יום העצמאות הגיע וכמו בכל יום עצמאות, נשאלת השאלה מהו ישראלי בעינינו? האם להיות ישראלי זה לצפור ברמזור לרכב שלפניך עוד לפני שהתחלף לירוק? האם להיות ישראלי זה להתלונן על יוקר המחייה ועדיין לטוס פעמיים בשנה לחו"ל כשיש לך מינוס בבנק? האם להיות ישראלי זה לקרוא לכולם אחי ולאחיך אבאל'ה? האם להיות ישראלי זה להוציא דרכון פורטוגלי? ובכן, בימים האלה, להיות ישראלי, זה להיות מיגל ויטור – פורטוגלי שמוציא דרכון ישראלי. איך זה משפיע עלינו? למה דווקא עכשיו? והאם ויטור שלנו שכבר מזמן הפך לגאוות הנגב, יהפוך לויטור של כולם?

גאווה פורטוגלית

ביוני 2016 הגיע מיגל ויטור עם משפחתו לישראל כדי לחתום בהפועל באר שבע לעונה אחת. "אני זוכרת שכשהגענו לישראל כדי שמיגל יחתום על החוזה, נחתנו ביום שישי בצהריים", סיפרה בעבר טניה, אישתו של מיגל. "התאכסנו במלון לאונרדו, וכשהסתכלנו בחלון ביום שבת, זה נראה לנו מוזר. חוסר התנועה, האנשים". טניה הודתה שבאר שבע והמשפחה זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, והנחיתה בארץ התחילה ברגל שמאל, החלשה שלו.

"לפני שהעסקה נחתמה, הגענו כדי להתרשם מהמדינה ולראות איפה נגור", סיפר מיגל לא מכבר על החוויה הראשונה שלו בארץ. "אני וטניה הגענו יחד, אך המזוודות לא הגיעו. היינו כאן שלושה-ארבעה ימים ללא המזוודות. רק ביום האחרון לשהותנו, המזוודות הגיעו. כאשר נכנסו לחנות בבאר שבע, זה היה בסוף השבוע והיא הייתה סגורה. חזרנו לשם בצהרי יום שבת כדי לקנות בגדים ודברים שאנחנו צריכים וראינו חייל עם כלי נשק. בשבילכם זה נורמלי, בשבילנו זו הייתה הפתעה גדולה. היינו עם הסוכן שלי וחשבנו 'מה קורה כאן?'. הסוכן שלי הלך לשוחח עם המוכר בחנות, והוא ענה: "אל תדאג, זה איש צבא. אתה יכול להרגיש בטוח. אם הוא כאן – שום דבר לא יקרה. אל תדאג, כאן זה נורמלי. זו הייתה התחלה מצחיקה וקצת מפתיעה", סיפר לאתר הרשמי.

שש עונות לאחר מכן, כשהוא יהיה כאן גם בעונה השביעית, הפורטוגלי ששיחק באנגליה וביוון, קורא דווקא לישראל בית.

"החלטתי להיענות לבקשתו של יו״ר התאחדות הכדורגל ולהמלצה של שר התרבות והספורט ולהעניק למיגל ויטור אזרחות ישראלית, שיוכל לייצג את ישראל בכבוד בנבחרת ישראל", בישרה שרת הפנים איילת שקד ביום א', בערך במחצית המשחק מול מכבי נתניה. "אשתו, דרך אגב, עובדת בתקשורת הזרה ומגנה על ישראל בחירוף נפש!", הוסיפה וגם אורן חסון, יו״ר ההתאחדות לכדורגל הצטרף לחגיגה: ״אני מבקש להודות לשרת הפנים הגברת איילת שקד על החלטתה להעניק אזרחות למיגל ויטור ועל כך שהכירה בחשיבות פניית ההתאחדות בנושא. כמו כן, מבקש להודות על המלצתו וסיועו של השר חילי טרופר שמכיר בחשיבות הדבר וגם הפעם התגייס לטובת הכדורגל הישראלי ונבחרת ישראל", מסר.

