אם זה היה תלוי ברצון המקורי שלה, הייתה היום ח"כית יסמין סקס-פרידמן מבאר שבע עיתונאית חברתית לוחמנית, אבל הגורל ייעד לה תפקידים אחרים: פעילה חברתית ולמען זכויות בעלי חיים, חברת מועצת העיר בבירת הנגב ומיום רביעי שעבר חברה בסיעת "יש עתיד" בכנסת, בהובלת ראש הממשלה החליפי ושר החוץ, יאיר לפיד.

בריאיון מיוחד לעיתון "שבע" משתפת ח"כ סקס-פרידמן איזה אירוע מיוחד הוביל אותה למעורבות קהילתית למען החלשים, מהו ההישג הבולט ביותר שלה כחברת מועצה בבאר שבע ואיך עבר עליה השבוע המרגש הראשון כחברה בכנסת ישראל.

תחילה, היא מספרת על מעמד ההשבעה שלה כח"כית: "אני חייבת לומר שהייתה התרגשות מאוד מאוד גדולה. נכנסתי ברגל ימין לאולם המליאה, ובכנות השערות שלי סמרו, הלב דפק מהר, העיניים שלי התמלאו דמעות, אני נורא התרגשתי מהמעמד, מהאחריות, מזה שאני יסמין מבאר שבע, שהיה לה בסך הכל חלום להשאיר אחריה עולם קצת יותר טוב, פתאום עומדת באולם המליאה. זה רגע מאוד מרגש, מאוד. והמעמד הגיע אחרי שהייתי פעילה חברתית המון שנים. זה משהו שבער בי, הרצון הזה לשנות, להילחם בעוולות, לעמוד תמיד לצידם של אלה שאין להם קול או שהם לא מספיק מבטאים את קולם, אם זה בעלי חיים, אם זה משפחות מעוטות יכולת, אם זה זכאי הדיור הציבורי. זה משהו שאני עוסקת בו המון שנים".

למה בעצם? למה זה? למה לא דברים אחרים?

"אני לא יודעת, ככה נולדתי. אני חושבת שהאהבה לבעלי החיים כמובן מגיעה מהבית. אני כן יכולה לספר שבגיל 15 נפגשתי בבית הספר עם ילדה אבודה, שהייתה באותה כיתה איתי, ועד אז העולם שלי די היה בצמר גפן. ופתאום נחשפתי למה זה להיות ילדה במשפחה לא מתפקדת. אני כן אספר שהיא עברה לגור אצלנו, ונשארה לגור איתנו עד אחרי הצבא. לא הבנתי אז את המשמעות, אני חושבת שהבנתי את המשמעות רק אחרי שהפכתי לאימא בעצמי; ופתאום הבנתי מה ההורים שלי עשו. אין לי ספק, גם מדבריה של אותה ילדה שהתבגרה מאז, שזה היה סוג של מפגש משנה חיים, ששינה לה את המסלול. אנחנו עד היום בקשר; יש לה תפקיד בכיר ושתי בנות, והיא מדהימה".

הצלתם אותה בעצם…

"אני לא רוצה לומר 'הצלנו אותה', ממש לא, כי יכול להיות שהיא גם יכלה להציל את עצמה, אבל אני בטוחה שזה שינוי מאוד גדול לילדה בת 15, שלא היה לה שום גב של חום ושל דאגה ושל אכפתיות, להגיע למשפחה; אבא שלי היה מכין לה את האוכל שהיא אוהבת, והיה הולך לאספות הורים, גם שלי וגם שלה. ומה שאני קיבלתי, היא קיבלה. ואימא שלי הייתה החברה הכי טובה שלה, ואפשר היה תמיד להתייעץ עם אימא שלי על כל דבר. יכול להיות ששם נפתח לי עולם חדש לגמרי. תמיד הייתה לי איזושהי רגישות, ושם הרגישות צמחה עוד יותר. ולאט לאט נחשפתי לכל סיפור הדיור הציבורי; מה קורה בדיור הציבורי? על זכאי הדיור הציבורי. מי שכבר קיבל דירות, לא קיבל דירות; לא סתם קוראים לזה 'שבעה מדורי הגיהינום של הדיור הציבורי'".

וסקס-פרידמן ממשיכה: "למדתי את החומר היטב, ישבתי בדיונים, ונפגשתי עם המון המון גורמים, גם עובדים מ'עמידר' וממשרד השיכון וגם הדיירים וגם הזכאים וגם אלה שנלחמו לזכות בדיור ציבורי. לפני כמה שנים, ניהלנו מאבק מול משרד השיכון ואוניברסיטת בן גוריון (למרות שהאוניברסיטה לא הייתה חלק מהטענות שלי), להחזרת 53 דירות 'עמידר' שהוחזקו במסגרת פרויקט 'הדירות הפתוחות' לדיור הציבורי. אחרי שנתיים של מאבק, הדירות הוחזרו לדיור הציבורי, והן כבר מאוכלסות, הפרויקט החברתי ממשיך, והכל בא על מקומו בשלום. וזה עוד שלב שהיה חשוב לעשות".

