טורים אישיים

"תל חי" בפעם האחרונה

טורים אישיים27 בינואר 2019    7 דקות
0

העיתונאי ואיש הכדורגל אריאל גולד, נפרד מחברו הטוב שוקי בנאדו ז"ל: "היית האבא השני שלי, לא אשכח אותך לעולם"

"תל חי" בפעם האחרונה
"רצית לחיות ואהבת את החיים". שוקי בנאדו | צילום: ארכיון "שבע"

קשה לי מאוד, ואני לא מפסיק לבכות. יהושע (שוקי) בנאדו ליווה אותי בכל תחנות חיי. בעצב ובשמחה. היה לו חוש הומור יוצא דופן ויש לנו המון דברים ורגעים משותפים, שעברנו ועבדנו ביחד, בחיים הפרטיים, בכדורגל ובתקשורת.

שוקי היה אנציקלופדיה של כדורגל, בעל ידע עצום, וגידל דורות של שחקנים. הייתה בינינו אהבה של אבא ובן.

שוקי תמיד בירך את כולם בברכת "תל חי", כיאה לאיש המזוהה עם בית"ר. ההיכרות שלי איתו החלה לפני ארבעה עשורים, ב-1988, כששוקי היה המאמן הראשון של קבוצת נערים ב' בהפועל באר שבע, שנפתחה בדיוק אז. שוקי אימן אותי, כמו רבים אחרים באותו שנתון, שרצו להצליח ולהגיע לבוגרים. במרוצת השנים, נפגשו דרכינו שוב, במהלך שנות ה-90. שוקי זיהה את הפוטנציאל שטמון בי, ועבדנו כצוות במחלקת הנוער של הפועל באר שבע. הוא אימן, ואני שימשתי כמנהל קבוצה. הוא היה הראשון, שנתן לי את הזכות לאמן קבוצת כדורגל, ותמיד אמר לי, כמו לבנו ברק: "אתה גאון כדורגל".

אריאל גולד עם שוקי ז"ל | צילום: פרטי

שוקי שלח אותי לעשות "סקאוטינג" על היריבות. התוצאות היו בהתאם: ניצחונות גדולים בכל המשחקים. במקביל, הוא הכניס אותי לתחום תקשורת, וכתבנו ביחד במקומונים "שבע" ו"כל בי", ובעיתון הספורט "ראשון". ב-2002, זכינו ביחד באליפות עם קבוצת נערים ג' של הפועל "מנחם" באר שבע, ששוקי קרא על שמו של מנחם דידנר ז"ל, מייסד עיתון "שבע". זו הייתה אליפות היסטורית, שכללה 30 ניצחונות מ-30 משחקים, שיא שלא נשבר עד עצם היום הזה, ויחס שערים מדהים של 195:10, כבשה 195 שערים וספגה רק 10. "קבוצה מושלמת", הייתה כותרת שער הספורט של עיתון "שבע", עם תמונה קבוצתית של נערים ג'.

אני זוכר שבמהלך אותה עונה, ראשי המחלקה השעו אותנו לשבוע, בטענה לא מובנת. לאחר מכן, טענו שאני לויאלי לשוקי, ולא למערכת. בסוף הכל הסתדר, וכולם חגגו את האליפות. למחרת אחד המשחקים, כשניצחנו 1:11 את הפועל ירושלים, התקשר שוקי למאמן שלהם, והתנצל על התוצאה; פשוט, ג'נטלמן אמיתי.

קבוצה מושלמת | ארכיון טוביהו

באותה עונת אליפות, גברנו פעמיים על מזכרת בתיה, כשהבסנו אותה ללא תנאי בבית ובחוץ במשחק בגשם שוטף. ושוקי לא הבין איך עונה קודם לכן, אותה מזכרת בתיה ניצחה פעמיים את הפועל באר שבע, שהייתה אז קבוצת ילדים א'. הכותרת באותו השבוע הייתה: "בתיה טבעה באמבטיה"…

לאחר האליפות של נערים ג', הענקנו חולצה ממוסגרת  – מספר 14 למירה דידנר, אלמנתו של מנחם ז"ל, שתלתה אותה בגאון במשרדה. שוקי גם היה הראשון, שהוציא למחנה אימונים בחו"ל בבולגריה את קבוצת נערים ב' בהפועל באר שבע. הוא היה מקיים בכל ערבי חמישי מפגשים בבתים של השחקנים, ובהם היה שומע אותם. "אתם צריכים ללמוד להתראיין לתקשורת כשתהיו גדולים", אמר לחניכיו. שוקי ביקש את כל המבחנים והתעודות של השחקנים, הקפיד שלכולם יהיו ציונים טובים, והיה מחלק פרסים למצטיינים. אצלו הערכים היו תמיד לפני הכל.

בין לבין, נסענו כמעט בכל יום שישי למשחקים של בית"ר תל אביב, קבוצתו האהובה, באצטדיון ברמלה. כשהגענו לשם, קיבלנו כבוד של מלכים מהיו"ר ליאור שכטר, וממנהל המגרש בחור בשם חורי, והיה גם המפגש המסורתי ביציע עם האוהד והעיתונאי אבי מורגנשטרן. במשחקים של בית"ר, אני ושוקי קיבלנו שני כובעים כחולים ייחודיים של בית"ר תל אביב, וכשהגענו איתם לבאר שבע התגאינו והשווצנו בכך שאנו היחידים שיש לנו אותם. שוקי גם לקח אותי לבקר את אימו עליזה תבדל"א, שגרה מול מגרש האימונים הישן של בית"ר תל אביב.

