כבר כמה חודשים שתושבי הנגב זועקים על אובדן תחושת הביטחון. פעם אלה תושבי היישוב עומר, פעם אלה תושבי באר שבע ועוד לפני כן תושבי ערד ורמת נגב שמרגישים שמפקירים את הביטחון שלהם. נראה שהאירוע האחרון, בו נאנסה ילדה בת 10 בדרום לאחר התפרצות לדירה שבר את גב הגמל והוציא עוד ועוד תושבים משלוותם. תושבים מכל הנגב יצאו להפגין השבוע ולהשמיע את קולם, והם מדגישים כי הפעם לא יישארו אדישים וכי לא ניתן לשתוק עוד על האלימות ואובדן תחושת הביטחון בכבישים, במרחב הציבורי ובבית.

אחד ממנהיגי המחאה הספונטנית, שקמה לאחר אותו מקרה מזעזע הוא יוסי נחמן תושב היישוב כרמית: "התארגנו כמחאה א פוליטית במטרה למגר את התופעה הזו. אנחנו לא רוצים דיבורים של פוליטיקאים, התארגנו להקים קול צעקה בעקבות אותו אונס של ילדה בת 10. יש לנו חברים מכל הקשת הפוליטית ופשוט החלטנו שאנחנו לא שותקים יותר. יש לנו 1500 אנשים בטלגרם, 1500 אנשים בפייסבוק ועוד מאות ב-3 קבוצות ווטסאפ שרוצים למגר את התופעה הזו. יצאנו לשלוש הפגנות וזה לא הסוף. המטרה היא להחזיר למשטרה ולצבא את הכוח להילחם בפשיעה. היום המצב הוא שהשופטים משחררים את הפושעים הביתה. אנחנו דורשים עונשי מינימום כדי לגרום להפסקה".

נחמן מצהיר כי ההתארגנות קמה בספונטניות לאחר תחושות שחשו המון תושבים בנגב: "הסתכלתי על הילדים שלי ואני לא יודע להסביר את התחושה שעברה בי בגוף אחרי המקרה. מאז אני ישן כמעט כל לילה בסלון עם הכלב שלי. שלחתי הודעה בווטסאפ שהיא נטו קריאת צעקה, איך אנחנו שותקים, איך אנחנו יושבים בבתים ולא עושים כלום. חייבים לצעוק את הצעקה שלנו אחרת שום דבר לא יעזור. ההתארגנות והכוח של האנשים שהצטרפו היתה מדהימה. ברגע אחד כולם הצטרפו. צריכים להבין, אם לא נעשה משהו, יהיו פה מליציות של עבריינים שישלטו באופן מוחלט. לפני 20 שנה זה לא היה ואם לא נעשה משהו עוד 20 שנה ישלטו פה. אני לא בניתי בית בכרמית, יישוב חדש, כדי שהמדינה תבוא ותתנער מאיתנו".

נחמן מצהיר כי זו בעיה שמשותפת לכל תושבי הנגב: "אני מדבר על כל הנגב. אם יש תחנת משטרת עיירות שאין לה ניידת אחת שתהיה בכבישים ותבטיח לתושבים שקט אז אין מקום מוגן. הפשיעה הזו בכל מקום. להפגנות הגיעו נציגים מהמגזר. הגיעו גם מביר הדאג' שצעקו מנמקי נשמתם שאין להם כלים לחנך את הילדים, שאין להם מה לעשות. אנשים שאומרים שלא נותנים לילדים שלהם לצאת מהבית בערב כי הם יודעים שהם יגיעו לפשיעה. זו גם המלחמה שלהם ואולי המלחמה הזו היא אפילו יותר גדולה משלנו. הם כבר חמישים שנה נמצאים ועדיין נחשבים לא חוקיים. המצב הוא הזוי ברמה מטורפת. הטענות שלנו לא מופנות למשטרה אלא לבתי המשפט והכנסת. את המשטרה אני מחבק והלוואי שיהיה להם את הכוח. אני יודע שהם לא יכולים לעשות כלום כי זה כבר לא תלוי בהם".

גם אלמוג כהן מאופקים, גם הוא ממובילי המאבק מצהיר שאירוע האונס הוא האירוע האחרון, בשרשרת של אירועים שפשוט צריכה להפסיק: "בסופו של דבר זה תוצאה של שנים של הזנחה. הטריגר היה האונס של הילדה בת 10. החלטתי אחרי כמה שנים ששירתי במשטרת ישראל שאני יודע איפה הבעיה, שהמשטרה לא עושים הנחות לאף אחד אבל גם כשהמשטרה מביאה תוצאות אני יודע ומכיר שבית המשפט הרחמן יודע לשחרר. החלטנו להגיע למחות מחאה אזרחית ספונטנית. אין שום ארגון מאחורינו, שום פוליטיקה, אנחנו הורים שמודאגים לעתיד ילדיהם". כהן מצהיר שהדרישה שלהם היא קודם כל מופנית לענישה: "הדרישה שלנו היא לעונשי מינימום חמורים. אנחנו החלטנו שיותר לא נלך כצאן לטבח. זה לא מקרה אחד, זו חבית נפץ שנדלקה, זה מקרה חמור לא ברמת הנגב, זה ברמה לאומית וחובתנו כאזרחים היא לקום ולמחות".

