בשבוע שעבר ציינה משפחת בלנק, בצניעות אופיינית, את ה-30 לזכרו של ד"ר קרלוס, שהלך לעולמו בגיל 79.

רחוק מאור הזרקורים הובא לפני יותר מחודש לעולמו אחד מאנשי הספורט המשפיעים ביותר של באר שבע.

ד"ר קרלוס בלנק, רופא כירורג ואורולוג מומחה, מי שהחל את הקריירה שלו כרופא ספורט במכבי באר שבע, נקרא בהמשך לדגל על ידי יוסי בננו, והיה שותף להקמת קבוצת הכדורסל של בית"ר באר שבע (לימים התמזגה עם הפועל), ובהמשך גם של מועדון טניס השולחן של בית"ר באר שבע (שממשיך להתקיים עד היום, בניהולו של דני בלנרו).

הכירו בגיל 15. פרלה וקרלוס בלנק | צילום: פרטי

השבוע נפגשתי עם אשתו, פרלה, כדי לשמוע ממקור ראשון על האיש המיוחד הזה. "הכרנו כשהיינו בני 15, בבואנוס איירס שבארגנטינה", היא משחזרת. "היינו 10 שנים חברים. הוא למד רפואה. והמתנתי עד שיסיים כדי להתחתן".

כבר בגיל 16 שימש בלנק מורה לעברית ויידיש. הוא למד בסמינר בבואנוס איירס, ובהמשך עסק בהוראה במקביל ללימודי הרפואה. בשנת 1971 עלה הזוג בלנק ארצה.

מה היה הקשר שלו לספורט?

"הוא אהב מאוד כדורגל (איך לא?!). כשהתחיל לעסוק בספורט בארץ, כבר היה לו טיפה יותר זמן מאשר בארגנטינה. תחילת דרכו בישראל הייתה בכדורגל, כרופא ספורט בקבוצת בית"ר באר שבע. בהמשך, הציעו לו לנהל את קבוצת הכדורסל, והוא הסכים להצעתו של יוסי בננו. גם בהפועל היו לו נגיעות, כשהחליף מספר פעמים את ד"ר דוד פסט".

איך השפיע העיסוק בספורט על הבית ועל חיי המשפחה?

"לא היה קל. הוא היה אדם עסוק מאוד, מהבוקר עד הלילה. אחרי העבודה בבית החולים ובמרפאות, עסק בספורט. בהתחלה בכדורגל ובהמשך בכדורסל. התרגלתי להיות לבד עם הילדים, וכיבדתי את הבחירות שלו. הוא לא היה הרבה בבית. היה לו צורך עז לעזור לאחרים. לא עשה חשבון, אם היה צריך לנסוע עשר פעמים לפה או לשם, הוא היה נוסע. אף פעם לא אמר 'לא, אני לא יכול'. הוא היה אדם של נתינה מאוד גדולה".

המרפאה בבית המשפחה ברחוב ביאליק, שמשה מקום מפגש לאנשי הספורט באותם הימים. "אני זוכרת שאנשים היו נכנסים לבית, וממהרים למרפאה של בעלי. לא תמיד הקפידו להגיד שלום, או להמתין. היו נכנסים ישר אליו".

למשפחת בלנק שני בנים ו-5 נכדים. "עדי הבכור גר במיתר, ממש מול הבית שלנו. הבן הצעיר, מרטין, מתגורר בארצות הברית, ומפקח מטעם מפעל מכתשים בכל יבשת אמריקה. קרלוס היה מאוד גאה בילדים".

אם לא די בעיסוק ברפואה ובספורט, ד"ר בלנק שימש במשך ארבע שנים גם כיו"ר ההתאחדות עולי אמריקה הלטינית בבאר שבע. "אפילו שכבר עברנו למיתר, הוא היה נוסע על חשבונו, פעמיים בשבוע למשרדי ההתאחדות בעיר העתיקה".

איך היית רוצה שיזכרו אותו?

"כאדם טוב וישר, עם הרבה נתינה. כפי שחינך אותו אביו, וכפי שהעביר הלאה לבנים שלנו. כשישבנו 'שבעה' הגיע אלינו מישהו שהציג עצמו כרופא, ואמר שהיה מוכרח לבוא ולספר לי על ההיכרות שלו עם בעלי, ועל הייחודיות שלו. תמיד זוכרים אותו עם החליפה, עם העניבה, עם הנימוס שלו, עם היושר שלו".

ראשי הספורט והכדורסל בעיר לא כל כך פירגנו, ולא הגיעו לנחם, ומי שהרים את הכפפה, היה ראש העיר, רוביק דנילוביץ', שהתקשר לפרלה כדי לנחם. "מה שחשוב", היא מדגישה, "זה שהספורטאים והמטופלים זוכרים אותו לטובה".

כמו אריה

דרך ארוכה יחד. הרצל רז | צילום: פרטי

הכדורסלן והמאמן הרצל רז, שהיה שותף של ד"ר בלנק בהקמת פרויקט הכדורסל של בית"ר באר שבע, ביחד עם גרגורי סטרוסטה, נזכר: "הכרתי את הדוקטור כשהיה רופא ספורט של מכבי באר שבע בכדורסל. זה היה בסוף שנות ה-80. נפצעתי בקרסול והוא טיפל בי".

מתי התחלתם לעבוד יחד?

"יוסי בננו הקים, לפני למעלה מעשרים שנה את בית"ר באר שבע בכדורסל, והציע לבלנק לנהל את הקבוצה, שנרשמה לליגה ג'. הדוקטור ביקש שאאמן, ואכן אימנתי ושיחקתי עד לליגה א', אז גם פתחנו את מחלקת הנוער".

מי היה בשבילך ד"ר בלנק?

"אדם בעל אישיות מיוחדת, מן אבא שלמדתי ממנו הרבה, אחרי המשחקים היינו יושבים ומנתחים אותם. כשמכבי והפועל התפרקו, הוא החזיק את בית"ר ואת הכדורסל בעיר. הוא היה אדם שדרש מהסובבים אותו, אבל התנהל בשיטה של 'נאה דורש, נאה מקיים'. זכור לי מקרה בליגה ב', בסיום  משחק עלייה מול הפועל בארי. הקהל שלהם התנפל עלינו, וד"ר בלנק, כמו אריה, שמר עלינו. הייתה בו עקשנות להצליח, גם כשהיה קשה. הוא היה עובד קשה כדי להשיג מימון למועדון, גם עירוני וגם מתרומות של גופים פרטיים".

על קבוצת הפועל בליגת העל

במסגרת פרויקט פתיחת העונה הנוכחית של ליגת העל בכדורסל, השתתף גם ד"ר בלנק, וכך נכתב אז:

עבר: הקים את בית"ר באר שבע, והחזיק את הענף בעיר לפני שהפועל באר שבע חזרה למרכז הבמה. עשה זאת בשנות ה-90 ועד ל-2005.

הווה: ההרגשה טובה. אני חש כמי שהתחיל את בית"ר ומשם קמה הפועל החדשה. הקפטן (בתחילת העונה) אוהד כהן, התחיל את הקריירה בבית"ר. את חלקי תרמתי.

עתיד: לא יודע, לא ראיתי את הקבוצה הנוכחית. בשנה שעברה ראיתי קבוצה טובה. לא מכיר את האנשים היום, אבל מאחל שיהיה להם רק טוב.