בהשראת יום העצמאות, נצטט את בנימין זאב הרצל, שטבע את הביטוי: "אם תרצו, אין זו אגדה". במושגים של הספורט הישראלי, אלונה ברקת היא ההרצל שלנו. היא גרמה לנו להאמין שהכול אפשרי. שגם אנחנו יכולים, אם רק נאמין בזה. כמובן שההשקעה הכספית של הנשיאה תרמה לעניין. זכינו בכול התארים בתקציב די גבוה, למרות שלא הגבוה ביותר בליגה.

דווקא היום, בחג העצמאות, אחרי התבוסה לנתניה ורגע לפני המשחק מול מכבי חיפה, כשנקבע סופית שלא נזכה בדאבל, אני מאמין גדול יותר שבקרוב נחזור לשם. יתרה מכך, מאז הזכיות באליפויות, החלום של אלונה הוא ליגת האלופות והיא לא מפסיקה לזמזם בראש את ההמנון. אני מאמין שנגיע גם לשם.

יחד עם זאת, אנחנו צריכים להישאר צנועים, מאוחדים ולהעריך את מה שהעונה הזאת הביאה עימה. היא החזירה אותנו להיות רלוונטיים. החזירה אותנו להאמין, גם אם רק לרגעים, שאנחנו שם ושתמיד נהיה שם. והיא עדיין יכולה להסתיים בתואר.

ביום העצמאות, אני גאה להיות תושב בירת הנגב של ישראל, כמו גם אוהד של הקבוצה הכי מיוחדת בליגת העל, הפועל באר שבע. הקבוצה שבה יש ישראלים וזרים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, ולכולם יש מטרה אחת. לגרום לכם, לנו, לחייך.

איילת שקד, אותה איילת שקד שאיזרחה את מיגל ויטור השבוע, אמרה פעם כי "אין 'נרטיב', יש אמת: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. נקודה". בפרפרזה לשקד, ועם כל הכבוד לאלונה, שחקנים יבואו וילכו, גם בעלים לא נשארים לנצח, אבל יש נרטיב אחד – הפועל באר שבע שייכת לאוהדים.

במשחק הקרוב, בואו נחגוג את העונה, בלי קשר לתוצאה. בואו נודה בסיום על כך שאנחנו אדומים, שאנחנו אוהדים את גאוות הנגב. אולי לא היינו טובים מספיק העונה, אולי עשינו טעויות בדרך ואולי נעשו טעויות כלפינו, אבל זה מה שיפה בכדורגל – תמיד יש את העונה הבאה, ותמיד נהיה אוהדי הפועל.

להתראות בטרנר, יום עצמאות שמח