בגיל 63, בזמן סגר קורונה בישראל ואחרי אינספור טיולים ברחבי העולם, קיבל דן דן בולוטין טלפון עם הצעה: בוא ל"הישרדות". בולוטין, שיכול ללמד אחרים דבר או שניים על הישרדות, לא ראה טלוויזיה, ולא ידע כל כך על מה מדובר, ואחרי התייעצויות עם משפחתו ושכניו, החליט ללכת על זה. וכך יצא לעם ישראל לראות בפריים טיים של ערוץ 13 את האיש הכי נחמד וערכי שהיה אולי אי פעם בריאליטי.

במשך הרבה שנים, בולוטין מוכר בעיקר מטיולי ג'ונגלים פרועים או מטיולי אקסטרים כאלה ואחרים, הרצאות ובעיקר כבעלים של חוות בולוטין, אותה הקים בשתי ידיו, תרתי משמע, יחד עם אשתו לילך. בולוטין הגיע לחווה שממוקמת בצפון הנגב, צפון מערבית ליישוב רנן ב-1998 מתל אביב: "הגענו מתוך חלום לגור בנגב. מושגים כמו ציונות וחזון בן גוריון, מושגים שהיום פחות מדברים עליהם. היום, החווה מלאה בכל טוב, בעבר לא היה פה כלום. ובכל זאת, חשבנו על מעבר בגלל איכות חיים, מזג אוויר, מרחבים פתוחים, בנוסף למה שהזכרתי. בהתחלה, היו תנאים לא קלים. גרנו בקרוואן, בלי חשמל ומים, ולאט לאט השתדרגנו ועבדנו, ועד היום אנחנו לא מפסיקים לעבוד. ידענו שברגע שמצאנו את החווה וקיבלנו את האפשרות, נעשה פה משהו. ידענו שאנחנו באים עם קרוואן לכלום, אבל זה לא שפלשנו, הגענו חוקית, רק למקום ריק, בלי חשמל ומים. הייתה לנו מכלית מים ליד הקרוואן, אחרי זה קו מים, גנרטור. אבל אז לא היו לנו ילדים, אז היה יותר קל. אני בתור ילד תל אביבי שגדל בדיזינגוף, רציתי להיות בכלל חקלאי. עברתי לפנימייה חקלאית, וזה היה ברור שמרחבים יהיו חלק מהעניין".

צילומים: פרטי

בולוטין כאמור, מתחזק היום תדמית של הגוד גאי, אבל גם הוא היה מהילדים שלא מצאו את עצמם במערכת החינוך המסורתית: "הייתי ילד ילד טוב, אבל היו כמה בעיות, הלכתי המון פעמים מכות, הברזתי מבית ספר, היו לי הפרעות קשב וריכוז. מבחינת המערכת, הייתי רב הרבה, כי היה לי עודף אנרגיות בתל אביב. כשעברתי לפנימייה, היה לי איפה להוציא את האנרגיות, ברפת, בשדות, והכל התהפך. לאט לאט, התבגרתי. הלכתי לצבא, והיה אחרת. אבל כן, בילדות היו מזמינים הרבה את ההורים שלי לבית ספר. בקושי עשיתי בגרות, אבל בסוף עשיתי תואר ראשון ושני, וסיימתי בהצטיינות יתרה. את התואר השני כבר עשיתי בביולוגיה וצמחי מרפא באמזונס. ביליתי עם שבטים אינדיאנים".

בולוטין כאמור, מוציא טיולים ומקיים הרצאות על הטיולים שלו ברחבי העולם. אצל בולוטין לא תמצאו טיולי קניות ושופינג, אלא יותר שבטים נידחים, ג'ונגלים ומקומות לא שגרתיים: "אני עכשיו מוציא טיול לאקוודור ואיי גלפאגוס. חזרתי לפני שבועיים מטיול באנטרקטיקה. אני אוהב לטייל. אחרי הצבא, נסעתי לשלוש שנים לדרום אמריקה, כשזה לא היה כל כך מקובל. כשחזרתי, עשיתי תואר ראשון, ונסעתי לחצי שנה באפריקה, חצי שנה נוספת בדרום אמריקה ושנה במזרח הרחוק. גם את זוגתי הכרתי בנמיביה, ועשינו מסע קיאקים מטורף בצ'ילה. הכרנו במשלחת מחקר, חזרנו לארץ ועשינו טיול שמונה חודשים במדגסקר ואינדונזיה. אנחנו אוהבים מקומות שיש בהם טבע. אני מוציא טיולים של טבע, ג'ונגלים וקרחונים. זה פונה לפלח אוכלוסייה מסוים, אבל עובדתית הטיולים מתמלאים, אז אנשים אוהבים ורוצים לחוות טבע".