כהן מדגיש כי גם לו פרצו לעסק: "לפני קרוב לשנה פרצו לעסק שלי. ביום חמישי האחרון התקשר אליי בעל עסק בעיר העתיקה שהגיעו אליו לקחת פרוטקשן. ואז הגיע צוות מהמפקדה החדשה בבאר שבע. אנחנו דורשים שהמפקדה תישאר פה למקרה הטוב שנתיים, שנתיים וחצי. זה קורה כל הזמן, זה פה. חשוב לי להעביר מסר לכל מי שחושב ובטוח שהוא מוגן, הוא טועה. מי שחושב שזה לא יגיע אליו, ייפגע, מנטלית הם לא יהיו מוכנים לזה. זה מחדל ברמה הלאומית, האסטרטגית, ואני רוצה שהציבור ייצא מהאדישות".

גם ג'ולי קייט, חברת מועצת מיתר ותושבת היישוב היתה בהפגנה ומצהירה שנחצה קו אדום: " אני תושבת הנגב ואכפת לי וזה ברור שאני סובלת כמו כולנו ממה שקורה בנגב. את כל מה שהיה סבלנו, אני גרה במיתר, גייסנו מתנדבים תקופה, שמרתי בלילות, את כל זה סבלנו, עד שנחצה הקו האדום. אני עובדת סוציאלית בהכשרתי ועבדתי הרבה שנים בחקירות ילדים נפגעי התעללות, שמעתי על מקרים קשים בעבר, אבל על מקרה כזה לא שמעתי מעולם. זה היה נשמע לי לא הגיוני בהתחלה. זה נשמע לי מאוד קיצוני. הבנו שזה משהו אחר. הבנו שלאנשים אין רסן. זה התחיל בפשע נקודתי והפך להיות כנופיות. ופה זו כבר באמת תחושה של איזשהו ביטחון שהם קיבלו לעשות מה שהם רוצים. אם זה להשתין על מצבות, לצייר צלבי קרס על קבר בן גוריון, ועד מקרים קשים הרבה יותר".

גם קייט הרגישה צורך לשתף בתחושותיה והבינה שהתחושות של רבים שותפות לה: "כתבתי על זה פוסט והתקשרה אליי חברה מרמת נגב, שאמרה שהתחילו לארגן כמה חבר'ה מבני שמעון, כרמית ורמת נגב וביקשה שאצטרף ואוביל איתם מאבק. כולנו אנשים שלא מכירים אחד את השני, אנשים מכל קצוות הנגב, כולנו עם מטרה משותפת, פשוט להפסיק את הדבר הזה ולא לשתוק. פתחנו קבוצת פייסבוק ואנחנו מקבלים הודעות מאנשים שזה בוער בהם. אנחנו אנשים בלי שיוך מפלגתי. אין לי מושג מי מצביע למי ומה שחשוב לנו זה שמישהו למעלה ימצא לזה פתרון אמיתי, לא דיבורים לפני בחירות, פתרון אמיתי, מתוקצב, עם תוכנית סדורה של אכיפה, נראות משטרתית והכי חשוב גם ענישה. עונשי מינימום. הכתובת נמצאת על הקיר הרבה זמן ונראה שעצמו עיניים וזה לא מעניין כי זה בנגב. אם בתל אביב זה היה קורה, אם מישהו היה פורץ לדירה בתל אביב ואונס ילדה בת 10 המדינה היתה בוערת. אצלנו זה קורה ככה כי זה הנגב, הפעם אנחנו לא נשתוק".

ג'ולי קייט בהפגנה מול בית השפט. צילום: פרטי

קייט מדגישה כי הבעיה היא של כל תושבי הנגב, יהודים ובדואים: "התארגנו ביחד גם יהודים וגם ערבים. זה לא נגד הבדואים, הם הגיעו להפגנות וימשיכו להגיע. הגיעו ראשי הוועד מביר הדאג'. ראשי הרשויות הבדואיות איתנו במאבק. גם הם סובלים. אנחנו נמצאים במערב הפרוע. זה כבר בלתי נסבל וזה לא ברמה של רשויות מקומיות זה לא ייפתר ברמה המקומית.  אני יודעת שנצליח בסוף, אם אנשים מתעקשים ועקביים, והמטרה שעומדת בבסיס הדבר הזה  מוצדקת, אני מאמינה שנצליח. אין סיבה שלא. אנחנו לא מחפשים להיבחר לשום מקום, אנחנו רוצים רק לשנות".