מגזין

סיפור של צבע

מגזין29 ביולי 2022    9 דקות
0

אסף דיי הגיע עד גמר "מאסטר שף" עם המטעמים המסורתיים מבית אימא. הילד שגדל בבית דתי בסנהדרין, חזר בשאלה וכשכולם חשבו שיפתח מסעדה הוא בחר לבנות תפאורה לנועה קירל

סיפור של צבע
צילומים: באדיבות אסף דיי

בימים אלה ממש, משודרים ב"קשת 12" האודישנים לתוכנית "מאסטר שף". האודישנים לתוכנית מיד מזכירים לנו את פיינליסט העונה שעברה, אסף דיי, אחד המתמודדים הכי צבעוניים אי פעם בתוכנית, מתמודד מפתיע ששונה מאוד מנוף המתמודדים בתוכניות בישול מסוג זה. אה כן, וגם כזה שנולד וגדל בבאר שבע וכזה שמתרפק על הזיכרונות מבית הוריו בשכונה ד' היום: "באר שבע זו עיר הולדתי. מאוד אהבתי לגדול בעיר. אני מאוד אוהב את האנשים בבאר שבע. את מה שנשמע קלישאתי אבל נכון, וזה החמימות של האנשים. את המשפחה שלי".

אסף גדול כאמור, בשכונה ד' ברחוב הסנהדרין. ילד אחרון לעוד שלושה אחים. הדמות הצבעונית שלא חוששת מה לומר, לובשת ואוכלת מה שבא לה, גדל בכלל בבית דתי, ולמד בישיבה: "הייתי בישיבת 'בני עקיבא', כי אני בא מבית דתי. יצאתי בשאלה בגיל 15 כשהתחלתי להבין דבר או שניים. כשהבנתי שהמקום שלי לא שם, לשמחתי המשפחה קיבלה אותי איך שאני. אני הילד הרביעי מארבעה".

דיי עשה רושם מהשנייה הראשונה שלו על המסך כבחור דעתן. כזה שיש לו הרבה מה לומר, והוא לא חושש להגיד את זה. כך הוא היה מסתבר, כבר מגיל צעיר: "לפני התיכון, אמרתי להורים שלי שאני לא הולך לישיבה. זה היה בקיץ, ואמרתי להם שאני נרשם למקיף חילוני. הם כמובן, אמרו שזה לא יקרה, אבל הלכתי, ורשמתי את עצמי לתיכון, ובראשון לספטמבר פשוט הלכתי לתיכון, וזו הייתה עובדה שאני הצבתי. הייתי ילד מרדן שבודק את הגבולות, אבל ידעתי שאני לא רוצה להיות דתי. לא היה משהו אחד ששבר אותי או משהו כזה. פשוט ידעתי".

דיי החליט בסביבות גיל 20 שהוא רוצה גם לעזוב את באר שבע. וכמו שכבר הבנתם, כשהוא מחליט משהו, לרוב זה גם קורה: "בגיל 20, אחרי הצבא, ידעתי שאני לא אשאר בבאר שבע. וברגע שאני אוכל כלכלית לעזוב, אני אעשה את זה. עבדתי ב'אפרופו', וחסכתי כסף. עבדתי ב'מפעלי ים המלח', וחסכתי את הכסף. כל עבודה שיכולתי לעבוד ולחסוך, עשיתי. מבחינתי, כבר בגיל 17, אמרתי לכולם שאני רוצה לעזוב לתל אביב. כשחזרתי בשאלה, זה היה ברור שזה מה שיקרה בסופו של דבר".

את דיי כאמור, הכרנו תחילה על המסך כחובב בישול. היום, דיי הוא אחד האנשים העסוקים בתעשיית הבידור, אבל לזה נגיע אחר כך. דיי, כמיטב הקלישאות, גדל על השיש והסירים של אימא: "אני יודע לבשל לגמרי מאעמא שלי", הוא אומר. "אימא שלי הייתה בשלנית מהממת, הכינה אוכל טעים מאוד, ונתנה לי להיכנס לעזור לה לבשל. למדתי ממנה המון. היא לא מהמזרחיות שלא נתנו לילדים להיכנס למטבח. להיפך, היא הזמינה אותנו שנהיה איתה, ונבשל ביחד".