בולוטין כאמור, חי עם שבט אינדיאני בג'ונגלים באמזונאס, שם הוא חווה, אולי בפעם היחידה בחייו, פחד אמיתי: "עבדתי עם שבט מאוד מודרני יחסית, חלקם יודעים ספרדית, חלקם חקלאים, ואחרי זה הייתי גם עם שבט פרימיטיבי באקוודור. היו בעצם שתי קבוצות, קבוצה אחת 'בסדר', ולהם יש שבט תאום שלא מקבל זרים, וזה השבט השני. לא מגיעים לאזור שלהם, ומי שמגיע, לא יוצא משם. היה מקובל שמחוץ לאזור שלהם הם לא תוקפים, ומי ששט על הנהר שלהם בלי לעצור, לא עושים לו כלום. יום אחד, הלכתי לבד בג'ונגל בשבט שעבדתי איתו. הכרתי את הדרך טוב, אבל לא הייתי מרוכז, כי היו דברים יפים סביבי, ופתאום הופיעו שניים מהשבט האלים. ידעתי שהם לא אמורים לעשות לי כלום, אבל הייתה דקה של דום לב, לראות שניים עם החניתות שלהם. הם עשו כאילו לא ראו אותי, ואני עשיתי כאילו לא ראיתי אותם. הרגשתי שהרגליים והידיים רועדות לי".

היום, בולוטין כאמור, גר ומתחזק את חוות בולוטין, חווה תיירותית ובעיקר מקום להצלת חיות בר: "אנחנו גרים פה, יש לנו צימר אחד וחאן אירוח שמלאים הרבה זמן קדימה. אנחנו פתוחים לקבוצות, ואני עושה סיורים בחווה. יש לנו גם חקלאות, 50 דונם זיתים, 15 דונם קקטוסים, שטח מרעה ובית מחסה לחיות בר. מההתחלה ידענו שזה יהיה גם חקלאות . היום, כולם מבינים שחשוב לשתול עצים. גם ידענו שאנחנו רוצים להיות מקום להצלת חיות בר. היום, מי שמביא לנו את החיות בעיקר זה רשות הטבע והגנים. חיות שנמצאו פצועות, גורים שנמצאו, חיות שהוחזקו בצורה לא חוקית. אנחנו מטפלים בהם, ומי שיכול, משחררים אותו חזרה לטבע, אבל התדירות היא לא כזו גבוהה, ויש כאלה שאסור להחזיר לטבע, אז נשארים פה".

חאן בולוטין. צילום: באדיבות דן דן בולוטין

את החווה הקימו כאמור, בולוטין וזוגתו בארבע ידיים: "את הכל אנחנו עשינו בחווה. את הכלובים בניתי לבד. שתלנו פה. לילך טיפלה בחיות 17 שנים, את הצימר בניתי במו ידיי עם עוד עובד וחברים. עשינו את הכל לבד, פרויקט חיים שלנו, ואני מאוד גאה במה שהרמנו פה. זה אי ירוק, המון עצים, גם בעלי החיים עם הכלובים הגדולים וגם הבית שעשוי משני קרוואנים".

