– מה החוויה המכוננת של חייך?

"בכיתה ג', סבתא שלי שהייתה אמנית וגרה בשכונה ג', לקחה אותי איתה להתנדבות בבית 'אנוש' (מרכז יום לתשושי נפש). אחד האנשים שם חווה התפרצות נפשית. התגובה הרכה ושלוות הנפש של סבתי נחרטו אצלי, ולימדו אותי מהי חמלה ומה המשמעות של אמנות כשפה שמתקשרת בין אנשים שונים ללא מלים".

– מה אנשים לא יודעים עלייך?

"אנשים לא יודעים עליי שעל אף התארים שלי, אני לקוית למידה".

– מה מביך אותך?

"מביכות אותי מחמאות".

– איזה תכונות היית מוסיפה לעצמך?

"הייתי רוצה להיות פחות רגישה".

– יש מקום שבו לא יראו אותך לעולם?

"אני לעולם לא אומרת: 'לעולם לא'. מרפי"…

– היכן היית רוצה לבלות את החופשה שלך?

"ברשימה שלי, אני רוצה לטוס עם המשפחה שלי לחופשת התנדבות באפריקה באחד מן הפרויקטים שיש. אני רואה בזה שליחות ושיעור לחיים לבן שלי".

– מה הסרט האחרון שראית?

"'הסוד: האומץ לחלום'".

– וספרים, יש לך זמן לקרוא?

"לצערי פחות, בעיקר כי אני קוראת פסקי דין ומאמרים במסגרת לימודי משפטים".

– ומה יכול לעצבן אותך?

"חוסר הוגנות וחוסר חמלה כלפי האחר".

– אם היית יכולה להחזיר אדם אחד לחיים, מי זה יהיה?

"הייתי מחזירה לחיים את סבתא שלי, דייזי כהן-חורש".

– היכן לדעתך תהיי עוד 10 שנים?

"בבאר שבע, בעולם התרבות".

– ולו ניתנה לך משאלה אחת, מה היית מבקשת?

"הייתי מבקשת שתמיד נדע להקשיב אחד לשני, ולא להיות עסוקים בלהישמע".