות כמו הארכת זמן של 25% למבחנים והקלות משמעותיות יותר כמו פטור מקורס בחירה במהלך השנה, וזה מוריד את הלחץ במידה ויגייסו אותי שוב".

גם איתי כהן – סטודנט שנה ב' להנדסת תוכנה ב-SCE קמפוס ב"ש – שריונר שגויס בצו 8, ואף התחתן במהלך המלחמה בזמן הפסקת האש.

כהן: "ב-8 באוקטובר, הוקפצנו תחילה לאזור הצפון, אחרי מספר שבועות הורידו אותנו דרומה ובהמשך נכנסנו לעזה. היו לי שתי דאגות על הראש: מצד אחד החתונה שתוכננה עוד קודם, וגם החשש שאם שנת הלימודים תיפתח כשאני עדיין במילואים, אפספס את השנה כולה, ולא יהיה לי זמן להשלים את הפער. אם הלימודים היו מתחילים מוקדם יותר הייתי בוודאות מפספס את שנת הלימודים. לפני שנה הייתי במילואים ולקח לי שבועיים להשלים את הימים שהפסדתי. כשקיבלנו את ההודעה שאצלנו במכללת SCE הלימודים מתחילים מאוחר יותר, רק ב-21 בינואר,  זה מאוד הקל עלי, ונתן לי את האפשרות להישאר יותר במילואים ולהמשיך להילחם לצד החברים שלי. הפלוגה שלי עדיין נלחמת שם ברצועה, כך שהאפשרות שבהמשך השנה יקפיצו אותי שוב למילואים זה תרחיש מאוד סביר. העובדה שהמכללה באה לקראת המילואימניקים, עם מעטפת מאוד תומכת גם להמשך השנה, נותנת לך הרגשה טובה, שיש מי שמעריך את מה שאתה עושה למען המדינה".

כהן חזר לספסל הלימודים אחרי 96 ימי מילואים. לדבריו, "קשה מאוד לחזור לשגרת לימודים במיוחד כשהפלוגה שלי עדיין נלחמת. אבל ההחלטה של המכללה לדחות את פתיחת שנת הלימודים, המרווח הזה, נתן לי אורך נשימה, זמן להתאפס על עצמי וגם לארגן דברים לבית. יצא לי לשבת בנגמ"ש ולדבר עם הלהקה והצלם ולסגור את כל סידורי החתונה בלי להיות מוטרד מנושא הלימודים. החתונה נפלה לנו בדיוק על הפסקת האש כך שגם חלק מהחברים שלי לפלוגה הגיעו לחגוג איתנו".

אלעד אהרון, סטודנט שנה ד' להנדסה כימית ב-SCE קמפוס אשדוד, מפקד במחלקת חי"ר השייכת לאוגדת עזה, בן 30, נשוי, +2 ילדים, גר בקיבוץ חפץ חיים, שליד גדרה. על אירועי "השבת השחורה" הוא מספר: "בבוקר שמחת תורה רצנו אני והמשפחה למקלטים בישוב שבו אני גר. מצוות הצח"י בישוב הגיעו בהתחלה שמועות ואחר כך דיווחים על חטופים וחדירות לבסיסים, דברים שנשמעו בהתחלה לא הגיוניים. מהר מאוד קיבלתי עוד באותו היום הודעה שאני צריך להגיע ליחידת המילואים שלי. כל היחידה שלי הוקפצה. בסה"כ הייתי במילואים 132 ימים. בכל אותה תקופה, מספר אלעד, הוא התרכז בשירות לעשות את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. "פחות חששתי לגבי הלימודים, כי ייאמר לזכות המכללה שהם פתחו הכי מאוחר מכל המוסדות האחרים וזה מאוד עזר. חברים שלומדים באוניברסיטאות העברית ות"א, למשל, היו צריכים ללמוד תוך כדי לחימה, בין שמירה לשמירה".על המעטפת והסיוע שקיבל מהמכללה סיפר: "היה לי קורס קיץ שעשיתי בבאר שבע – ושאלו אותנו מי שצריך דחייה של המועד. את המבחן עשיתי 'מרחוק' תוך כדי קשר עם המרצה יותם לוין והמכללה".

