אחד השחקנים המסקרנים שנחתו העונה בארץ הוא ללא ספק טי ג'יי וויליאמס. הפוינט-גארד בן 25, שמתנשא לגובה של 1.91 מטר, חתם לעונה אחת בהפועל 'אלטשולר שחם' באר שבע, עם אופציה להארכת החוזה.

וויליאמס הגיע לקונכייה אחרי עונה לא רעה באוסטנדה הבלגית, שם נתן ממוצעים של 12.6 נקודות, 2.8 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים במשחק.

"בשנה שעברה שיחקתי בליגה הבלגית הראשונה, והייתי שותף לזכיית אוסטנדה באליפות", משחזר וויליאמס, "שיחקנו גם בצ'מפיונס-ליג, בבית אחד עם וירטאס בולוניה מאיטליה, פרומיטיאס מיוון, בשיקטאש הטורקית, שטרסבורג הצרפתית, פטרול אולימפיה מסלובניה, ביירוית מגרמניה ונפטונאס קלייפדה מליטא".

וויליאמס נשמע שבע רצון מהעונה הראשונה שלו מחוץ לארצות הברית: "מבחינתי זו הייתה שנה גדולה. לשחק בקבוצה אירופית טובה כמו אוסטנדה בפעם הראשונה שאני מחוץ לגבולות אמריקה, הייתה פתיחה טובה לקריירה, ככה שכבר מההתחלה קיבלתי הזדמנות לשחק מול שחקנים איכותיים.

הגארד מטקסס הספיק ב-17 המשחקים בהם שיחק בארץ, לשפר את הממוצעים שלו, ותרם להפועל באר שבע 18.8 נקודות, 2.8 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים (עם שיא של 15 נגד מכבי אשדוד במוצאי שבת).

חזר רעב. טיג'יי וויליאמס | צילום: עדי אבישי

נהנה בישראל?

"זו הפעם הראשונה שלי בארץ, ואני אוהב את מה שאני רואה. בבאר שבע אני מרגיש כאילו שאני באמריקה (אני מהעיר אוסטין, טקסס). אולי זה בגלל מזג האוויר, האווירה, אנשים החמים, התרבות, הדת, האווירה המשפחתית. נעים להסתובב בעיר בכל שעות היום, בשעות האור כמו בחושך, מאוד בטוח כאן, ואני אוהב את זה".

וחוץ מבאר שבע?

"הזדמן לי לבקר בתל אביב, בחוף הים, וגם לירושלים הספקתי להגיע, לסיור מוזיאונים, כי אני מאוד אוהב אומנות ואפילו בגן החיות התנכ"י כבר היינו. לא הספקתי יותר".

אתה לבד בארץ?

"עד לפני כחודשיים כן. אז הגיעו אשתי ובתי בת תשעה חודשים. ההורים שלי ואחותי הגדולה נשארו בארצות הברית. הם עוד לא הגיעו לבקר בארץ".

התרגל לחיות רחוק מהבית

"לא קל, אבל כבר התרגלתי להיות רחוק מהמשפחה", משתף וויליאמס ברגשות שלו, "אני שומר על קשר טלפוני או דרך האינטרנט. עם אשתי, למשל, זה ככה עוד מהתיכון. אני למדתי בקולג' בבוסטון שבצפון הרחוק, ואשתי לעתיד למדה בתיכון בדאלאס, טקסס, שבדרום ארצות הברית, כך שחמשת החודשים שהייתי לבד בישראל לא היה עבורי זמן ארוך".

איך התחלת לשחק כדורסל?

"הייתי בן 6, ושיחקתי כדורסל וגם פוטבול אמריקאי. הייתי לא רע בפוטבול. עם עלייתי לתיכון, הגעתי למצב בו הייתי צריך לבחור, והעדפתי את הכדורסל, שם ראיתי את עצמי מצליח יותר. אבא שלי חשף אותי לספורט הזה, למרות שהוא בא מתחום הבייסבול. הוא היקנה לי את המיומנויות הבסיסות של הכדורסל, ומאז אני מקדיש את חיי לענף הזה. בחטיבת הביניים ובתיכון התחלתי להשתתף בתחרויות ארציות, למרות שהייתי נמוך יחסית. באותה התקופה, העצמות שלי היו שבירות, בגלל שעברתי תהליך מואץ של גדילה. נפצעתי בכף יד ימין. אז גם למדתי שדברים לא תמיד קורים כפי שרוצים שייקרו. אני מאמין שכל דבר שקורה יש לו סיבה, ואתה מתחזק מנטלית. זה מכריח אותך להגיע למקום שבו לא היית קודם לכן. מעולם לא התייאשתי ולא חשבתי שזה יהיה סוף הקריירה שלי. הכרחתי את עצמי לחזק את היד השמאלית שלי, לשלוט בכדור ביד החלשה ולזרוק ביד הפחות טובה. בהמשך הייתה לי עוד פציעה. חששתי שזה עלול לפגוע בסיכויים שלי לשחק בקולג', אבל לשמחתי התברר שזה לא הפריע. אני מאמין, כפי שאמרתי, שלכל דבר יש סיבה, גם לפציעות שהיו לי אז בתיכון".

