"צריך לראות איך מריאנו מתאמן", סיפר רוני לוי בסיום המשחק השבוע מול מכבי פתח תקווה, אחרי שהארגנטינאי המתאזרח שלו הבקיע שער ניצחון נוסף. "מעבר לזה, יש לו לב גדול ואני שמח שיש לנו שחקן כזה בקבוצה", הוסיף המאמן, שכנראה לא היה מאמין אם היו אומרים לו בתחילת העונה שבאריירו יהיה השחקן המצטיין שלו, המבקיע המצטיין, באנקר בהרכב. בכלל, ספק גדול שבאריירו היה נשאר פה, אם סבתא שלו לא הייתה יהודייה.

עד העונה כמעט ולא כבש

"אחת הנטיות של ארגנטינאים היא לא להיות לבד", אומר דור הופמן מישראל היום, מומחה לכדורגל הארגנטינאי. "אולי בגלל זה בהפועל באר שבע הביאו את באריירו ומלי ביחד בהתחלה ובגלל זה הוא מרגיש כל כך טוב עכשיו. זה שמריאנו מצליח זה מפתיע, אבל זה שהוא מבקיע גולים בקצב של רונאלדו, זה מטורף", אומר הופמן.

"מה שהוא עושה כאן, אני חושב שמפתיע את כולם. מלי היה אלוף ארגנטינה עם בוקה ג'וניורס, שחקן הרכב שאמנם היה ברור שמגיע לכאן לא בכושר טוב, אבל הייתה תחושה שאם ייכנס לכושר, יראו את הפערים בינו לבין באריירו, שנחשב לשחקן די מוגבל. באריירו נחשב לקשר אחורי סביר, שיודע לעשות את העבודה הזאת וממש לא גולר. עד העונה, אין לו כמעט גולים בקריירה. מה שקורה פה זה מדהים, פתאום יש לו משחק ראש מטורף, מצטרף להתקפות ועושה דברים נהדרים. נכון שבתחילת הדרך שלו הוא היה בנבחרת הצעירה של ארגנטינה, אפילו שיחק משחק אחד, אבל יש הרבה כאלה שלא יוצא מהם בסוף כלום, והיה ברור שהוא לא ברמה של הקבוצות הגדולות בארגנטינה. אני חושב שעכשיו הוא בשיא של הקריירה שלו ועושה דברים שלא בטוח שהוא ידע שהוא יודע לעשות", מדגיש הופמן.

במדי ראסינג הארגנטינאית

"ארגנטינה, אחרי ברזיל, היא המדינה שמפזרת הכי הרבה שחקנים בעולם", מוסיף הפרשן הוותיק יהודה ארם. "מבוקה למשל, שחקנים הולכים לשחק בליגה השנייה והשלישית באיטליה בגלל הכסף. באריירו היה שחקן בראסינג, שלא היה בכותרות שם, ומה שמפתיע אותי זה דווקא ההצלחה שלו לעומת זו של מרסלו מלי, ששיחק בבוקה והיה שחקן טוב מאוד. אני מתפלא שלא הצליח פה. בדרך כלל זה גם עניין של מזל. הוא שיחק בבוקה ואפילו היה מועמד לנבחרת והגיע לבאר שבע. עם כל הכבוד לבאר שבע, הייתי בטוח שזה יהיה הפוך. אני שמח שבאריירו הפתיע, והלוואי יהיו יותר כמוהו, אבל גם מופתע שמלי לא הצליח".

הופמן מסביר: "הוא היה בראסינג, שזו אחת הקבוצות הגדולות בארגנטינה, ולהשתלב שם זה לא קל. המאמן שהיה שם באותה תקופה לא ממש בנה עליו, והוא היה צריך לחפש קבוצות. הוא הלך לדפנסה וחוסטיסיה, שהיא קבוצה קטנה יחסית ושם יחסית הצליח. בכל פעם שניסה לחזור לראסינג, שמע שאין לו מקום, ואז הושאל להוראקן. גם לבאר שבע הגיע בהשאלה. רק השנה הוא נרכש על ידי המועדון מבירת הנגב. הוא הפתעה עצומה לכל מי שרואה כדורגל ארגנטינאי ומכיר אותו ואת מלי. יש לו העונה 6 גולים בכל המסגרות. הוא לא התקרב למספרים האלה אף פעם, ואנחנו רק באוקטובר. באר שבע לדעתי הרוויחה את אחת הרכישות הכי טובות שלה בשנים האחרונות".

שחקן של מאני-טיים

יש לבאריירו הרבה יתרונות שגילינו אותם השנה וממשיכים לגלות ממשחק למשחק, אבל השינוי מהעונה שעברה הוא עצום ועושה רושם שהכול הולך לו השנה. נראה שבאריירו רק יגע בכדור והוא כבר ימצא את עצמו ברשת. יחד עם זאת, אין ספק שהבקעת השערים של באריירו היא בונוס עצום עבור הקבוצה, אבל זה לא רק השערים שלו, אלא גם העיתוי שלהם.

6 שערים יש לארגנטינאי-ישראלי של באר שבע, וכולם הגיעו במצב של שוויון או פיגור במשחק. כלומר, אין לו שערים לא חשובים. באריירו הוא שחקן של מאני-טיים, והוא בכלל קשר אחורי, שגם משחק כבלם לפעמים, כשגם בפן ההגנתי באר שבע הרוויחה.

