25 שנה לאחר שהחלה לעבוד בשירות החוץ הישראלי, תיכנס באמצע אוגוסט חגית בן יעקב בת באר שבע לתפקיד שגרירת ישראל בפינלנד ושגרירה לא תושבת באסטוניה לקדנציה של 4 שנים. בן יעקב הספיקה כבר לשמש כמספר 2 בשגרירות בפיליפינים, כמספר 3 בשגרירות בטורקיה וכשגרירת ישראל לליטא ולטביה בין 2011 ל-2015.

בן יעקב, בוגרת מקיף ג' ובת גילה וחברתה הטובה של מ"מ ראש העירייה ומחזיקת תיק החינוך ד"ר חפצי זוהר, מספרת ל"שבע" שעזבה את בירת הנגב לפני שנים רבות: "הדור של היום נשאר בבית ההורים עד גיל 30, ואני מכירה גם יותר. אנחנו בגיל 18 שאפנו לעצמאות, ויצאנו לדרך עצמאית, ובעצם עזבתי את הבית בגיל 18, כשיצאתי לצבא והייתי קצינה במודיעין, ומאז לא חזרתי. ההורים שלי עדיין גרים באותו בית בבאר שבע שבו גדלתי בשכונה ה' לדוגמה. זה עדיין האזור של מקיף ג'. היינו הולכים ברגל; מי חושב היום לשלוח את הילדים שלו ברגל? אלוהים! אני לא חושבת שיש הורה שעושה את זה. אני בוגרת הקונסרבטוריון של באר שבע, הייתי בתזמורת המנדולינות, והייתי הולכת ברגל חצי שעה לכל כיוון ולבד! אתה יודע, זה היה החיים שלנו, הקונסרבטוריון".

היא בוגרת תואר ראשון בהיסטוריה ומזה"ת ותואר שני במזה"ת מהאוניברסיטה העברית בירושלים, וכלל לא חשבה להיות דיפלומטית: "בסוף התואר הראשון, ישבו חבורה של מספר חברים, שלמדנו תמיד ביחד, ואמרו: 'יאלל'ה, בואו נגיש את הטפסים למשרד החוץ'. אני ממש לא התכוונתי לעשות את זה. אמרתי להם: 'נו ויי'! אני? ועוד עם האנגלית, בוגרת מקיף ג'? כאילו מה, בואו נהיה רציניים רגע! הלכתי ללמוד מזה"ת והיסטוריה, כי רציתי להיות מורה. הייתה לי דרך מאוד ברורה, ואגב, גם התחלתי לעבוד בתחום, ויש לי שנת הוראה אחרי שגמרתי תואר ראשון! בעצם, בגלל משרד החוץ, הפסקתי את לימודי ההוראה; היה לי חזון מגיל מאוד קטן: רציתי להיות מורה ומחנכת, וללמד את ישראל דרך ההיסטוריה והמזה"ת, שלום עם שכנינו וכו'. ואני מאמינה בזה עד היום, דברים לא השתנו. אני פשוט עושה אותו דבר. אני מאמינה בהידברות, וחושבת שזו בעצם מהות הדיפלומטיה. תפקידנו כדיפלומטים לנסות להידבר ולשווק את ארצנו בדרך של הידברות, אג'נדה חיובית ואת תרבותנו והדמוקרטיה שלנו; יש לנו הרבה מה לשווק החוצה, באמת הרבה! אז אינני עושה זאת פנימה לילדי ישראל, אלא החוצה, אבל משרתת בתפקידי אפילו יותר גם את אזרחי ישראל, שכשגרירה אני מייצגת בעצם את כל משרדי הממשלה וכל אחד ואחד מאזרחי המדינה, כך אני רואה לפחות את תפקידי בחו"ל".

כאם יחידה ל-2 תאומים בני 9, שיצאו איתה ללטביה בגיל 4 חודשים, לא אמורה בן יעקב להתקשות מדיי בעניין, "במיוחד שמערכת החינוך בפינלנד ידועה. מיד כשקיבלתי את המינוי, כתבתי לחפצי שברגע הראשון שאדע שיש לי שיתופי פעולה, גם עם עיריות מקומיות או באפשרויות אחרות, אז באר שבע מוזמנת להגיע במשלחת עירונית רשמית להלסינקי. אני מתכוונת לשווק את ישראל הטובה, החמה, היפה, כל הקשרים הכלכליים, התרבותיים, המסחריים, המדיניים כמובן. והרבה עבודה מחכה לנו. הפינים הם דווקא אנשים מאוד חמים, ומערכת היחסים איתם מאוד טובה, רק לשפר ולקדם ולמשוך את זה לכיוונים נוספים. אני מאוד גאה בזה שאני באר שבעית, שעדיין מבקרת את ההורים בעיר, ילדיי משחקים באותם רחובות שבהם שיחקתי כילדה. ראש העירייה עשה שינוי מהותי מדהים, חשוב, באמת! ממש מעורר השראה וגאווה לראות זאת".