טורים אישיים

גט על דרך השלום

טורים אישיים27 בפברואר 2020    2 דקות
2

יום שני בחודש אוקטובר 2014, השנה השנייה שלי ללימודי התואר במשפטים. בשעה 14:00 בצהריים ידעתי שיש לי מבחן בדיני חוזים במרכז הארץ. הידיעה שהמבחן מחכה לי לא מנעה ממני להתייצב בשעה 10:00 בבוקר בבית הדין הרבני בבאר שבע. ההחלטה להתגרש ולהמשיך את חיי באותו היום הניעה אותי להזיז הרים

גט על דרך השלום
נאוה אנקרי מלמד | צילום: אלבום אישי

בשעה 10:30 בבוקר, לאחר ששכנעתי את אב בית הדין הרבני לאפשר לגט להתרחש, עמדתי מול בעלי באותם ימים, הבטתי לו בעיניים וקיבלתי הנחיות מכבוד הדיינים איך להניח בידיו את המסמך המקופל שיסיים את עשר שנות נישואינו. חזרתי על המילים שנאמרו, אין לי מושג מה הן היו וכך גם הוא עשה. בסיום הטקס שהיה רחוק מלהיות נורא כפי שתיארו אלו שכבר חוו אותו, עמדנו זה מול זו וידענו שזה נגמר, שמכאן אנחנו לא בעל ואישה עוד, אלא הצטרפנו לסטטיסטיקה ולכותרת “גרושים”.

חיי הנישואין שלנו ידעו עליות ומורדות וניסיתי בכל כוחי לתת להם חיים ולשמר את מה שחשבתי שהוא הפרויקט של חיי, בעל-אישה-ילדים-כלב-בית. החיים שלנו יחד כמו שהחיים בדרך כלל – דינאמיים ותוכניות סופן פעמים רבות להתנפץ על מזח לאלף רסיסי תוכניות חדשות. הגירושין היו בלתי נמנעים. היינו מים ושמן, כמה שלא תערבב בסוף תגיע למסקנה שהם לא מתמזגים.

ברגע שקיבלנו את ההחלטה להתגרש התחלנו להתייעץ, כל אחד מאיתנו פנה ליועצים שונים. היינו מבולבלים ואבודים. הרגשתי שככל שחולף הזמן המרחק בינינו גדל, הלב מתקשח ובאמצע עמדו שלושה זאטוטים עם עיניים שואלות: אבא שם, אמא כאן, לאן ממשיכים?

היה זה יום כיפור, בני הבכור והתאומות החלו לשאול שאלות מה יהיה מכאן ולמה אבא עבר, לא יכולתי להדליק טלוויזיה להסיט את תשומת ליבם. עמדתי מול ילדיי חסרת אונים כאובה ואבודה. באותו רגע הכתה בי ההבנה, הילדים הם בראש סדר העדיפויות, הסיטואציה הזו אינה בחירה שלהם, הם לא אלו שבחרו להתגרש ולכן הם לא אלו שצריכים לשלם את מחיר ההחלטות והטעויות שלנו. מצאתי דרך שתאפשר לשנינו להגיע לתוצאה שנוכל לחיות איתה בכבוד מבלי לגרור אחד את השנייה לתהומות מהן יהיה קשה לזחול החוצה.

בחרתי בהליך גישור, פניתי לייעוץ ובאמצעות גישור רגיש אשר נתן מקום לשנינו בתוך הסכם הגירושין, התאפשר לשנינו להמשיך את חיינו בכבוד ובלי טינה.

מהלך חיי הוביל אותי להחלטה שאני רוצה להיות שם עבור אלו שנמצאים בעין הסערה ולהוביל אותם לחוף מבטחים עם כמה שפחות נזק, להמשיך ולהיות הורים גם אם לא חיים יחד.

בסדרת הטורים הבאה, אעלה נושאים שונים שעומדים בחיי משפחה, זוגיות והורות בראי המשפט. אציג אבני דרך ל”הורות מגורשת” טובה ויציבה לאורך שנים.

הכותבת היא עו”ד נאוה אנקרי מלמד, שותפה במשרד עורכי דין קארו, אנקרי ושות’ המתמחה בדיני משפחה, אמא ל-3 ילדים פלוס כלב וגרושה.

כתבות נוספות בטורים אישיים

3

להתחבר לכוחות של עצמנו

שירלי אשכנזי, מומחית בפיתוח מענים בבריאות הנפש, מציעה חמש נקודות מבט איך להתחבר לכוחות המצויים בנו

טורים אישיים3 באוגוסט 2020    2 דקות
0

שבוע נהדר לנגב ולבאר שבע / ד”ר...

ד"ר אסתר לוצאטו, מנכ"לית קבוצת לוצאטו, על שבוע בו הנגב קיבל חיזוק רציני

טורים אישיים16 ביולי 2020    2 דקות

כתיבת תגובה

  • אורי

    אלופה! מרגש

  • שי

    כל כך מוכר, כאילו כתבתי אני את המילים. בטח כך מרגישים עוד אלפי גרושים אחרים.
    מחכה לטור הבא.
    בהצלחה!