מגזין

וחג שבועות תעשה לך

מגזין2 ביוני 2022    10 דקות
0

לצד לימודי הליבה, הם עובדים ברפת או בדיר. במקום ספרי ביולוגיה, הם "מתלכלכים" ולומדים עם הידיים. לכבוד שבועות, חמישה תלמידים מכפר הנוער "אשל הנשיא" מספרים על העבודה בחקלאות לצד הלימודים, ולמה הם יעדיפו את הרפת על הקניון

וחג שבועות תעשה לך
דור העתיד של חקלאי ישראל. תלמידי כפר הנוער "אשל הנשיא" | צילומים: ליצ'י

במוצאי השבת הקרובה, נחגוג את חג השבועות. חג שבמשך עשרות שנים התקבע כחג בו כולנו עולים על לבן, ואוכלים ארוחה על טהרת החלב. חג השבועות הוא גם יום חג לחקלאות הישראלית ולתבואת ארצנו. אלא שבשנים האחרונות, ואת זה יאמר כל חקלאי, הענף זוכה, במקרה הטוב, לחוסר התייחסות. והעוסקים בו חוששים לעתיד הענף. לכבוד שבועות, שוחחנו עם הדור הצעיר, שחלקם אמור להיות הדור הבא בחקלאות, צעירים בני 16 ו-17, תלמידי כיתות י' וי"א מכפר הנוער אשל הנשיא.

תלמידי הכפר לומדים את שלל המקצועות כמו בכל בית ספר רגיל, ומסיימים עם תעודת בגרות כמו כל תלמיד תיכון אחר בארץ, אלא שלתלמידי הכפר יש מחויבות נוספת, אלא שרובם לא יסכימו עם המושג מחויבות, ויציעו אחרים כמו הזדמנות. חלק מתלמידי הכפר עוסקים במהלך 6 שנות הלימוד שלהם גם בחקלאות. לפחות יום בשבוע, הם נועלים מגפיים, חובשים כובע, עונדים כפפות ומתנסים בכל ענפי החקלאות. החל מחליבת פרות, עבודה בדיר עם כבשים, לול תרנגולות, גיזום עצים וקטיף ירקות. את הכול הם עושים כאשר הם משלבים בין עבודה מעשית ללימודים, שלרוב נושקים אחד לשני.

 

מחויבות או הזדמנות? חקלאות בנוסף ללימודי הליבה. תלמידי "אשל הנשיא"

 

נפגשנו עם חמישה תלמידים – מאיה דניאלי(17) תלמידת כיתה י"א מלהבים שעובדת בדיר הכבשים, אוהד גל (16) תושב להבים שחזר לארץ לפני כשנתיים לאחר שהות של כמה שנים בקנדה עם משפחתו, רוני מוסקוביץ' "הפנימיסטית", תלמידת כיתה י"א מאופקים שעובדת ברפת, איתי מזרחי מלהבים שעובד בנוי ומבצע גם את עבודת ה"ביו-חקר" ועוז כביר, גם הוא "פנימיסט" ממיתר, תלמיד כיתה י"א שעובד בווטרינריה.

בשונה מתלמידי הפנימיה, אליהם בהמשך, תלמידי האקסטרני מגיעים לכפר הנוער בכל בוקר ללימודים שמשולבים עם עבודה מעשית: "תלמידי האקסטרני מגיעים לבית הספר ולומדים כמו בכל בית ספר אחר. פעם בשבוע, היום מתחיל ב-8 בבוקר במשק, כל אחד לפי הענף שהוגדר לו. אנחנו תופסים את משמרת הבוקר, עובדים עד השעה 12:00, ואז ממשיכים ללמוד", מספרת מאיה.

 

אחריות, מוסר עבודה ובגרות. רוני מוסקוביץ'

 

"יש רפת בוקר וערב, דיר בבוקר ובצוהריים ולול בבוקר ובצוהריים. אנחנו הפנימיסטים, מתפקדים במשק כשהאקסטרנים לא נמצאים. אנחנו ישנים בפנימייה, ולמעשה מחזיקים את המשק. יש לנו משמרת שבועית אחרי הלימודים. אנחנו מתחילים את העבודות ב-2 וחצי בצהריים, ואת משמרת הערב לחליבות ב-20:00 בערב", מספרת רוני.

מה גורם לנערים בגיל שלכם לדבר בכזו התלהבות על עבודה יומיומית ברפת או בדיר?

מאיה: היום הזה נותן לנו חופש ויציאה מהמסגרת של הלימודים. אנחנו עובדים ולומדים דברים אחרים. אתה לומד על אחריות, על עבודה בצוות, ועושה דברים אחרים".

 

יציאה מהמסגרת. מאיה דניאלי

 

רוני: "זה נותן לך דברים שלא תקבל בבית ספר אחר – אחריות, מוסר עבודה ובגרות. אתה צריך להיות מאוד בוגר כדי לעבוד עם הפרות, לתפעל שם את הכול, לעשות שיקול מה נכון ומה לא לפרה, איך להתנהג איתה".

