מאיפה בא הארכיטיפ הזה, שגורם לרוב האנשים להצטמרר ולברוח מפחד? הרי אם נהיה הוגנים, אין לחרק הזה שום יכולת לפגוע בנו. אז למה? האם זו המהירות ריצה והיכולת שלו לעוף? או שמה זה המראה שלו? ב-25 שנה המקצועיות שלי כמטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים, אני שמה דגש על חרקים וזוחלים. הרגע הזה, שהילד משחרר את הפחד והרתיעה ומתאהב בחיה שבידו, זה רגע שלמענו אני מטפלת.

כשאני מגיעה עם הג'וק לילדים, אני לא חושפת אותו מיד. בהתחלה אני מספרת שהבאתי חבר חמוד וקטן, אבל מפוחד וביישן. אני מתארת אותו כחסר אונים מול הסטיגמה שנוצרה סביבו ומול הבדל הגודל בינו לבני האדם. הילדים מפתחים אמפטיה וסימפטיה באופן מידי. אני מבקשת מהילדים לשמח את החבר שלי בכך שכולנו נאמר לו יחד: "איזה חמוד!!". רק אז אני פותחת את כף ידי ומראה להם את התיקן הלוחש. ג'וק יפיפייה, גדול ומאוד איטי. מושלם למפגש פנים מול פנים עם הפחד הארכיטיפי הקדום.

ברגע הראשון, הם בשוק! הלם. ואז כולנו אומרים יחד: "איזה חמוד"!! ומדגשים זאת שוב ושוב. והם מתאהבים! התיקן הלוחש קיבל את שמו בשל היכולת להפיק צליל הנשמע כלחישה וזאת לצורך הגנה מטורפים. הצליל הזה מהפנט אותם. הם מתלהבים ומצטמררים בעת ובעונה אחת. התיקן הולך להם על היד והם לא חוששים. הם מלטפים וצוחקים, ויש ביניהם גם שמנשקים. אני כמובן בעננים. קוצרת הצלחות כל הדרך לשבירת המיתוס הלא הוגן כלפי החרקים המרתקים. הצלחתי, שוב, להניס פחדים מיותרים וחרדות משתקות. התובנה שלתיקן יש משפחה שמחכה לו בבית, מצליחה לייצר אצל אותם ילדים, יותר אמפטיה לבעלי החיים, ובכך אולי, למנוע מהילדים את הפעולה האוטומטית, להרים את הרגל ולדרוך על נמלה שרק עברה שם במקרה, או לקפוץ על השולחן כשג'וק קטן נכנס אליהם הביתה.

סיגל אדריאן – אמא וסבתא. מנחה תוכניות העצמה לילדים וא.נשים. אמנית ויוצרת מציאות.