נוסטלגיה: בית דין לילי. איך הקמנו תרבות וערב סיפורים מקרי שהגורל החזיר אותי אליהם
היו ימים שמצבה של התרבות בבאר שבע היה כל כך גרוע שהעיתונים נאלצו ליזום בעצמם אירועים כדי שיהיה על מה לכתוב לאחר מכן.
תחילת שנות ה-90 התמנתי לעורך ראשי של עיתון שבע בבאר שבע שיצא אז בין 192-240 עמודים בשבוע, חתיכת משימה. הגעתי לעיר והתחלתי ללמוד מהר על הנפשות הפועלות בה ועוד. מיד בהתחלה הודיע לי מנחם דידנר, מייסד העיתון והמנכ"ל שיש יוזמה שהעיתון הינו חלק ממנה, בית דין לילי נקרא הדבר. הסביר מנחם שבעיר באותו זמן התרבות די שקעה ואין כל כך הרבה על מה לכתוב בנושא זה ולהתפאר, אז העיתון צריך להיות חלק מהיוזמה וכך הוא התחבר לזכריה לירז ז"ל ונתן לו חסות נכבדה כדי שאחת לשבוע בעיר העתיקה תהיה בימת תרבות, "בית דין לילי" כדי להעלות דברים ונושאים. נראה לי אז מוזר שהעיתון יוצר בעצמו את התרבות כדי לכתוב עליה. כיבדתי את בקשתו של דידנר חובב התרבות והתנחמתי שהוא לא אהב קרמינולגיה… יצרתי קשר עם זכריה לירז הססגוני והמרתק ולמי שלא יודע האיש הקים את פסטיבל כלי הזמר המפורסם בצפת ולאחר שיחת הכרות תכננתי את הערב הראשון שלי.
לירז הסביר לי כי במסגרת שיתוף הפעולה והחסות אני כעורך פותח את הערב ומדבר ללא הגבלה, אבל ללא הגזמה וגם עלי להזמין אורח ולא לשכוח שיהיו שלטים של העיתון וגם צלם להביא כדי להנציח.
מאחר ולא הכרתי עדיין בעיר כמעט איש אז הזמנתי את החבר שלי אז עופר ליפשיץ תושב באר שבע שהיה סמנכ"ל רשת שוקן ולאחר מכן המנכ"ל. עבדתי איתו לפני כן שהיה מנהל של העיתון שבו הייתי רכז מערכת, כאן דרום. עופר נענה להזמנה בשמחה רבה. ישבנו במועדון הסמטה בעיר העתיקה, סיפרתי להם סיפורים מהעיתונות כעיתונאי בידיעות ורכז מערכת ובכלל מהחיים ועופר על התקשורת מהצד שלו ואז המשכנו בקטעי נגינה וזכריה לירז קישר בין כולם והנה לכם ערב תרבות מרתק ומעניין שנמשך בניגוד למתוכנן שעות בהנאה עצומה. למחרת כעס דידנר ואמר לי: "למה לא אמרת לי שאתה הולך לעשות ערב כל כך מעניין סתם ישבתי מול הטלויזיה ולא באתי….לירז ממש נהנה מהסיפורים שלך."
נזכרתי בסיפור הזה כעת בימי הקורונה שאיימה לכלות את כל התרבות. בתחילת ההלם של הקורונה קיבלתי הודעה מיאיר נגיד מנהל מינהל תרבות בבאר שבע ומנכ"ל המשכן על אישור שקיבל מראש העיר רוביק דנילוביץ' ומשלומי נומה מנכ"ל כיוונים להקמת ערוץ הבידוד שבו הוא יעשה תרבות יצלם ויפיץ ואחריו כל הארץ הקימו ערוצים דומים. זאת התוצאה כשיש בבאר שבע ראש עיר שעשה מהפכה ענקית בתרבות ולצידו נמצאים אנשי מקצוע המוכשרים ביותר כמו שלומי נומה, יאיר נגיד ועוד רשימה ארוכה של אנשי נשמה, עודד שוהם ורבים אחרים. הם לא צריכים שעיתון או כלי תקשורת יעשה להם תרבות הם עושים תרבות גם שלכאורה נראה שאין מוצא ואחריהם כל הארץ נסחפה.
זכריה לירז ומנחם דידנר היו אנשי תרבות בנפשם ואהבו את באר שבע. שניהם לצערי הלכו לעולמם, אבל שם למעלה בודאי גאים בתרבות שמתחוללת בשנים האחרונות בבאר שבע שאפילו הקורונה לא מצליחה לגמרי להשתיקה, מהפכת תרבות שמוביל ראש עיר שדידנר ניבא את הצלחתו עוד כשהשתחרר מהצבא והסביר, תשימו לב, רוביק הוא המנהיג האמיתי שצומח כאן.
בחיים כנראה אין מקריות והדברים מתחברים. באותה שנה הייתי בן 27 בלבד. עברו בדיוק 27 שנים נוספות מאז אותו ערב ראשון של סיפורים בבית דין לילי, והנה שוב אני עורך ערבי תרבות וסיפורים נוסטלגיים (שיחזרו במהרה לאחר הקורונה אמן) ומשלב בספר שכבר יצא בהצלחה, "נסיכי הרוח" וספר נוסף בקרוב יוצא.