המונדיאל בקטאר כבר מאחורינו אבל עבור רבים התחושות מהמונדיאל עדיין איתנו. רבים מכנים את המונדיאל כ"טוב ביותר בכל הזמנים" הן מבחינת הכדורגל, האווירה ביציעים, הסיפורים בתוך ומחוץ למגרש ועוד. מי שיכול לספר מבפנים על התחושות מהמונדיאל האחרון הוא ליאן וילדאו, שבגיל 42 רושם ברזומה שלו שידור של גמרי מונדיאל, אולימפיאדות, אליפויות עולם בענפי ספורט שונים ומה לא? ואת הכל הוא עושה מבאר שבע, מבלי לדבר על תקרות זכוכית. וילדאו הוכיח שעם עבודה קשה מושגים של מרכז ופריפריה נמחקים.

גילוי נאות: וילדאו הוא אחד מחבריי מעבודה משותפת ולימודים משותפים. היום הוא עורך, מגיש ושדר הספורט של כאן רשת ב'. את ההתחלה שלו הוא עשה במקומון "זמן הנגב" עליו השלום: "עבדתי במוקד שירות יחד עם אלמוג בוקר", הוא נזכר. "אלמוג התחיל לעבוד ב'זמן הנגב' שהיה קומה מתחתיי, ויום אחד שאלתי אם צריכים כתב ספורט. הם לא היו צריכים באותה תקופה אבל הציעו לי לכתוב כתבות מגזין, אז התחלתי, ולמעשה כתבתי על הכל. הנגיעה הראשונה שלי בספורט התחילה בפינה קטנה על כדורגל בשכונה, ומשם התפתחה. אני זוכר כמה כתבות תחקיר שעשינו. לדוגמה, אחת הכתבות הייתה מי מנבחרי הציבור בעיר באמת עונה לתושבים. שלחתי לכל נבחרי הציבור מכתב כאדם מסכן שצריך עזרה. היחיד שענה לי היה רוביק דנילוביץ', אז מחזיק תיק הצעירים, הרבה לפני שהיה ראש עירייה. שלחנו לחמישה נבחרי ציבור, והוא היחיד שענה ואפילו הזמין אותי לפגישה לראות במה אפשר לעזור. עוד מקרה שלימד אותי על נחישות היה כשהעורך רצה ראיון עם שלמה אילוז שחזר בתשובה. אילוז לא הסכים. הייתי הולך אליו כל יום לקיוסק ומבקש ממנו להתראיין, והוא לא רצה. בסוף שכנעתי אותו, וזה היה ראיון וכתבת שער. שכנעתי אותו, והייתה אחלה כתבה, וזה היה שיעור בהתמדה".

תמיד רצית להיות עיתונאי?

"רציתי להיות שדר ספורט. הייתי מקשיב ל'שירים ושערים', ורציתי להיות שם. אבל מתחילים ממשהו, ואני התחלתי ככתב ספורט. עורך הספורט שלי בעיתון היה עורך הספורט ברדיו, והוא לקח אותי לשם. שם התמקצעתי בשידור. למדנו ממש איך לשדר. שידרנו את הפועל באר שבע בכדורגל ובכדורסל שהיו בלאומית. היו מקרים הזויים. אני זוכר ששידרנו מנקודת הקרן בנצרת עילית, ולא יכולתי לדעת בכלל אם יש נבדל, ואוהדים שישבו באמצע המגרשים היו מסמסים לי. מתחנו כבלים מקיוסקים כי לא היה חשמל ברעננה דקה לפני שידור. אתה לומד את הכל לבד. לאחר מכן, ערכתי תוכנית ב'רדיו דרום' שהגיש ויקו אטואן. הוא הציע לי לבוא להצטרף אליו לחדשות המקומיות בטלוויזיה שעברו בדיוק מ'הוט' לרשות השידור. אשתי שכנעה אותי ללכת על זה, והתחלתי שם ככתב ספורט, והמשכתי עד להגשת החדשות. ויקו לימד אותי טלוויזיה".