כאמור, לפני כשנה וחצי, קיבל בולוטין טלפון שהזמין אותו לאודישן לעונה החדשה של "הישרדות". לכאורה, אירוע צפוי למי שנחשב לשורד אמיתי. אבל בולוטין מודה שהאינסטינקט הראשוני היה להגיד לא: "לא הכרתי את התוכנית, ויש מלא עבודה בחווה, אז מה פתאום לנסוע ל-50 יום עכשיו לבד. הגיע חבר שמכיר את 'הישרדות', והוא אמר לי: 'מה יש לך, זו חוויה של פעם בחיים'. מצד שני, הוא והמשפחה שלי גם אמרו: 'אין לך סיכוי, אתה לא יודע לעשות קומבינות. אולי לא ידיחו אותך ראשון כי אתה שורד, אבל אין לך סיכוי'. אז, התקשרתי ואמרתי שאני הולך על זה".

עשית הכנה כלשהי, כי בכל זאת, לא הכרת את התוכנית?

"אחרי שהתקבלתי, אמרו לי: 'תראה את התוכנית כי אתה חייב להבין'. אמרתי נראה ערב אחד, אבל אז הסתבר לי שהיו 62 פרקים בעונה הקודמת. זה היה ארבעה ימים לפני שנסעתי. ראיתי רק את השלושה ימים הראשונים, לא ידעתי שיש איחוד לדוגמה. מצד שני, היו כאלה שעשו הכנות. פניתי לאקסית שלי שתעשה לי תוכנית אימונים וכושר, וכמובן לא עשיתי כלום עם זה. אוהד ופאני בוזגלו לעומת זאת עשו הכנות, גם מנטלית וגם כושר, ובסוף הלכו ראשונים. אז, אני לא בטוח כמה זה היה עוזר. אחרי כמה ימים באי, הבנתי את ענייני הבריתות, אבל בהתחלה סירבתי להיכנס לזה. אמרתי שבחלק הראשון לא צריך בריתות כי אם נהיה מאוחדים ונדיח את מי שהכי פחות תורם למשימות, נסתדר. כי להביא דגים ולבנות מחסה אני יכול. אחרי האיחוד, אין לך ברירה, ואז חייב לעשות בריתות. אבל מי ידע שאגיע לאיחוד"?

צילום: אוהד קב

אתה היית בשבט ליבולן שהיה נראה כמו השבט היותר "כיפי" על האי. זה בגללך?

"קודם כל, זה באמת היה השבט הכיפי, גם אחרי ההחלפות הביאו אלינו ארבעה מהשבט השני, והם אמרו כמה נעים פה. מה שרואים, זה מה שהיה, שם רבו, ואצלנו היה נחמד. אני חושב שזה היה הרבה בזכותי. אין לי ספק, כי זה היה נראה מאוד חשוב. לא רק קומבינות. יש חיי מחנה, יש לנו חיים פה. הייתה אווירה נהדרת, והיה חיבור נהדר עם כולם. עם מייקל היה חיבור מצוין, באמת אהבתי אותו, גם עם אודליה היה חיבור נהדר".

יש כאלה שהיה להם מאוד קשה. הופתעת?

"היו כאלה שהיה להם מאוד קשה. אני מודה שלי היה יותר קל, אבל בסוף הכל בראש. אני מניח שאכלו אצלנו בשבט הרבה זמן. תפסתי דגים, בניתי חנית. פעם אחת, ראיתי דג שהבאתי לו אבן בראש, והבאתי ליובל כי הוא לא אכל סרטנים. בנינו מחנה מצוין בלי ברזנט, והיינו מוגנים רק מענפים ועלים".

זה היה נראה שאתה משמש שם בהתחלה כפועל, ובהדחות קצת שוכחים ממך.