עוז: "אני אוהב חקלאות, ובאתי לפה בגלל זה. אני מאוד מחובר לאדמה. אני גדלתי בגן קיבוצי, וזה בא משם. לפני שהגעתי לכאן, עבדתי בחוות סוסים. אני מחובר לחקלאות. עולים לי דברים לסטארט-אפים בנושאי חקלאות".

 

באתי לאשל בגלל החקלאות. עוז כביר

 

אוהד: "אני הגעתי מקנדה בכיתה ח'. במקום ללמוד מתוך ספרים, אתה לומד בעבודה עצמה. אתה עובד עם חיות, וגם עם אנשים אחרים. אתה לומד מה זה עבודת צוות, ולומד להעריך את הדברים הקטנים. אתה עובד שעות כדי להוציא חלב, ואומר עצמך: 'וואו, כמה עבודה צריך להשקיע  בשביל כוס חלב!'".

איתי: "אני מאוד אוהב את העובדה שלומדים כל השבוע, ויום אחד אתה עובד עם הידיים, 'מנקה את הראש', עושה משהו אחר במקום ללמוד 6 ימים בשבוע, זה תחליף טוב. זה גם הופך לחלק מהשגרה. אני עובד בנוי, וזה מוסיף לי ניסיון בעוד כמה תחומים, זה נותן מגוון של דברים אחרים".

איך נראה יום עבודה שלכם?

מאיה: "אתה מגיע בבוקר לדיר ומאכיל את הכבשים חציר ותערובות, לפעמים צריך לחסן חלק מהן. מטפלים גם הטלאים, שזה הדבר הכי מתוק בעולם. יש כאלה שצריך להאכיל אותם, לתת להם חלב בבקבוק. אני 'מתה' על הדיר. בהתחלה לא אהבתי את ימי העבודה, אבל האווירה בדיר היא אווירה טובה. אחראי הדיר מאוד נחמד. יש לנו שבוע עבודה בקיץ שנופל על החופש הגדול שאנחנו עובדים בו, ובשבוע הזה היה לי 'מטורף',  בין הדברים הכיפיים שעשיתי בחופש. נכון, קמים מוקדם, וזה במקום לנסוע ולטייל, אבל זה כיף".

אוהד: "אני עובד ברפת. מתחילים עם חליבה של הפרות, בערך 60 פרות, ואז, או מנקים את המים מהשוקת, או שמאכילים את העגלים שזה הכי כיף".

 

הכי כיף זה להאכיל את העגלים. אוהד גל

 

רוני: "אני בעיקר עובדת במשמרות ערב. מכניסה את הפרות למכון חליבה, לפי הסדר. יש כאלה שהחלב שלהן הולך ליונקיה, יש כאלה שחולבים עם כד מסוים. יש תלמידים שעובדים ביונקיה, ושם לדוגמה, מקרבים חציר לעגלים. לפעמים, נותנים לעגלים בקבוק. יש הבדל בין היום והלילה. בבוקר זה קצת יותר קשה פיזית. הפרות מגיעות עם יותר חלב בבוקר. אז, זה לוקח יותר זמן מחליבת ערב. מגיעים בתחילת משמרת, שמים מגפיים עם גרביים גבוהות, שלא נתלכלך, ומעלים את הפרות למכון חליבה. אז משתמשים בכפפות וסינר, ומתחילים בחליבה. החליבה היא באמצעות מכונה. אתה עומד בגובה מסוים של הפרה מול העטין. יש פרות יותר קשות שהן אלימות, אבל אנחנו עובדים יחד. שמים שירים. זה הווי שלנו, ומאוד כיף. גם אם מתלכלכים פה ושם".

עוז: "חשוב להדגיש שאנחנו מאוד דואגים לפרות. זה באמת טיפול מסור לכל פרה. לדוגמה, יש חציר מיוחד לפרות בגילאים שונים, להריוניות. אנחנו גם דואגים לתנאים מתאימים, כולל צינון של הפרות עם מאווררים ומים. הן מקבלות טיפול וטרינרי, אם צריך. אנחנו גם יודעים שאם לא נחלוב אותן, יכולות להיות להן בעיות רפואיות: דלקות, בצקות. אז, באמת שאנחנו דואגים לפרות".

החברים מספרים כי לעבודות במשק יש תחושה של מעין הכנה לצבא, גם מבחינת תחושת האחריות והבגרות וגם מבחינת ה"חניכה" של הבוגרים את הצעירים: "יש פז"ם. לקטנים יותר נותנים את העבודה 'השחורה'. את העבודה הפחות כיפית. כמו בצבא. מתחילים מלמטה", אומרת רוני, "אבל אנחנו גם מדריכים את הצעירים יותר. מסבירים להם מה לעשות. זו עוד אחריות. אתה מקבל ילדים שלא יודעים לעבוד, ואתה אחראי על כל המחלבה. אתה מפעיל אותם, נותן להם משימות. אנחנו לפעמים, גם נשארים בחגים במשק. במקום לחזור לארוחת חג, אנחנו נשארים פה. ממש 'סוגרים' שבתות וחגים. את השבת האחרונה סגרנו פה, ועבדנו ברפת. וזה תענוג גדול. מובן שאתה רוצה להיות עם המשפחה בבית, אבל זו חוויה. כולם עם כולם. צוחקים עד שעה מאוחרת".