כשאבא שלי נפטר, שוקי היה איתי כל הלילה בבית החולים "סורוקה", ולא עזב אותי לרגע. להלוויה הוא דאג ששחקני הקבוצה יגיעו מדוגמים. מאז, שוקי "אימץ" אותי, והפך באופן רשמי לאבא השני שלי. לימים, אפילו לאבא הראשון. שוקי היה איתי בכל השמחות והאירועים. ב-2004 הוא הגיע לבריתה של ליאור, בתי הבכורה, זאת לאחר שעבר השתלת כליה, וישב בשולחן לבד, כי אסור היה לו להיחשף לאנשים חלילה, כדי שלא יידבק בחיידקים. באותה תקופה, כשהייתי עורך הספורט בעיתון "שבע", ביקשתי מהעורך יאסר עוקבי, להחזיר את שוקי למערכת. שוקי חזר, וכתב לי באופן קבוע טור שבועי, שנקרא "פעם בשבוע/ בנאדו יהושע". לשוקי היה סגנון כתיבה מיוחד וייחודי; תמיר בהומור, תמיד בחצי עקיצה.

"הענקנו חולצה ממוסגרת מספר 14 למירה דידנר, אלמנתו של מנחם ז"ל, שתלתה אותה בגאון במשרדה" | צילום: פרטי

ב-2012, כשאימי נפטרה, שוב היה זה שוקי שדאג שלא אשבר, והיה לצידי לאורך כל הדרך. שוקי היה בעל נתינה גדולה, ותמיד דאג והתעניין במצבם הבריאותי של חברים משותפים שלנו, כמו איציק כהן "חיפה", שגר באשקלון ושאף הוא עבר השתלת כליה, או בנצי בלומנפלד ז"ל, לאחר האירוע המוחי שעבר.

אני ושוקי שמרנו על קשר כל הזמן. הוא היה מאושר כשלקחתי אליפות עם קבוצת הנשים של מכבי "לי" באר שבע וגביע עם קבוצת הילדות. כשעברתי לעבוד במחלקת הנשים של הפועל באר שבע, שוקי שגר בשכונה ט' בסמוך למגרש בתיכון מקיף ו', היה מגיע לראות את האימונים, ודאג להחמיא. בשנה שעברה, כשזכיתי באליפות היסטורית עם קבוצת נערים ג' של מועדון כדורגל מתנ"ס אופקים, שוקי התמוגג מאושר, וכתב: "תל חי, גאה בך". והוסיף: "זכית בזה בכבוד ובהדר. תל חי ענק".

שוקי היה מאושר, וסיפר לי עם דמעות בעיניים, כשחזר לעבוד בבית הספר לכדורגל של הפועל באר שבע, כמה הוא גאה שהמנהל המקצועי של מחלקת הנוער, חניכו לשעבר שרון אביטן, היה זה שהחזיר אותו, וגרם לסגירת המעגל. שוקי אהב מאוד לעבוד עם הילדים בגילאי גן חובה, וזו הייתה הקבוצה האחרונה שהוא אימן, והעניק להם אהבה.

בראיון האחרון, שערכנו ביחד בעיתון "שבע" עם שוער העבר של הפועל באר שבע מריו זוכוביצקי, שהגיע לביקור מולדת מארגנטינה, שוקי התרגש מאוד, והביא את מריו למערכת העיתון. הצטלמנו ביחד למזכרת. מסתבר שזאת הייתה התמונה האחרונה. מריו ששמע על הבשורה הקשה על מותו של שוקי, הרגיש כאב, וכתב לי: "חבל. ממש עצוב. שוקי היה חבר ואדם מיוחד. אני אגיע לארץ שוב בחודש מאי".

בתקופה האחרונה כאמור, שוקי חלה במחלה הארורה ועבר ימים לא פשוטים. לפני מספר חודשים, ביקשתי ממנו שיגיע לאמן אותנו בטורניר התקשורת, זאת עם קבוצת הוותיקים ע"ש בנצי בלומנפלד ז"ל. למרות ששוקי רצה מאוד להגיע, הוא נאלץ לוותר בגלל מצבו הבריאותי. כשדיברנו בפעם האחרונה, סיפרתי לו כמה קשה לי, שהוא נמצא במצב של מאבק במחלה הזו. שמעתי בקולו הסדוק כמה ייסורים הוא עובר. ניסיתי לחזק אותו, אבל בתוך תוכי הייתי שבור. פחדתי מהרגע הזה, ואני עדיין לא מאמין ששוקי לא איתנו.

המרואיין האחרון של שוקי בעיתון "שבע" | צילום: עצמי

רצית לחיות ואהבת את החיים; שוקי, לעולם לא אשכח מה עשית למעני. מורי ורבי, תנוח על משכבך בשלום. תנחומים מכל הלב לבתיה, אמיר, אריק, ברק ועשרת הנכדים שלך. שוקי, אבא שלי היקר, אני אוהב אותך המון. תל חי בפעם האחרונה.

יהי זכרו ברוך!

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

האדמה תחתיי

הילה טביב, יוצרת צעירה מבאר שבע, בעוד טקסט אישי שכתבה

טורים אישיים10 במרץ 2024    3 דקות
0

איך זה להיות חטוף?

הילה טביב, צעירה מבאר שבע, בסיפור קצר שכתבה בעקבות עסקת החטופים הראשונה

טורים אישיים18 בפברואר 2024    5 דקות

כתיבת תגובה