מה שעשתה פה אלונה ברקת, אף אחד לא עשה לפניה, וספק אם גם יעשו אחריה. גם אני, כאוהד שרוף, כמו אלפי ילדים, ידעתי את רגעי האושר הפרטיים והספורטיביים שלי, בזכותה. בכלל, ככתב ספורט, עד יום חמישי שעבר (7.2), הרגשתי בלתי מנוצח. שלוש עונות אני מסקר את הקבוצה, שלוש אליפויות. ברגעים מסוימים, כמו ב'סן סירו' במילאנו, הייתה לי אפילו מעין הרגשה, שאני קמע המזל שלה. של אלונה ושל הפועל באר שבע. הכל נגמר בחמישי ההוא.

אני לא יכול להגיד שהייתי מופתע; הרי, עוד בעונה שעברה, כתבתי ואמרתי שכל אליפות כזאת מקרבת את עידן אלונה ברקת לסופו. הרי, את ליגת האלופות היא לא תיקח. לא עם באר שבע לפחות. וגם אני ידעתי שבתור קמע, ייגמר לי המזל מתישהו.

אני, וגם אתם, זכינו; זכינו לראות את אליניב ברדה חוזר. זכינו לראות פה שחקנים כמו טוני וואקמה ומאור בוזגלו בשיאם. זכינו לטעום מהווינריות של מהראן ראדי. וזכינו לנצח את מכבי תל אביב. פה בבאר שבע, שם בבית שלהם, בטבלת ליגת העל, עם זהבי ובלעדיו, בתקציב קטן יותר. ומי אנחנו? "הגמלים מהנגב", כמו שהם קוראים לנו.

ובכן, מצד אחד ניצחנו. מצד שני, הם תמיד טענו שאנחנו אפיזודה חולפת, סוג של גרסה משודרגת של קריית שמונה באליפות ההיא. שכמה שנים טובות לא הופכות אותנו לאימפריה. ועל זה חלק ממני כועס, כי אולי יש משהו במה שהם אומרים. כי ברקת, כמה שאני מעריך אותה, לא עוזבת כשהעתיד של באר שבע מובטח, אלא ככזה שתלוי בה; והכי קל לנטוש את ה"טיטאניק", רגע לפני שהיא שוקעת. והיא שוקעת, והיא נטשה, גם אם כרגע, היא מבטיחה אחרת.

"אמשיך להעמיד תקציב לקבוצה איכותית, עד הודעה חדשה", הרגיעה ברקת. מישהו פה חושב שהקבוצה לא על המדף? "זכויות הניהול של המועדון יועברו לאסי רחמים לנאמנות עיוורת". ובכן, רק עיוור למצב, ההודעה הזאת אמורה להרגיע אותו. ולמה, כי ככה זה עם פוליטיקאים וגם אם היא לא עוזבת עכשיו, היא תעזוב מתישהו. וגם אם היא נשארת הבעלים, רוב תשומת הלב שלה תהיה לבחירות הקרובות ול"ימין החדש".

ואחרי הבחירות? נאמנות עיוורת יכולה להספיק לעונה, שתיים. אבל אז מסתכלים על דברים אחרים. ובשורה התחתונה, אלונה עדיין לא עזבה, אבל היא עוזבת. זה רק עניין של זמן. וככה לא עוזבים. כי בהיסטוריה שברקת סיפקה לבאר שבע, אף אחד לא מטיל ספק. אבל מה עם לדאוג לעתיד שלה?

אלונה עדיין לא דאגה לבעלים ראוי שיחליף אותה, ולסגל שחקנים שיוביל את הקבוצה בעונות הבאות או אפילו שחקני בית שאפשר להתבסס עליהם, במקרה ותהיה פה מכירת חיסול. ובזה רבותיי, "אלונה כישלונה".

בימי אלי זינו, שאנחנו ממש לא רוצים לחזור אליהם, לפחות היה סגל ביתי מוכשר, שאפשר לצאת איתו למלחמה. וגם אם זה לא תמיד הספיק לליגה הראשונה, לשנייה זה היה מספיק. איזה סגל יהיה פה בעונה הבאה? מה יהיה התקציב? ברק בכר יישאר גם אם אלונה לא הבעלים? ואליניב ברדה, מה איתו? האם אתלטיקו מדריד תייצר לנו ברדה כזה, או יוסי בניון תוך עונה או שתיים, שאנחנו יכולים להיות רגועים? ובכלל, כל הפרויקטים האלה של אתלטיקו, הרי נחתמו לטווח ארוך; מה הם יגידו על זה שהטווח של אלונה התקצר משמעותית? יישארו?

שוב, אני אוהב ומעריך את מה שאלונה ברקת עשתה לעיר, למועדון, אפילו לי אישית, כאוהד הקבוצה. מגיע לה להתקדם. מגיע לנו אנשים כאלה בכנסת, אבל אל תספרו לי שאלונה תמשיך לתמוך במועדון, ושהכל ימשיך להתנהל כרגיל. זה אולי מתאים לפוליטיקאים, לחבר'ה מתל אביב שיושבים אי שם במרומי מגדל השן ומבטיחים הבטחות, אבל אנחנו הבאר שבעים אוהבים את האמת בפרצוף ובלי פוליטיקה. גם אם היא כואבת. כדי שנדע להתכונן, ולא נקום בבוקר, ונקרא אותה בעיתון.

להתראות ב'טרנר', שיהיה לנו בהצלחה. גם לאלונה…