לפני הגיע לליגה הבלגית, וויליאמס שיחק בשארלוט הורנטס ובגרינסבורו סוורם בג'י-ליג, שם הזדמן לו להתמודד מול שחקני צמרת מהנ.ב.א  כמו קמבה ווקר (כיום בבוסטון סלטיקס).

מרוצה מהכדורסל בעיר?

"אני נהנה בקבוצה. לפני כן לא ידעתי דבר על הפועל באר שבע או על העיר. לשמחתי, החברים לקבוצה עוזרים להשתלב. אנחנו מאוד קרובים אחד לשני, אנחנו עושים הרבה דברים ביחד בנוסף לכדורסל. יוצאים לאכול יחד, מוזמנים אחד לשני, צופים בסרטים, מדברים, צוחקים. בונים יחד את הכימיה בינינו. אני קרוב מאוד לעמית שמחון, בן אייזנהרט, סטיב זאק, דאשון באטלר, ג'ון פטרוסלי, ספנסר ווייז, עדי כהן סבן. זה לא רק שחקן אחד או שניים".

"למדתי ממנו על השבת". ספנסר ווייז | צילום: דני מרון

הספקת ללמוד משהו על התרבות הישראלית?

"בעיקר על השבת. לא היה לי מושג מה זה. כשהגעתי לכאן, כמה חברים לקבוצה, כמו ספנסר, הזמינו אותי לארוחת שישי אצל אחד מבני משפחתו. היה יפה לראות את המשפחה מתכנסת יחד, הרבה אהבה ודאגה של אחד לשני. זו הייתה חוויה מאוד ייחודית עבורי. ובכלל, האוכל אצלכם מצוין".

בארוחת שישי?

"גם, אבל לא רק. זה לא לגמרי כמו אצלנו באמריקה. שם המגוון יותר גדול, אם כי גם לכם יש מגוון גדול של מקומות בהם אפשר לאכול. כאן בארץ עשיתי היכרות עם שניצל בבגט ועם פלאפל. לא הכרתי לפני כן. שמעתי שאפשר למצוא מאכלים כאלה בניו יורק, אבל בטקסס, הרבה פחות. כאן זה אחרת, אני יכול לרדת מהבית, ללכת לאורך הרחוב ולקנות מנה של פלאפל, או מאכלים דומים. ככה שאני נהנה מכל מה שהולך מסביבי".

עם מי אתה מתייעץ מקצועית?

"דיברתי עם בן דוד שלי, קרטיס ג'רלס, ששיחק במדי הפועל ירושלים ביחד עם אמארה סטודמאייר,  הוביל אותה לחצי גמר היורוקאפ בעונת 2016/17 ונבחר לחמישיית העונה ביורוקאפ. דיברתי איתו הרבה, הוא נתן לי עצות. גם עם רכז הפועל ירושלים, ג'אקובן בראון, אני מדבר ומתייעץ, אני מאוד קרוב אליו, גם הוא כמוני מטקסס. ככה שכל חיי הם סביב הכדורסל".

מה אתה חושב על הקבוצה שלך?

"נדמה לי שאנחנו מתחילים לגלוש לעבר המקום שבו אנחנו צריכים להיות. אני חושב שרואים את זה. יחד עם זאת, עוד יש עבודה, עוד יש מה לשפר. נכון שלפעמים התוצאות הן לא כפי שהיינו רוצים שיהיו. כמקצוענים אנחנו מתאמנים מידי יום. אנחנו אוהבים ליהנות, אבל כשמגיעים לתכל'ס, אנחנו רציניים, וכיף כשיש סביבך אחים שאפשר לסמוך עליהם – לבלות מעבר לשעות האימונים, אבל לעבוד קשה במהלכם".

ניצחון חשוב

"לקראת אשדוד", ממשיך וויליאמס, "היינו מודעים למצב שלנו בליגה, והבנו את חשיבות המשחק. התכוננו היטב למשחק במשך כל השבוע. ידענו באיזה סוג של הגנה הם יישחקו, ועשינו הכנות בהתאם. הגענו למשחק מאוד חדורי מטרה ומפוקסים, שיחקנו מהר, הרווחנו הרבה כדורים בהגנה וידענו לתרגם את זה להתקפות ולנקודות, מה שבסופו של דבר הביא לנו את הניצחון".