לפי מנהלת הליגות לכדורגל, באריירו מוביל את הליגה בתיקולים (57), בתיקולים מוצלחים (36), הוא מדורג חמישי בחילוצי כדור ושלישי בחילוצי כדור בחצי של היריבה. או כמו שהופמן אמר: "אם הליגה הייתה נעצרת היום, באריירו הוא שחקן העונה, בלי ספק בכלל".

ארם: "לא ברור לי למה אין הרבה ארגנטינאים בליגת העל. מבחינת מנטאליות, ארגנטינאי יכול להתאקלם בכל מקום. אם תפתח מפה ותזרוק מטבע, איפה שהוא לא ינחת, משחק שם ארגנטינאי".

עם רותם חטואל

הופמן מוסיף: "אבל כל מי שהצליח, היה שחקן שאף אחד לא ציפה ממנו שיצליח. פדרו גלבאן למשל ודריו פרננדס, שהגיעו מקבוצות קטנות בארגנטינה. אולי רק רוברטו קולאוטי, שהגיע מבוקה, הוא היוצא מן הכלל. יש פער בין הכדורגל הארגנטינאי לישראלי ולאיך שהשחקן הארגנטינאי שמגיע לישראל חושב עליה ועל רמת הכדורגל פה. אני חושב שהוא קצת מזלזל. כשאומרים למישהו שמשחק בראסינג, לך תשחק בישראל, אז הוא כנראה חושב שהוא עשר רמות מעל כולם בארץ והרבה פעמים קשה להם עם זה כי זה לא נכון. דווקא באריירו, שלא היו ממנו הרבה ציפיות, הצליח להשתלב בצורה מהירה, כי הוא גם בחור רציני שעובד קשה", סיכם הופמן.

לא רק כדורגל, גם הרבה אופי

ואולי זה הקסם של מריאנו. זו לא רק היכולת, השערים, חילוצי הכדור. זה גם האופי שלו.

"הוא בחור ממש חם. הוא שם את כל הנשמה שלו במשחק ומאוד שמח ומרוצה מהעבודה שלו. הכדורגל זה החיים שלו, והוא שמח פה", מסביר אלברטו כהן, צלם במועדון, שהתחיל כמתורגמן שלו ונוצרה בינו לבאריירו מערכת יחסים מיוחדת.

"הוא קיבל ביטחון, אחרי שבשנה שעברה הוא היה שקט ועשה את העבודה שלו, אבל השנה הוא כבר מנהיג על המגרש. אם צריך לצעוק, הוא צועק, אם צריך לכוון הוא מכוון. יש לו שפה משותפת עם ויטור, אבל במגרש כולם מדברים בשפת הכדורגל", אומר כהן.

"הוא קיבל את האזרחות הישראלית, וזה גרם לו להרגשה של שייכות, ובנוסף הוא מאוד אוהב את הקהל, שהוא לא הכיר בשנה שעברה. יש הבדל ענק, כי בארגנטינה יש מינימום של 30,000 אוהדים באצטדיון והקהל היה חסר לו. לשחק פה עונה שלמה בלי קהל, היה חסר לו משהו. אצל הארגנטינאים הכדורגל הוא כמו דת ויש לו את זה בדם. רואים את זה על המגרש במשחק שלו, בכל משחק".

כהן, דרום אמריקאי בעצמו, מדגיש את התשוקה למשחק שבאריירו הביא עימו. תשוקה שכל כך הייתה חסרה פה בשנים האחרונות. מאז האליפות השלישית של ברק בכר, ועזיבתה של הנשיאה אלונה ברקת, באר שבע דעכה מעט, איבדה את הרעב. וזה לקח זמן. כשברקת חזרה רעבה, היא החליפה קבוצה שלמה, 12 שחקנים, אך דווקא שחקן שלא בטוח שהיה בתכניות, שהיה פה בעונה שעברה, הוא זה שגורם לה ולנו לחייך משבת לשבת.

הארגנטינאי של באר שבע הוא לא הקשר האחורי האולטימטיבי, לא גרזן. הוא גם לא הסקורר הכי חד בסגל של רוני לוי. אבל אם יש לו משהו שאחרים יכולים לקחת ממנו, זה הלב הענק שלו, התשוקה שלו לשחק כדורגל. הלב הזה גורם לו להגיע ראשון לכל כדור, בהגנה ובהתקפה והתשוקה הזו מדליקה את היציעים בטרנר מחדש.

הארגנטינאים הראשונים בבאר שבע. קלאודיו דיקסטרה וריקארדו קאצ'יונה | צילום ארכיון: "שבע"

לא היו לנו הרבה ארגנטינאים בהיסטוריה של המועדון, אבל אותה ההיסטוריה מספרת ששני הזרים הראשונים שלו הגיעו ממולדתו של ליאו מסי – קלאודיו דיקסטרה וריקארדו קאצ'יונה. זכור לטוב גם השוער האגדי מריו זוכוביצקי ז"ל, והיו פה גם גלארסה ומרסלו מלי בעונה שעברה, אבל עושה רושם שבאריירו, אם ימשיך כך, הוא יירשם באותיות זהב ברשימה של שלושת הראשונים. כרגע לפחות, באריירו הוא המסי של באר שבע.