"ויטור ומשפחתו הפכו את ישראל לבית שלהם, וכל אחד בדרכו תורם לה. הכדורגל הישראלי נהנה גם בעבר משחקנים שהגיעו אלינו מעבר לים והפכו עם השנים את ישראל לביתם, ואני מקווה כי החלטת השרה שקד היא בשורה לעידן חדש", הוסיף חסון שציין כי "נבחרת ישראל והכדורגל שלנו ייצאו נשכרים מהאפשרות שויטור יילבש בעתיד הקרוב את המדים הלאומיים״.

כמה דקות לאחר מכן, ויטור הוכיח שהפך לישראלי לכל דבר, כשקיבל אדום שטותי מול נתניה, ובכך יחסר לבאר שבע מול מכבי חיפה במשחק שיכול להיות משחק ההכתרה של ברק בכר וחניכיו.

גם ויטור עצמו הגיב לבשורה למחרת: "אני מאושר לחגוג השנה את יום העצמאות של ישראל כאזרח המדינה", כתב. "ישראל היא באמת בית עבורי, עבור אשתי ועבור הבנות שלי. מהרגע הראשון כולם העניקו לנו כל כך הרבה אהבה וזה גרם לנו להרגיש שאנחנו שייכים לכאן. אני מקווה להחזיר לכם על כל מה שנתתם לי ולמשפחתי ולעשות אתכם גאים".

לתפארת מדינת ישראל

אז מה הכי ישראלי? שאלנו בתחילת הכתבה. ובכן, חילוקי דעות. זה בדיוק מה שקרה בעולם הספורט הישראלי מרגע ההודעה. הרי ויטור כבר בן 32, לא ילד במושגים של כדורגל ובהתאחדות רצו להצעיר את הנבחרת, לפי הפרסומים, לא? ולמה ויטור כן ופדרו גלבאן שהיה פה 13 שנים לא, למשל? "אני רוצה להגיד מזל טוב למיגל ויטור על קבלת האזרחות, אבל קצת עצוב לי על פדרו גלבאן, שגורש מהמדינה", אמר דולב חזיזה בסיום הניצחון של חיפה על הפועל תל אביב. "שלוש הבנות שלו נולדו בישראל והלוואי שאפשר היה לתקן את המצב, הוא זה שגידל אותי כשהייתי בבני יהודה".

גם גלבאן עצמו שאל, "מה אני מצורע? למה יש דין אחד לפדרו גלבאן ודין אחד למיגל ויטור? 13 שנים הייתי בישראל, הילדות שלי נולדו שם, מדברות עברית ולי לא נתנו אזרחות ולמיגל ויטור כן. אין לי שום דבר נגדו, אבל למה הוא כן ואני לא?", המשיך הקשר שכבר שלוש שנים עברו מאז נאלץ לעזוב את המדינה. בניגוד לויטור אגב, שציין בעבר כי היה רוצה שבנותיו יחוו גם את פורטוגל, הארגנטיני רצה להמשיך לחיות פה. "ישראל היא הבית הראשון שלי לא הבית השני. אני ישראלי יותר מאשר ארגנטינאי, אבל לא נתנו לי הזדמנות", אמר גלבאן.

ובכן, כנראה שזו בדיוק הבעיה של נבחרת ישראל, מצוקת הבלמים כחול-לבן. איאד אבו עביד ושון גולדברג הם לא בדיוק הדור הבא לו ציפתה הנבחרת, ולא גדל כאן טל בן חיים הבא. ומויטור בן ה-32 כאמור, אי אפשר לקחת את מה שהוא תורם לקבוצה שלו. אולי הוא לא אותו השחקן שזכה פה בשלוש אליפויות, נבחר לשחקן העונה ולאחד מהשחקנים המצטיינים בשלב הבתים של הליגה האירופית בה באר שבע הדהימה את אינטר וסאות'המפטון, אבל הוא עדיין פה, נותן את הטון והופך את הבלמים לצידו לטובים יותר. זה בדיוק מה שמקווים בהתאחדות שהוא יעשה עם הדור הבא.