מבחינתך הבישול היה תחביב?

"אני מאוד אוהב אוכל, ואני אבשל תמיד, אבל מעולם לא חשבתי לעסוק בזה בצורה מקצועית. גם לא היום. יותר מזה, גם כשבאתי לתוכנית, אמרתי שזה תחביב, ושאני רוצה לדעת אם אני טוב כמו שאומרים לי. שאני רוצה להוכיח לעצמי משהו. זה התחביב שלי, ואני מתפרנס מזה לא רע. לדוגמה, עשיתי פופ אפ בשוק בבאר שבע. עשיתי כזה גם 'בשוק הכרמל', ב'לחמים' ובמקומות בתל אביב. זה כיף לשחק עם העולם הזה".

אבל גם היום מבחינתך, זה לא משהו שאתה רוצה לעסוק בו פול טיים?

"לא. גם אם הייתי מנצח את העונה, לא הייתי פותח מסעדה. שאלו אותי את זה גם מתמודדים שהיו איתי בתוכנית. מה היה קורה אם הייתי מנצח, אבל התשובה היא ברורה: הייתי נשאר באותו מסלול. לפתוח מסעדה זה לא משהו שמעניין אותי. הבישול נורא כיפי, מבחינתי, אבל אם זה מצריך ממני לחזור לאותו מקום בכל יום, זה יהרוג לי את הנפש. אני מעדיף להיות עצמאי, ולעשות פרויקטים שונים גם בקולינריה. זה נחמד שזה במינונים".

גם לתוכנית דיי הגיע באותו סטייט אוף מיינד: "הציעו לי לבוא לתוכנית. לא אני פניתי אליהם. הציעו לי גם בעונות קודמות. חבר טוב שלי, הבן זוג שלו לשעבר הוא תחקירן בתוכנית, והוא אכל אצלי, ואמר לי לבוא, ואף פעם לא היה לי את הזמן לבוא. זה היה בגל הראשון של הקורונה. היינו בבית, ואמרתי שבמקום להיות בבית, אני אבוא לתוכנית. הלכתי לבשל, לשחק, להיות במקום אחר לרגע, והיה לי ממש כיף. זה בא לי בתור מתנה. אני בנאדם הרפתקן. אני אוהב לעשות דברים חדשים. אני בודק את הגבולות של עצמי. לא מפחד לנסות ולצאת מהגבולות של עצמי. חלק מהעניין זה גם בזה. למזלי, זה לגמרי מהבית שלי, מאימא שלי. החיים מלמדים אותנו לנסות לעשות דברים, ולא לשבת בחיבוק ידיים שיקרה משהו".

לאורך כל התוכנית, דיי הציג מעין דיסוננס. מצד אחד גבר צבעוני, מודרני, ומצד שני כזה שמבשל את בית אימא וסבתא, מאוד קרוב למקורות הקולינריים, לריחות ולטעמים של פעם: "זה המטבח שלי. אני אוהב את המקורות. אני אוהב אוכל מזרחי, אוכל טוניסאי, ומה שאני מושפע ממנו ביומיום. אני אוהב אוכל אסיאתי. אני אוהב שילובים. אני אוהב לבדוק גבולות גם באוכל. לחבר כמה עולמות במנה אחרת. לצערי, אין פיין דיינינג מזרחי. ואני שואל, למה לא מתייחסים למטבח המזרחי כמטבח עילאי? יש את 'יקוטה' בבאר שבע ועוד כמה מסעדות בצפון. בתל אביב יש כל מיני ניסיונות לעשות אוכל מרוקאי, וזה אוכל מאוד מודרני, ואין קשר למקום, וחבל. אני מאוד חי עדיין את המטבח של אימא. אני אוהב ביום שלישי קוסקוס עם דגים, פקיילה, זה דברים שאני נורא אוהב לאכול ולהכין. אני מאוד אוהב את האוכל שבאתי ממנו. אנשים לא מבינים כמה השקעה ותשומת לב לפרטים יש בו וכמה זה לא מובן מאליו. עצוב לי שמנמיכים את האוכל הזה, כי הוא מגיע מאזור או מעדה מסוימת. באוכל טוניסאי מרוקאי, יש מלא מנות שההתעסקות בהן מאוד גדולה, והתוצאה מדהימה, אבל אין פה את החיבוק הזה מהקהל הישראלי למטבח מזרחי, אלא אם כן זו מסעדת פועלים שמגישה קוסקוס או מפרום. משהו בצהריים בסירים ופתיליות".