"גם ראשת המחלקה באשדוד ד"ר יוליה פנסו, התקשרה אלי מדי שבוע, התעניינה מה שלומי, איך בבית, במה ניתן לסייע, וכמוה עשו גם ד"ר אייל צור – מש"ק מילואים במכללה ומזכירת המחלקה, אלה, ששאלה אם צריך סיוע ותגבור. אגודת הסטודנטים התעניינו ואמרו שאם יש צפי להמשך המילואים הם ידאגו לשלוח לי דיסק און קי על החומר הנלמד. באמת שאפו".

ב-15 בפברואר הוא חזר לספסל הלימודים ומספר שזכה לקבלת פנים חמה. "עכשיו אני עוד בהשלמה של הרצאות ומטלות ומקווה לסיים את השנה הרביעית שלי לתואר כמו שצריך".

תומר ששון – הוא סטודנט שנה רביעית להנדסה כימית באשדוד, מפקד בחטיבת כפיר. "כבר ב-7 באוקטובר הוקפצנו למילואים גדוד של לוחמי דובדבן וכפיר. היינו 4 חודשים באזור יהודה ושומרון", מספר תומר. הוא שרת במילואים 134 ימים. לדבריו, השירות הממושך ומנגד שנת הלימודים שכבר עמדה בפתח היו מלוות בתחושה של חוסר ודאות, "אם נשתחרר ומתי, לא ידענו מתי שנת הלימודים תיפתח". אבל ההחלטה של SCE לפתוח את שנת הלימודים רק ב-21 בינואר הקלה עליו. "כשהבנתי ששנת הלימודים נדחית זו היתה הקלה, אבן ירדה לי מהלב. הייתי צריך עדיין להשלים את החומר אבל המרצים באמת היו שם עזרו ותמכו".

על החזרה ללימודים אומר תומר: "המעטפת שקיבלתי עוזרת מאוד. אנו מקבלים סיוע בשיעורי בית, הקלטות של שיעורים, הגשתי גם בקשה למלגת סיוע של המכללה – 1500 שקל, ובעיקר קיבלתי יחס חם, אוהב ומתחשב מהמחלקה להנדסה כימית".

ליאור יוסף, סטודנטית שנה רביעית להנדסה כימית בקמפוס אשדוד, בת 32, נשואה, תושבת אשדוד, היא רס"רית במילואים – נגדת משמעת. "הייתי 52 ימים בגדוד שאחראי על הפזורה הבדואית ועוד 60 יום בחטיבת ביסל"ח", מספרת ליאור ומשתפת על החששות שהיו לה: "אתה תמיד חושב על הבית, על המשפחה, שנה אחרונה ללימודים – האם אני אסיים אותה, איך אשלים את הפערים… תודה לאל, לא פספסתי יותר מדי, אבל קשה לחזור ממציאות אחת למציאות אחרת".

על המעטפת המחבקת שקיבלה מהמכללה ובעיקר מהמחלקה שלה היא אומרת: "יש לי מחלקה מדהימה, הכי תומכים, מבינים, מנסים לעזור, כל המרצים ניסו לעזור, אם ברמה של תגבורים או בשעות קבלה".

ליאור: "אני מכירה מילואימניקים, לוחמים שהיו איתי ששנת הלימודים אצלם התחילה הרבה לפני שהחלה אצלנו, חלק אפילו כבר בנובמבר כשהם מנותקים, והם יוצאים ממלחמה לא פשוטה ומתחילים להבין שיש בעיה. אז אין ספק שהדחייה של פתיחת שנת הלימודים אצלנו עזרה לי המון".

המכללה גם העניקה מלגה על סך 1,500 שקלים למשרתי המילואים והקלות נוספות. "הגשתי בקשה למלגה וזה מדהים, נתנו לנו גם נקודות זכות וזה מאוד יקל על העומס. הידיעה שעשית משהו חשוב ואתה זוכה להערכה על זה מאוד מחזקת", היא אומרת.

ליאור: "יש למכללה הבנה רבה שיש סיכוי סביר שיקראו לנו שוב למילואים – ואני יודעת שיימצאו אם הפתרונות, יש שיח עם הסטודנטים, יש אוזן קשבת".

לאורך כל תקופת המילואים, מספרת ליאור, "המרצים שלנו היו איתנו בקשר ישיר, הרבה מעבר לדאגה הסטנדרטית, ובמיוחד ראשת המחלקה המושלמת שלנו ד"ר יוליה פנסו וכריסטינה אחת המרצות, ממש ברמה של הודעה בשבוע, היה חשוב להם לדעת שאנחנו בריאים בנפשנו ובגופנו".

צילומים: פרטי