גאוות הנגב

למרות שבצד המקצועי לא כולם מסכימים, כמו הפרשן משה פרימו, שטען כי ויטור לא בטופ 5 הבלמים בארץ למשל, הפורטוגלי-ישראלי של באר שבע הוא כל כך מעבר לצד המקצועי. אשתו למשל, כמו שהשרה שקד ציינה, עיתונאית במקצועה ובימים קשים למדינה, מתנדבת כמסבירה של ישראל בתפוצות. בכל הזדמנות, טניה מנצלת את הבמה שעומדת לרשותה כדי להאיר את ישראל באור חיובי, להסביר מי התוקף ומי מגן על עצמו. בנותיו למשל, לומדות בארץ. מדברות עברית שוטפת, מציינות חגים. מדקלמות על רצח רבין. הבן שלו נולד כאן וגם הצאצא הרביעי בדרך.

"הן רוצות לחיות כאן לנצח", סיפרה טניה ויטור בראיון ל"שבע" השנה. "הבנות שלי הן ילדות ישראליות, פשוט אין להן דרכון. ישראל היא הבית והמדינה שלהן ולפעמים זה מוזר לנו. הן יודעות טוב יותר ומרגישות יותר את ההמנון של ישראל מאשר את ההמנון הפורטוגלי. הזיכרונות שלהן הם בישראל ובעברית. הן מדברות וכותבות בצורה שוטפת, ויותר מזה, הן חושבות בעברית".

נשאלת השאלה, מה הפועל באר שבע מרוויחה מהמהלך? מעבר לעובדה שיהיה מוזמן באר-שבעי נוסף לסגל של נבחרת ישראל, הקפטן של האדומים מבירת הנגב, יביא הרבה כבוד וגם המועדון ירוויח. ראשית, בפן המקצועי – ויטור לא ייחשב לזר, ובכך תוכל באר שבע לרשום 6 זרים חדשים בנוסף לפורטוגלי. שנית, למרות מיעוט המתאזרחים שקובעים את ישראל כבית בסוף הקריירה, הדבר מגדיל את הסיכוי שמשפחת ויטור תשתקע כאן גם לאחר הפרישה, ומיגל ימשיך בתפקיד במועדון.

אך יש גם כמה חסרונות: ביחד עם ניקיטה רוקאביצה, מריאנו באריירו ו-6 שחקנים זרים, 9 שחקנים בסך הכל בסגל, לא נותר הרבה מקום לשחקי בית. תוסיפו לזה את העובדה שויטור שחקן פציע בעברו, שהיה נח בפגרת נבחרות וטס לחופשות מולדת, מה שיימנע ממנו כשיצטרף לנבחרת, ותקבלו שחקן ותיק בסכנת פציעות גדולה יותר.

יחד עם זאת, היתרונות עולים על החסרונות, או כמו שהיטיבה להגדיר אישתו טניה שפרסמה תגובה משלה, שמשקפת דעות רבות ברחבי הנגב: "אני כל כך גאה בך, מיגל. הענקת אזרחות ישראלית היא הרבה מעבר לדרכון חדש. זו הוקרה על שש שנות העבודה הקשה, על שהצלחת להתגבר על כל כך הרבה מכשולים, יום אחרי יום במקום שהפך לבית שלך (שלנו). כל מי שמכיר אותך, יודע כמה מגיע לך! אני יודעת כמה אתה מחויב ואני בטוחה שתכבד את הזכות הזו. האזרחות היא גם פרס לבנות שלנו שאוהבות את הארץ הזאת כאילו הן שייכות לכאן לנצח, ושרות את המנון ישראל באהבה שקשה לתאר במילים. הן כל כך גאות בך. תודה, ישראל".