צילום: באדיבות כאן 11

מאז, וילדאו זכה לשדר באירועי הספורט הגדולים בעולם. אם יש דבר אחד שאפשר להגיד על וילדאו ויזכה לכן מהדהד מכל איש מקצוע שפגש אותו בחייו, הוא שמדובר במקצוען ברמה הגבוהה ביותר. וילדאו לא מפחד מעבודה קשה ומתכונן לכל שידור ולכל תפקיד ברצינות הגדולה ביותר. אם זה אומר לנסוע לנמל אשקלון ללמוד על כלי שיט וגלשנים. ואם זה לשאול כל ספורטאי בדיוק איך הוגים את שמו: "האירוע הגדול הראשון שהייתי בו היה באולימפיאדת לונדון 2012, שם הייתי כמה ימים, ואז נסענו לאתר השיט בתקופה של לי קורזיץ, שרק בגלל בעיות בריאות לא לקחה מדליה. שידרתי שם את השיט. הייתי צריך ללמוד מה זה שיט, איך עובד הניקוד ומה הם הגלשנים. זה היה אתגר לא פשוט, אז נסעתי למרינה באשקלון והסבירו לי על הגלשנים והסירות. נתנו לי הסברים, וככה התכוננתי. ב-2013 הודיעו לי מעכשיו לעכשיו שאני מחליף את משה גרטל בשידור אליפות העולם בשחייה בברצלונה. אז הלכתי ללמוד. נפגשתי לפני עם השחיינים. זו הייתה התנסות מעניינת. פעם ראשונה שידרתי אליפות עולם, וזה היה הרבה שעות. הייתי גם במשחקים הפארלימפיים. זו חוויה, אחת הטובות שהיו לי בחיים. אתה מגלה דברים על ספורטאים יוצאים מן הכלל. ב-2018 הייתי במונדיאל ברוסיה. עבדתי בשביל הטלוויזיה, ושידרתי את חצי הגמר והגמר לרדיו. זה היה עם המון טיסות, וביקרנו בכמה ערים. זה היה מונדיאל אינטנסיבי".

וילדאו עם מסי. בטלוויזיה. דומים?

ב-2019 וילדאו גם עשה היסטוריה. הוא היה העיתונאי הישראלי היחיד שסיקר את אליפות העולם באתלטיקה בקטאר: "לונה צ'מטאי התחרתה באליפות העולם. הייתי צריך לצלם אותה לכתבה בלילה, והמאמן שלה שלח לי את המיקום שלהם. נהג המונית השאיר אותי בטעות 2 ק"מ משם. אני יורד מהמונית, ישראלי יחיד בקטאר, לבד בחושך. התחלתי ללכת לכיוון, ומצד ימין אני רואה את שגרירות סוריה. הבנתי שאני צריך להגביר קצב עד שהגעתי למגרש החנייה בו התאמנה. ביום האחרון שלי שם, יצאה כתבה עם צילומים שלי, והיה כתוב: 'בושה שנותנים לשדר הציוני לשדר משם'. זה לא היה נעים אבל זה לא היה נורא".

וילדאו נולד בבאר שבע להורים ארגנטינאים. אביו, אוהב ראסינג קלוב. וילדאו עצמו, למרות שלא מעיד על עצמו כ"אוהד פנאט", אוהד את הפועל באר שבע ונבחרת ארגנטינה. למונדיאל בקטאר הוא הגיע לשדר משלב רבע הגמר ועד הגמר, בסיומו כידוע, זכתה ארגנטינה באליפות העולם.

היו חששות להגיע לקטאר? בטח ראית מה קרה לקולגות שלך שם.

"היו קצת חששות אבל מצד שני, הייתי שם כבר, וידעתי שהקטארים הם בסדר. ידעתי שהכדורגל יהיה העניין, לא אני או ישראל. אני אישית, פחות חוויתי את מה שאחרים חוו. היה לי מקרה אחד שאחרי משחק של ארגנטינה, ביקשו ממני לעשות דיווח מחוץ לאצטדיון. מיד קפצו עלינו פרו פלסטינים וצעקו ובעיקר סתם הטרילו. זה לא היה אלים. זה היה מילולי ושולי. לא הרגשתי שלא אוהבים אותנו. את רוב האנשים זה לא היה מעניין. ראיינתי אנשים ממרוקו, סוריה, תימן והם ידעו שאני ישראלי ושיתפו פעולה".

נראה שהמונדיאל, לפחות מבחינת קהל, היה פחות מוצלח מאחרים?

"זה היה מונדיאל שונה כי הכל היה בעיר אחת וקרוב. זה נכון שהרוב היו או ארגנטינאים או ממדינות ערביות. היו הרבה הודים שעודדו נבחרות אחרות, ואפשר לשער שזה היה בתשלום. מבחינת האווירה, מה שעשה טוב למונדיאל זה שמרוקו וארגנטינה הגיעו לשלבים המאוחרים. הארגנטינאים היו בטירוף. היו 50 אלף באצטדיון ועוד אלפים שהיו בחוץ, בנוסף לניטרליים שבאו לראות את מסי. קטאר השקיעו כסף לייצר אווירת מונדיאל, מעין קרנבל ממומן, לא אותנטי. לדוגמה, בסיום משחק הגמר, העלו את ארגנטינה על אוטובוס פתוח בחגיגות בקטאר עם להקות שליוו אותם. הם התאמצו שתהיה חגיגה קטארית".

ואיך הייתה התחושה לשדר את ארגנטינה זוכה בגביע העולם? בטח עבורך זה היה עוד יותר מרגש.

