בשבועיים האחרונים אני מסתכלת על המדינה שלנו, איך אנחנו מתמודדים עם משבר "סוף העולם" ומול המשבר הזה מסתכלת על שלושת ילדיי שלפני שבועיים איבדו את אביהם, בשבילם סוף העולם הגיע והוא לא הקורונה.

כל ערב, אנחנו מכינים יחד לוח זמנים ליום המחרת ומשתדלים לעמוד בו כדי לשמור על שגרה שפויה ואני מתבוננת בילדים האלו ורואה כמה הם שורדים, רואה שסוף העולם שלהם הותיר אותם פצועים אבל יחד עם זאת הם קמים כל בוקר מחדש עם חיוך ואמונה שהיום יהיה יום נפלא.

ואני? מקבלת מילדיי השראה.

במוצאי שבת האחרונה, לאחר שבתי הספר הוכרזו כבר כסגורים, הטלוויזיה שידרה פחד, חרדה והיעדר נייר טואלט בסופר, הטלפון שלי צלצל, על הצג הופיע שמה של תמר, עניתי והיא נאנחה  אנחה כבדה ואז בלי שלום או הקדמה, קולה לוחש: "מגיע לי הגט הזה! הקורונה לא תיקח אותו ממני".

תמר חברת ילדות שלי, נישאה לבחיר ליבה אורן שהתברר כבחיר ליבן של כל השכנות. אורן בגד בתמר במשך 10 שנות נישואיהם, שבר את ליבה ואחר כך גרר אותה מסכת ייסורים של הצגת שלום בית בבית הדין הרבני, כשסיים את שלב הצגת שלום הבית, פשוט החליט לא להגיע לדיונים בבית הדין הרבני. בין דיון לדיון הוא טס לצורכי עבודתו וכך דחה עוד כמה דיונים. תמר חיכתה חמש שנים ארוכות לגט וכעת שידעה שהגט קורה ביום ראשון בבוקר בבית הדין הרבני לא יכלה לתת לשפעת שבחרה לה שם של בירה לסכל לה את התכניות.

ליבי נחמץ בשביל תמר כי ידעתי שיש סיכוי שבית הדין הרבני לא יעבוד ביום ראשון, שהיא לא תקבל את הגט שכה חיכתה לו כדי שתוכל להמשיך הלאה בחייה.

בישרתי לתמר בעדינות שבית הדין הרבני הוציא הנחיה שנכון לעת הזו הם ממשיכים לעבוד כרגיל תחת ההנחיות של משרד הבריאות. באותה נשימה סיפרתי שקיבלנו הודעה קצת לפני שהיא התקשרה שבתי המשפט עוברים לנוהל חירום, כלומר כל מה שדחוף יקבל עדיפות, השאר יאלץ להמתין. תמר הייתה על סף בכי, קולה נסדק והיא שאלה מה נחשב דחוף בבית משפט לענייני משפחה?

פתחתי את הרשימה, הקראתי והסברתי לה:

בקשה לאשר פעולה דחופה בקטין לדוגמה אשפוז או בדיקה או טיפול פסיכולוגי כשההורים שלו לא מסכימים ביניהם לבצע אותה, בקשה דחופה להעברת קטין ממסגרת חינוכית, בקשה להנפקת דרכון ולאישור יציאה של קטין מהארץ, בקשה דחופה בעניין של מזונות לקטין או של הבטחת הקשר של הקטין עם אחד מהוריו, תובענה דחופה לגירושין כשהנתבע מתגורר מחוץ לישראל ונמצא בישראל או בנסיבות מיוחדות כשיש חשש שהמתנה לתום תקופת עיכוב ההליכים עשויה למנוע את התרת הנישואין…

תמר כבר לא שמעה מה שאמרתי היא נשארה במשפט תובענה דחופה לגירושין, הבנתי שהשקט מהצד השני הוא כי תמר כבר לא הקשיבה.

ביום ראשון בבוקר תמר ואורן התייצבו בבית הדין הרבני, אורן התחרט בדקה ה-90 אבל כבר לא היה מי שישמע אחרי חמש שנים של שקרים והונאות. תמר נעמדה מולו נשמה עמוק וביקשה: "אורן תן לי ללכת, אני עייפה ואני רוצה לחיות – מגיע לי." תמר ואורן נכנסו פנימה והוא נתן לה את הגט המיוחל, סוף העולם של אחד הוא התחלה של אחר.

הכותבת היא עו"ד נאוה אנקרי מלמד, שותפה במשרד עורכי דין קארו, אנקרי ושות' המתמחה בדיני משפחה