"ללא גג, ללא אקוסטיקה, ללא דרכי גישה. זה רק נראה יפה", סיכם האוהד. ואני, חשבתי לעצמי שזה בדיוק מה שחשבתי על מכבי תל אביב לפני המשחק. שהיא לא הפסידה, שהיא לא ספגה עדיין, שהיא משחקת בבית שלה. "אבל זה רק נראה יפה".

באמת שהאמנתי שהקבוצה הזאת של בכר, יכולה לעשות זאת. שממכבי תל אביב של העונה שעברה, נשארה רק ההרתעה ואצלנו יש לוחמים, שחקנים רעבים, שלא מפחדים מאף אחד. בסופו של המשחק, לפחות עבורי, לא רק הגשם הזכיר לי את ימי 'וסרמיל' – נזכרתי בימי אלישע לוי.

היו אלה ימים שרק על הנייר זה היה משחק עונה, ימים בהם הפחד הזה ממכבי, סיים אותו עוד לפני שהוא התחיל. ימים שבכלל לא היה לך זמן לפתח ציפיות, כי כבר בדקה ה-8 בן אלגרבלי הורחק, או שבדש הבקיע ביד ומשיח טעה. אבל הפעם, הפעם זה בא מהמקום הכי בלתי צפוי. הפעם, למרות שלואי הוא זה שטאהא (סליחה על משחק המילים המתבקש), עם שער ובישול, הסיפור היה בכלל הברכיים של ויטור.

נכון שהברכיים של הבלם זה לא דבר חדש, אבל הפעם, היה זה פיק ברכיים.

"אוהדי מכבי מספרים שויטור מכר אותנו", מספרים לי אוהדים. כן, גם הצהובים לא מאמינים שככה יכולה להיראות החומה הפורטוגלית, שגם לו יש יום רע בעבודה לפעמים ושמתן חוזז פתאום נראה לידו כמו רונאלדו.

מהרגע הראשון ויטור נראה אבוד במגרש, מהרגע הראשון הוא הגיע אחרון לכל תאקל. אותו ויטור שהורחק גם במפגש האחרון בין הקבוצות, פתאום היה נראה שהוא כבר לא ברמה הזו. עכשיו יכול להיות שחלק מהאוהדים צודקים ו"העין" שפתחו עליו אחרי המשחקים האחרונים עשתה את שלה, אבל יותר סביר להניח שמה שעדיין טוב מספיק, מהיר מספיק וחזק מספיק מול רעננה וחדרה, אולי כבר לא כל כך מתאים לרמות של משחק עונה. אולי, רק אולי, החכמה של ויטור מחפה מספיק מול הקטנות, אבל לא מספיקה מול הגדולות. מולן, צריך גם ברכיים, לא פיק ברכיים. ואולי הבעיה היא בכלל בנו, שאנחנו כל כך תלויים בו, בויטור.

ויסלח לי ברק בכר, אולי הוא לא שמע את הפורטוגלי מבקש להתחלף, אולי הוא לא מבין פורטוגזית. אבל בשפת הכדורגל, ויטור אמר, צעק – "תחליף אותי כי אני מקבל אדום עוד שנייה". ואז ברק טעה ולואיי טעה ומי לא. אולי רק ארנסטס שטקוס יצא מהמשחק הזה עם המחמאות.

שלא תבינו אותי לא נכון, לדעתי באר שבע עדיין יכולה וצריכה לזכות באליפות, כי אליפות לוקחים נגד הקבוצות הקטנות. גם אם נפסיד עוד שלוש פעמים מול מכבי וננצח את השאר, הצלחת תחזור לבירת הנגב.

אבל כדי שזה יקרה, צריך ללמוד מהטעויות ולשאול את השאלות הקשות כמו איך זה שרק שני שחקנים מבקיעים להפועל העונה, אבל שניהם מוחלפים כשאתה בפיגור. מי יבקיע? או למשל, איך ניב זריהן לא מתבגר ובסוף המשחק מאבד כדור בחצי המגרש שלו, כשהוא מנסה להעביר שחקן בין הרגליים? או השאלה הכי חשובה: איך אנחנו מסתכלים על הספסל ולא רואים שחקן אחד שיודע לתת גם התקפה וגם הגנה, בדיוק לסיטואציות כאלה? ועוד יש שם שחקן זר, שלא נספר אפילו כחילוף שלישי (בצדק, אבל זה אומר הרבה עליו ועל באר שבע).

לסיכום, עד המשחק הבא מול מכבי תל אביב יש עוד זמן רב ומשחקים נוחים יחסית. אבל, וזה אבל גדול, באר שבע חייבת להפסיק לדקלם "מסתכלים רק על עצמינו, אבל במקביל היא מדברת על היריבה שלא הגיעה למצבים וניצחה 2:0. היא חייבת להפסיק להיות תלויה בברכיים של ויטור, כי זה כל כך 2018. והיא חייבת לגרום לשאר הקבוצות לפחד ממנה. במילים אחרות, היא חייבת להסתכל רק על עצמה ולא רק להגיד את זה. וכשהיא מסתכלת על עצמה במראה, היא צריכה לראות את 'טרנר' ולא את 'וסרמיל'. והיא חייבת להתפוצץ על נתניה?

להתראות ב'טרנר', כי גם בלי ויטור אפשר לנצח