"אני נולדתי בישראל. אני אוהד נבחרת ארגנטינה בגלל ההורים אבל אני לא פנאט שהיה משלם אלפי דולרים. ראיינתי ארגנטינאית ישראלית ששילמה אלפי דולרים להגיע. אני לא כזה. זה נכון גם להפועל באר שבע. כשאני משדר, אני רוצה את השידור הכי טוב. הרגש שלי בצד. צעקתי בגולים של הולנד או בגולים של צרפת, ושידרתי באותה התלהבות כמו בגולים של מסי. כמובן זה יותר כיף ומגניב. גם את הפועל באר שבע שידרתי באותה צורה. אולי באליפות הראשונה זה היה קצת שונה, וקצת ברח לי הרגש כי זה הגיע אחרי 40 שנה. אבל אני רוצה שידור מקצועי ומאוזן".

אבל שידרת את הגמר ברוסיה ובקטאר. אתה לא יכול להגיד שלא התרגשת יותר עכשיו…

"התרגשתי יותר מהגמר ברוסיה אבל לאו דווקא בגלל שזה ארגנטינה. האווירה הייתה מדהימה. אני גבוה בעמדה, וזה היה אצטדיון ענקי של 89 אלף אנשים. זה משהו שאתה לא חווה, שירה כזו 90 דקות. גם היה משחק מדהים".

וכארגנטינאי חייבים לשאול, מי הכי גדול בהיסטוריה?

"אני ראיתי הכי הרבה את מסי. ראיינתי ארגנטינאים אחרי המשחק שאמרו שאי אפשר להשוות. אנחנו צריכים לשמוח ששניים מהגדולים בהיסטוריה באו מארגנטינה. מראדונה היה אישיות אחרת. הוא היה פרובלמטי. הוא היה כוכב במובן של כוכב. מסי כמעט 20 שנה בטופ של הכדורגל".

אחד מהמקרים המצחיקים שקרו ל-וילדאו בקטאר הוא שאחרי אחד המשחקים, בזמן שישב במסעדה, מלצריות חשבו שהוא ליאו מסי: "ישבנו אחרי אחד המשחקים במסעדה, ואני הגעתי עם חולצה של ארגנטינה. ישבתי עם הדס גרינברג וטלי מורנו, והן קלטו שיש התרחשות סביבי. אני לא שמתי לב, והבנות אמרו שהן רוצות להצטלם איתי. הן אמרו שאני דומה למסי. אגב, גם אבא שלי אומר לי את זה, ואפילו יעקב איילון אמר לי פעם שאני דומה למסי. אז הן פשוט עמדו בתור להצטלם איתי. עד היום, המלצרים באי הפנינה בקטאר חושבים שהצטלמו עם מסי. אם זה מעניין מישהו, לא קיבלתי מזה כלום. לא עוגה, אפילו לא הנחה".

לא חשבת לעשות את המסלול של הרבה עיתונאים אחרים מבאר שבע ולעבור למרכז?

"כשהייתי בלימודים לתואר הראשון, עשיתי רישיון לקטנוע. אמרתי שאם אעזוב את באר שבע, חשוב שיהיה לי. יש לי רישיון על אופנוע עד 500 סמ"ק, ולא עליתי על אופנוע לעולם. זה לא היה על הפרק. זה לא משנה מקום המגורים שלך.  לפעמים אפילו יותר קל להגיע מבאר שבע לתל אביב מאשר מראשון לציון. כן, לפעמים זה יכול להיות מעייף. הייתי נוסע הרבה לירושלים. זה הצריך ממני דברים אבל יש בב"ש איכות חיים שאתה יכול להרשות לעצמך במרכז. המשפחה שלי פה, אשתי מפה, וכולם פה. זה לא היווה מכשול אף פעם. היו מקרים שחזרתי מקריית שמונה ב-3 לפנות בוקר, ובצהריים הייתי צריך לעלות שוב לירושלים אבל זו שאלה של כמה אתה מוכן להשקיע".

אתה יודע, אוהדי הפועל באר שבע מרגישים שהתקשורת מקפחת אותם. אפילו אליניב ברדה זרק משהו על זה…

"זה היה נכון פעם. אני חושב שזה השתנה הרבה עם האליפויות. בסוף, התקשורת הדיגיטלית מסתכלת על דבר אחד: כניסות לאתרים. אין מה לעשות, אוהדי מכבי חיפה ומכבי תל אביבי נכנסים יותר, ולכן רוב הכותרות יהיו על הקבוצות האלה. כן הפתיע אותי כשלדוגמה, באר שבע שיחקה באירופה, ובקושי דיברו על זה לעומת הכתבות על מכבי חיפה. אבל אני לא חושב שצריך להיות במקום הזה. אני לא חושב שצריך את ההתייחסות התקשורתית כדי להצליח. להיות במקום הזה הוא מיותר. לכל קבוצה יש את המשקעים שלה על התקשורת. בעבר היה את מה שנקרא 'מס באר שבע'. מאז האליפויות, זה כבר לא קיים".

שני באר שבעים ששידרו את גמר גביע העולם. וילדאו עם נדב יעקובי