דיי עד היום מבקר, ולא מעט, בבאר שבע: "יש היום הרבה יותר מקומות לבלות בהם. העיר העתיקה זה מקום שהתחיל להתפתח היום. בת דודה שלי בר, פתחה בר יין, ועכשיו היא פותחת משהו נוסף בעיר העתיקה. יש התפתחות בקולינריה. ויש הרבה יותר אופציות. זה לא כמו פעם".

היום, דיי אולי עזב את הסירים והמחבתות, אולי הוא כבר לא מצייר מנות בצלחת, אבל את היצירתיות שלו הוא מביא למקום אחר. וגם שם הוא מצליח להיות האדם הצבעוני והיצירתי ביותר שיש: "היום, אני מעצב תפאורה לפרסומות וקליפים. הדברים האחרונים שעשיתי היו הקליפ לנועה קירל וגיתית 'שלושה בנות', קליפ שזו עבודה שלי. עשיתי גם כל מיני פרסומות, לדוגמה ל'קסטרו הום', הפרסומת עם דוד דביר. זה משהו שאני מאוד אוהב. שאני קם אליו עם חיוך. אני אוהב לעשות דברים שונים, ולמזלי יוצא לי לעבוד הרבה עם נועה קירל. ואני מאוד אוהב אותה ואת הצוות שלה".

מצד אחד גדלת בבית דתי, אבל מצד שני מהשנייה הראשונה היית הבחור הכי צבעוני בטלוויזיה?

"תמיד הייתי בחור צבעוני. גם כשהייתי דתי וגם כשהייתי בישיבה, הייתי הולך עם חולצות פלנל. זה משהו שגם טבוע בי. ואם לומר את האמת, גם בא מהבית שלי. גם אימא שלי הייתה דמות מאוד צבעונית, שזה גם הרבה ממנה. סבתא שלי הייתה רוקמת וסורגת. והן נתנו לי את המקום שלי להיות. הם לא אמרו שאי אפשר אף פעם".

לפני כמה חודשים, אפילו צעדת בשבוע האופנה…

"נכון. לפני כמה חודשים, הייתי בשבוע האופנה עם חברה שהכרתי שביקשה שאני אעצב לה את המסלול. היא הציעה לי אחר כך לצעוד על המסלול בנוסף לעיצוב, ואת האמת שזה היה ממש כיף. זו הייתה חוויה כיפית ומותג שאני מאוד מעריך ואוהב".

גם בענייני אופנת גברים יש לך דעה מאוד ברורה…

"אני מאוד אוהב את הגוף שלי. אני שלם איתו לחלוטין. הייתי תמיד בקטע של לאהוב ולקבל את הגוף שלי, ושמתי לב שיש עניין עם מידות גדולות לגברים. באחרונה, זה קצת השתנה, ויותר ויותר מעצבים חושבים ושמים לב לזה, אבל אין ספק שלגברים מאוד קשה למצוא פלאס סייז. היום, זה מתחיל להיות יותר ויותר במודעות, אבל בכל הרשתות קשה למצוא מידות גדולות לגברים".

אופנה זה משהו שתמיד דיבר אליך?

"אני מתלבש לפי מצב הרוח שלי, לפי מה שעושה לי כיף. אני יכול להגיד שבחיים הבוגרים שלי לא אמרו לי שאני מתלבש צעקני מדיי, לדוגמה, אבל אופנה הייתה אצלי מגיל צעיר. אני זוכר מקרה אחד בישיבה שהגעתי עם ג'קט אדום של אחי, ואמרו לי שזה לא מתאים. אני כמובן כעסתי. מי קובע מה מתאים ומה לא? אמרתי להם מי יגיד לי מה מתאים ללבוש ומה לא. זה לא שאני יותר טוב ממישהו אחר. זה פשוט אני".

 

 

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה