יום ראשון בשבוע. בתיבת הדוא"ל שלי ממתינים שני אישורים מהאפוטרופוס הכללי שהתקבלו אחד אחר השני. אישור ייפוי כוח מתמשך שהוגש ביום ה' של א', והפעלה של ייפוי כוח מתמשך של א' אחר שערכתי לפני כמעט שנתיים. חייכתי לעצמי. מה הקשר בינהם אתם בוודאי שואלים? מעגל החיים.

סיפור מרגש על זוג בשלהי שנות ה-40 לחייו, אישה לביאה, בעל אוהב, במשרה בכירה בשירות המדינה ומשפחה נפלאה. הם היו משפחה שמחה, מטיילת ברחבי הארץ והעולם. אב המשפחה החל לפתע לחוש חוסר איזון. בדיקות מהירות אבחנו גידול ממאיר בראש. היא בשבר חייה, אהוב ליבה, הסלע האיתן של המשפחה, זה שניהל הכל, דאג להכל, גם לה, נופל חולה. האבחון- מחלה ממארת. מצב מתקדם. ניתן רק לנסות להאט אבל הסוף הקרוב בלתי נמנע. וזה תהליך, הדרגתי, מתעתע, מפחיד, משנה את כל החיים כמו שהכרנו אותם ולפעמים לא הערכנו מספיק. השגרה מתהפכת, פתאום דאגות היומיום נראות מטופשות, מצאה את עצמה מתעגעגת לא רק לטיולים המשפחתיים והערבים הזוגיים אלא אפילו לתלונות על הכביסה שהשאיר אחריו במקלחת.

סיפור הכרותינו מתחיל בשיחת טלפון בבוקר יום שישי שמשי, מעבר לקו קול מהוסס מעט רועד. היא מזדהה מנסה להספיק לספר לי עולם ומלואו בשיחה בין כמעט זרות. היא מספרת על נפילות שלו כך פתאום באמצע הבית, חוסר איזון בעקבות הגידול בראש. הראש עובד די כרגיל, הדיבור הפך איטי. יש עובדת זרה חדשה שהגיעה לסייע. סיפרה כי ביום א' בצהריים נכנס לניתוח וחשבה להתעניין באפוטרופוס.

ביקשתי שניפגש עוד באותו היום. הבנתי כי כל דקה חשובה. הגעתי אליהם הביתה. ראיתי בית בהכנות לשבת, פרחים, סירים על הגז, מוזיקה נעימה. והנה א' שוכב בספה, חשבתי לעצמי כי אדם מבחוץ  יתקשה להבחין מה באמת קורה בבית הזה. אנחנו מתחילים לשוחח א' ואני. אני מזהה אי נוחות מצידו שהמטפלת מתקרבת לעברו, כאילו מתבייש שזקוק לה כך פתאום באמצע החיים.

השיחה, שיחה נעימה וא' עונה לעניין לשאלותיי, שולף פרטים, לעיתים לאט מהרגיל, אך מפגין בקיאות מדהימה כולל סכומים בחסכונות פנסיוניים ובנקים. הוא מבקש להדגיש כי חשוב לו להקל על אשתו ככל הניתן בכל הבירוקרטיה.

אני לא מצליחה להסתיר את ההתרגשות. הגעתי בזמן. בזמן לערוך ייפוי כוח מתמשך, לעזור לאדם הזה ולו במעט. להגשים את רצונותיו בזמן שלא יעמוד כוחו לומר מה הוא רוצה שיקרה בעניינו.  לסייע לרעייתו ומשפחתו להתמודד עם קבלת ההחלטות ועם הבירוקרטיה.

אנחנו עורכים ייפוי כוח מתמשך, אני חוזרת למשרד מכינה את כל ההליך במערכות וחוזרת עם מסמכים מוכנים לחתימה. התייצבתי ביום א' בבוקר אצלם בבית והתמונה בבית היא שונה,אחרת. שקט. אמבולנס מחכה בחוץ. אפשר לחתוך את המתח בסכין. אני מלווה את א' בעלייתו לאמבולנס ועוד באותו יום אני דואגת שנקבל אישור הפקדה של האפוטרופוס הכללי.

ומכאן, איני אשת בשורות טובות, המצב  של א' התדרדר ואנחנו שמרנו על קשר, פעם טלפוני אבל בעיקר ברשתות החברתיות. רעייתו עזבה את עבודתה והמתקדה בטיפול בו ובילדים. עובד זר הפך לשותף, דייר נוסף בבית. היה עליה לדאוג כעת לניהול הכלכלי, הנגשת בית המגורים, הגשת תביעות ועוד המוני עיסוקים בירוקרטיים אחרים ונראה היה כאילו היא הפכה רק למענו, הילדים והבית. בשנה האחרונה, שמחתי לראות שהיא מצליחה קצת לחוות שמחה, מצאה משרה חלקית, הכניסה ספורט לחייה, זמן עם חברות.

ובסוף שבוע שעבר טלפון ממנה. לרגע עצרתי נשימה. היא סיפרה שא' כבר לא מתקשר כלל ושום טיפול לא עזר, גם לא הוספיס בית, היא צריכה להפעיל את ייפוי הכוח. היום קיבלנו אישור הפעלה. בעלה מינה אותה להחליט בענייניו. בכלל העניינים – הרכושיים, הרפואיים והאישיים.

ואני, זכיתי ללוות אותה. שמחה בחלקי, שדאגתי לצמצם את הבירוקרטיה, להקל מול הבנק, קרן הפנסיה, ביטוח לאומי, הרופאים, בתי החולים ועוד.

נושמת לרווחה, עד הפעם הבאה.

• הכותבת : נאורה עמית, עו"ד, בוררת ומגשרת בין דורית, מייסדת משרד עורכי דין NLO. עוסקת בליווי משפטי לגיל השלישי (עריכת צוואות, ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופוס ועוד) וחדלות פירעון (הליכי שיקום יחיד וחברות, הסדרי תשלומים, ייצוג בערכאות השונות ועוד) עורכת הדין עמית חברה במספר ועדות ארציות של לשכת עורכי הדין כגון: ועדת ישוב סכסוכים גישור ובוררות, צבא ובטחון וכן בועדת הוצאה לפועל. כמו- כן מכהנת כסגנית יו"ר ועדת חדלות פירעון של מחוז דרום. בנוסף, עו"ד עמית, מכהנת כחברה בועדת הארנונה של הישוב הקהילתי להבים ומרבה להרצות בפני דיירים בדיור מוגן, מרכזי יום ובני משפחותיהם.