אומרים שאתה הברומטר של הקבוצה.

"אמנם זה מתחיל איתי, כי הכדור בידיים שלי ב-90 אחוז מהזמן, והרבה תלוי אם אני מגיע למשחק מרוכז, עם אנרגיות. אבל חשוב להבין, שגם אם אני מגיע מפוקס ומשחק טוב, אני לא השחקן היחיד על הפרקט, יש עוד 4 שחקנים. אם אני יודע שיש שחקנים שהם קלעים טובים, ולא אוהבים לכדרר, התפקיד שלי הוא ליצור להם מצבי קליעה נוחים, כי זה היתרון היחסי שלהם. לפעמים יש מיסמאץ', של שחקן נמוך מול אחר שהוא גבוה, אני צריך לנתח ולעשות את המהלך המתאים. זה מעין פאזל. אני לומד הרבה, צופה בהרבה סרטי כדורסל. מנסה תמיד להשתפר, גם אם אני לא משחק. אני צופה בקליפים של כדורסל בכלל ושל משחקים שלי בפרט. גם מזה אני לומד הרבה. אני מוצא את עצמי חושב 'היי, אם הייתי לוקח את הריבאונד הזה ומעביר מהר קדימה, יכולנו לקלוע'. חשוב לי מאוד ללמוד גם על התנועה של השחקנים שאני משחק איתם, כדי לתכנן מהלכים ולדעת איפה נמצא כל אחד מהם בכל רגע נתון, כדי לתכנן את הצעדים הבאים שלי. אם רמת הריכוז שלי גבוהה, גם התוצאה תהיה בהתאם, כפי שהיה מול אשדוד (26 נקודות, 15 אסיסטים, 4 כדורים חוזרים, 4 חטיפות). במשחק מול אשדוד, רמת הריכוז של כל השחקנים הייתה גבוהה. זה לא מספיק שרק שחקן אחד מפוקס".

תגיעו לפלייאוף?

"חד משמעית, אנחנו יכולים. כל עוד נמשיך להתקדם. צריכים להגיע, כל אחד מאתנו לכל משחק עם אותה גישה שבאנו מול אשדוד. אנחנו מרוחקים ניצחון אחד מהמקום השביעי, כך שזה בהחלט אפשרי".

"תוספת משמעותית לקבוצה שלנו". טיילור ברון | צילום: מאיר אבן חיים

טיילור ברון הצטרף אליכם השבוע.

"שמעתי שהוא שחקן טוב, ויהיה תוספת משמעותית לקבוצה שלנו. יש שחקנים שכבר שיחקו אתו בעונה שעברה, כך שאני מאמין שתהיה כימיה טובה. אני אישית, יכול לשחק עם כל שחקן. שחקנים טובים הופכים את המשחק ליותר קל. אני מקווה שאוכל לגרום לו להיות יותר טוב. בכלל, אני נהנה לשחק עם שחקנים וותיקים ממני, שזה מה שאני עושה לאורך כל הקריירה שלי".

מה התכניות שלך לעתיד?

"כרגע אני מתרכז בעונה הנוכחית. טוב לי בישראל. אני שואף לסיים את העונה כאחד הגארדים הטובים בליגה הישראלית. אני מניח שבתום העונה נבדוק את האופציות השונות שיעלו. אני מרוכז בלהשתפר, לראות לאן המשחק שלי ייקח אותי, אם זה חזרה לנ.ב.א או מעבר לים. יש להפועל באר שבע אופציה לגביי, אני מניח שזה משהו הדדי, ככה שהכל עוד פתוח".

מילה על הקהל?

"הבנתי שלאצטדיון הכדורגל שליד הקונכייה, מגיעים למעלה מ-15,000 אוהדים למשחק, אבל הקבוצה קיימת כבר עשרות שנים. הכדורסל הגיע לליגה הגבוהה רק בשנה שעברה, זה לוקח זמן. נשמח מאוד שעוד חובבי ספורט בעיר יגיעו כדי לצפות בנו ולעודד, כי אין כמו לשחק מול יציעים מלאים. זה מוסיף המון אדרנלין ורצון לשחק יותר טוב".

"לא מבין את הפוליטיקה שלכם" | צילום: מרק ישראל סלם, ג'רוזלם פוסט

השבוע היו בחירות בישראל. מה שמעת על זה?

"צפיתי בשידורים בטלוויזיה וראיתי אנשים יושבים באולפנים ומנתחים תוצאות ומספרים על לוחות וטבלאות. אבל לא כל כך הבנתי מה קורה".

האמת שגם אנחנו…