"יש בזה משהו. פעמיים כמעט הודחתי. פעם אחת, כבר ממש באתי לקום וללכת. בסדר, מה אני יכול לעשות, גם בחיים זה קרה לי כמה פעמים, אבל זו לא סיבה להתנהג אחרת. אני מבין שצריך להדיח, וצריך להדיח את מי שפחות טוב לך. מה שלא מקובל עליי זה שמשקרים בפנים או שמשפילים אחרים. אפשר לעשות את הכל בלי להשפיל. אנשים בכו. אפשר להדיח וגם להגיד: 'היית אחלה'. אפשר לעשות קומבינות בשקט. להגיד בפנים: 'אני מבטיח שאני לא שם את הפתק שלך', זה דבר שלא הייתי עושה, אני לא מוכן לשקר. אני מוכן לא לענות או להגיד: 'לא החלטתי'. אבל לשקר לו בפנים זה נראה לי לא מקובל, וגם לא ארצה לעשות את זה בעסקים. אני חייב להגיד שאני אולי משחק אותה אהבל, אבל אני לא סתום. הבנתי את המשחק אחרי יומיים. אמרתי שאני נגד בריתות כשיש שני שבטים. בסוף, אם אתה משחק בשכונה ומשחק פייר ואחרים משחקים לא פייר, אין לך ברירה, אתה חייב לשחק ככה. אחרת, אתה תהיה הפראייר היחידי. ניסיתי להסביר להם שזה לא נכון. אבל אם כולם משחקים מלוכלך, אין לך ברירה אלא להתלכלך. גם בפוליטיקה אני אל אוהב את זה, ובחיים שלי אני לא רוצה לקחת חלק בזה. אני רוצה לשנות".

הרגשת אחריות, להראות משהו אחר בטלוויזיה?

"זה נורא מוזר לראות את עצמי ככה, אבל כל אחד יצא מה שהוא בחיים. לא חשבתי שאני מעביר מסר לדור הצעיר. אחרי שלוש שעות באי, אתה שוכח מהכל. לא אוכלים, לא כלום. אין לך זמן או כוח לחשוב מה יוצא. אתה רעב. תפסתי דיונון אחרי שלושה ימים, ולא היה לנו אש, אז אכלנו אותו ככה. באמת כשאין אוכל, אז לא חשוב איזה מסר אני מעביר. אולי דודו אוואט חשב. אני הייתי אני. אני בחווה 24 שנים עוד מעט. יש לי שכן ששונה ממני 180 מעלות, אני חילוני, והוא דתי מאוד, אני מרכזי בדעות, והוא ימני מאוד, ו-24 שנים לא רבנו פעם אחת. אשתי לילך אומרת שאי אפשר לריב איתי".

צילום: אוהד קב

זה נראה שגם הפרס הגדול לא היה הדבר המרכזי עבורך.

"זה נכון. כסף הוא לא מניע מרכזי בחיים שלי, אבל הוא חשוב. אני לא יכול לעשות הכל בשביל כסף. אני מניח שיכולתי להתנהג אחרת ולהבטיח יותר את העתיד שלי. יכולתי להיות יותר 'מניאק', אבל אני לא מוכן להיות 'מניאק' בשביל מיליון שקל. החווה זה עלויות מטרופות, יש לי ארבעה ילדים, ולא התחתנתי עם כסף. אני צריך את הכסף, ואני מאוד רוצה לזכות, אבל זה לא הכל. אם אתה אומר לי: 'תלך ל"הישרדות", ואם תהיה מניאק, תקבל את הפרס', אז אני אומר שאני לא מוכן. אני לא מזלזל בכסף. אני רוצה לזכות במיליון".

יש משהו שאתה מצטער עליו?

"קודם כל, הילדים שלי פחדו שאעשה בושות. שכולם יעשו קומבינות, ואני אחפש סרטנים. בדיעבד, זה מה שהיה, אבל אני לא מצטער על זה. יכול להיות שבחלק מהמקרים הייתי מתנהג אחרת, אולי אם אראה עוד פעם אני אדע בדיוק מה. כל מה שדיברו עליי מאחורי הגב, אני מגלה עכשיו, ומה שהיה בשבט 'אפולאקי' אני מגלה עכשיו. יכול להיות שאחרי האיחוד הייתי צריך להיות קצת יותר אסרטיבי, אבל אני לא יכול לשנות את עצמי".

"הישרדות" עזרה לעסקים?

"הצימר שלנו מוזמן בסופי שבוע עד יולי, עוד לפני 'הישרדות'. אני חי בעיקר מהרצאות, ואולי את ההרצאות שלי זה יעלה בביקוש. במובן הזה, זה לא יעזור הרבה. אני לא אתנגד לעשות קמפיין או פרסומת, זה יהיה אחלה".

התוכנית משודרת בימים רביעי ושבת ברשת 13