אתם אולי הדור הבא של החקלאים. איך אתם מרגישים לגבי היחס לענף?

עוז: "עצוב לי עם מה שקורה. האדמה שלנו מצוינת לחקלאות ומאוד מיוחדת, בריאה וטובה. חבל שהמדינה מעדיפה לקנות ממדינות אחרות במקום להשקיע בחקלאות המקומית. החקלאים הישראלים משקיעים המון. להיות חקלאי זה הימור גדול, בגלל התוצרת, וזה חבל. במדינה שלנו, צריך להיות ברור שצריכים לצרוך מהתוצרת שלנו".

רוני: "בתקופת הקורונה, זה בלט מאוד. היה מחסור בביצים, והיינו צריכים לעבוד יותר, ולתת יותר משמרות. התחושה הייתה שפחות מעריכים את העבודה שלנו, ונותנים פחות קרדיט לחקלאות המקומית".

עוז: "כשאתה חולב פרה או קוטף מהאדמה, אתה מקבל ערך מזה. היום, אני מעריך כל דבר, יודע מה צריך לעשות בשביל כוס חלב, וזו המון עבודה. אתה אוכל מלפפון, ואומר: 'וואו, אני קטפתי את זה'".

 

לומדים להעריך כמה עבודה צריך להשקיע כדי לקבל כוס חלב אחת

 

בכפר הנוער לא רק עובדים בחקלאות, אלא גם לומדים על חקלאות, ובעיקר משלבים את החקלאות המסורתית עם הקידמה: "זה לא רק חקלאות מסורתית של עבודה עם הידיים", אומרת דניאל. "בדיר יש מינקת, מכונה שעובדת כל הזמן, ונותנת חלב לטלאים בכל רגע. אחת המכונות לא עבדה, וביקשו ממני ומעוד חברה להכין מצגת על המינקת, להסביר כמה היא חשובה, ובזכות המצגת, קיבלנו מכונה חדשה".

רוני: "ברפת יש מכשירים חדשים שעוזרים להבדיל בין הפרות. יש לפרות קוד. והמכונה יודעת לזהות את הפרה, ו'אומרת' מה צריך לעשות, אם לשים פקק בעטין, כי אי אפשר לחלוב, או אם צריך לקחת את החלב ליונקיה, כי זו פרה שעכשיו ילדה, והחלב צריך להגיע לעגל שלה".

איתי: "זה גם שילוב של לימודים ועבודה. אני לדוגמה, עושה גם מחקר. עשיתי מחקר על עגבנייה, ולמדתי מה העגבנייה צריכה: טמפרטורה חמה, בלי אור. מחקר שיעזור בעתיד. עוד דוגמה, חקרנו על מי-עקר, שזה מה שנשאר אחרי הייצור של שמן הזית. זה שפך חומצי שאין מה לעשות איתו. הוא חומצי, ויהרוס את המקום שאליו הוא נשפך. אז חקרנו אם אפשר לשים אותו בצמח העגבנייה, ולהרוג את החיידקים שמפריעים לעגבנייה לגדול. גילינו שזה מקטין את הנזקים".

 

מנקים את הראש. איתי מזרחי

 

עוז: "אני בווטרינריה, ואנחנו בעיקר לומדים את הביולוגיה הבסיסית של בעלי החיים. אנחנו לומדים גם שיטות טיפול ואבחון, ויש לנו מבחנים על בדיקות דם או שברים אצל בעלי חיים ואיך לטפל בהם".

איתי: "כשאתה לומד משהו, ורואה אותו בפועל, במציאות, זה יותר קל. למדנו על פוטוסינתזה, והבנו למה זה קורה בפועל. זה מתקשר טוב למה שלומדים בכיתה, ומיישמים את זה בפועל".

רוני: "אני לומדת במגמת עיצוב, שזה מתחלק לחמש יחידות עבודה עם חומרים. והחלק השני, חמש יחידות עבודה על עיצוב גרפי. אני לומדת בין השאר על חוויית המשתמש, ורואה את זה ברפת, איך כל המכשירים מותאמים לכף היד. ואיך זה מונגש לעובדים. מתאימים את הסידור של הרפת, שהפרות ילכו בצורה היעילה ביותר".

ומה לגבי הקורונה, תקופה ארוכה מאוד שלא היו לימודים או עבודה?

רוני: "בקורונה, היה קשה. והיו פעמים שהשינשינים (שנת שירות לפני הגיוס) היו עובדים, והיו פעמים שאנחנו, הפנימיסטים, היינו מגיעים לשבועיים-שלושה, למשמרות של 2, 3 ביום. זה היה מעייף ומתיש, אבל ידענו שזה בשביל הפרות. אתה גם מעריך פתאום את ההווי. את החברים".

עוז: "ממצב שהיינו הפנימיסטים יחד 24/7, הגענו למצב שאנחנו רואים אחד את השני ב'זום'. זה ביאס את כולנו. התגעגענו לחברים, וגם איבדנו יכולות, אבל זה הגביר את המוטיבציה".

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה