יש תאריך. ה-5.2, יום רביעי הבא, זהו היום שבו ההתאחדות לכדורגל צפויה להכריז רשמית על הקהל של הפועל באר שבע כקהל גזעני ולפסוק עונש רדיוס שיוביל לכך שלראשונה מאז שאצטדיון 'טרנר' נפתח, באר שבע תשחק משחק בית באצטדיון אחר.

עכשיו, עזבו לרגע בצד את העונש ולפני כן, בואו נתרכז לשנייה בסיפור האמיתי, שהוא הכדורגל הישראלי.

שני דברים אני יודע בוודאות: הראשון, לצורך העניין נגיד שהיו נהמות ולפי הבדיקה שלי מול אנשים שהיו שם, אכן היו, אבל איך יודעים למי הן כוונו? הדבר השני הוא: אוהדי באר שבע לא היו, לא יהיו ולא יכולים להיות גזענים.

נתחיל מהשני. טוני וואקמה, ג'ון אוגו, וויליאם סוארז – כל כך הרבה שחקנים דומיננטיים ואהובים, בעלי צבע עור כמו של אדניי ודניז, עברו לאורך השנים בהפועל באר שבע. גם היום יש לה שחקן כזה. מהראן ראדי, חאתם אלחמיד, מרוואן קבהא, רמזי ספורי, לואיי טאהא – אם יש קבוצה מחוץ למגזר שהמגזר יכול להזדהות איתה, זו באר שבע. עד כדי כך הזיכרון של כולם קצר? הרי לא מזמן האשימו את באר שבע וסכנין שקשרו קשר לגזול ממכבי תל אביב אליפות. מה, נגמרו הקבוצות הגזעניות בארץ שבהתאחדות החליטו על תקדים כזה דווקא על גבם של אוהדי באר שבע? הקריאות במשחק הגביע לא היו "שיישרף לכם הכפר"? אלא "איזה כפר מדליק יש לכם" וזה אני שלא שמעתי טוב? המשחק שם נעצר?

אבל רגע, גם לאוהדי באר שבע יש אשמה חלקית. ונגיד ובקריית שמונה לא היו נהמות, במשחקים אחרים זה בסדר? אז אם אין סיכוי שאוהדי באר שבע גזענים, איך זה יכול לקרות אתם שואלים? התשובה היא פשוטה: פרשנות. בקריית שמונה למשל, לפי המקורות שלי, היו אלה אוהדים בודדים, בנתניה היו כ-20 כאלה שנהמו. יחד עם זאת ולמרות הנהמות, שוב אני מדגיש, הם לא גזענים. הם פשוט נוהמים. על כל דבר שהם לא אוהבים. זה יכול להיות על השופט, זה יכול להיות על שחקן שלהם, זה יכול להיות גם על שחקן שהוא לא שחום עור. הם לא גזענים, פשוט לא חכמים. אתם אלה, ההתאחדות, שפירשתם את זה כגזענות, אתם אלה שהדבקתם פנים לנהמות, אתם אלה שהחלטתם להכתים קהל שלם.

אז מה צריך לעשות אתם שואלים? א. להפסיק לנהום ולהבין שכמו שרמזור אדום מתפרש כעצור, כך גם יפרשו את הנהמות כגזענות. ב. להבין שכל דקה שאתם מתעסקים בשטויות, במקום לדחוף את הקבוצה שלכם, זה פוגע בקבוצה. על המגרש, בחדר ההלבשה, בבית הדין של ההתאחדות. נכון, באר שבע כבר לא המאמי הלאומית והמקרה הזה עושה רושם של "מחפשים אותנו". אל תתנו להם למצוא.

לסיכום, אי אפשר שלא להתייחס לטרגדיה של קובי בריאנט. יכול להיות שלא אהבתם אותו, יכול להיות שאתם לא אוהבים כדורסל, אבל אם אתם אוהבים ספורט, אי אפשר שלא להעריץ אותו. ווינר אמיתי, שתמיד חיפש את הדרך לנצח, גם כשהכל הלך נגדו. זה בדיוק מה שחסר להפועל באר שבע במגרש. תהיו קובי.

להתראות ב'טדי'?