סקס פרידמן, שלמדה לתואר באוניברסיטה הפתוחה לא חושבת שהשכלה היא תנאי להצלחה :" למדתי באוניברסיטה הפתוחה כי תוך כדי הייתי צריכה לעבוד ולנהל בית. למדתי מדעי הרוח והחברה, והתמקדתי בשלטון מקומי. במקביל גם התקבלתי לתוכנית 'מנדל' למנהיגות בנגב, ולמדתי שם גם שנתיים. אני ממש לא חושבת שהשכלה היא תנאי להצלחה במאבקים חברתיים. מובן שלימודים באוניברסיטה מוסיפים המון, וזה חשוב. אני כן חושבת שב-'מנדל' קיבלתי הרבה יותר כלים. זו קבוצה מאוד מאוד חברתית, מאוד מעורבת, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, שלמדו ביחד, בסך הכל 20 אנשים במשך שנתיים. עולמות חדשים נפתחו בפניי. צוות המנחים שם והתפישה שאתה מקבל ב'מנדל' הם דברים יוצאי דופן. וכשאני התקבלתי ל'מנדל', עוד לא סיימתי את התואר הראשון שלי".

כאמור, הפוליטיקה לא הייתה ממש בתוכניות הקריירה שלה: "אני מעולם לא תכננתי להיות פוליטיקאית. אם כבר, רציתי להיות עיתונאית, כשהייתי ממש צעירה, כי חשבתי שזה הכלי לחשוף עוולות; זה מה שהיה לי בראש, אבל ככל שהעמקתי בנושאים חברתיים וברווחת בעלי חיים, ידעתי שאני חייבת לשבת סביב שולחן קבלת ההחלטות, אם אני באמת רוצה לשנות מדיניות, כי לגעת בחיים של אנשים זה נורא מרגש, וזה נורא ממלא; עשינו פרויקטים מדהימים בבאר שבע, שיפצנו בתים ועזרנו, ועד היום אני כמובן חברה בקבוצת חסד מדהימה, ואנחנו עדיין עושים את אותם דברים. והצלנו חתולים, ויצאנו ללכידות, ועשינו אומנות, אבל אם אתה באמת רוצה לשנות מדיניות, ואתה רוצה שדברים ישתנו מהשורש, אז חייבים לשבת סביב שולחן קבלת ההחלטות ולהיות חלק ממקבלי ההחלטות".

מהם ההישגים הכי גדולים שלך במועצת העיר, בשבע וחצי השנים שהיית בה?

"אני חושבת שההישג הכי בולט שלי זה כל נושא רווחת בעלי החיים, מכיוון שכשהגעתי למועצה לא הייתה אפילו שורה בתקציב שזה התקציב שהולך לרווחת בעלי חיים. היה תקציב לתחנת ההסגר ולעוד כמה דברים, אבל לא היה תקציב ייעודי לרווחת בעלי חיים. היום, יש ממש תוכנית פעולה לרווחת בעלי חיים. למשל, הכנסנו מדיניות של NO KILL (לא להרוג) בתחנת ההסגר. זאת אומרת, שאין המתות בהסגר, למעט מקרים מאוד מאוד חריגים. ומובן שאם אין מדיניות המתה, אז צריך למצוא פתרונות, כי אחרת ההסגר יהיה מלא. ולכן אנחנו עושים ימי אימוץ קבועים כל שבועיים, בשיתוף עמותת 'באר שבע אוהבת חיות'. אנחנו עושים שיתופי פעולה עם כל העמותות בכל הארץ, וניסע לכל מקום בארץ בשביל כלב אחד שאולי נמצא לו בית. הגדלנו את תקציב עיקור וסירוס של חתולי רחוב. בנינו פינות האכלה. התקנו בכל הברזיות בעיר מתקן שנקרא שוקת, שחתולים וכלבים יכולים לשתות ממנו. מבחינתי, גולת הכותרת היא שהקמנו מרפאה עירונית לחיות רחוב, שהיא מאוד מאוד מתקדמת. זאת אומרת, שהטיפול בה הוא כמובן ללא עלות ובמימון העירייה, אבל זו מרפאה שיש בה חדרי ניתוח, רנטגן ואולטרה-סאונד ובדיקות דם וחדרי אשפוז. וזה משהו שלא היה קיים באף מקום, והוא עדיין לא קיים אגב בשום מקום בארץ. תקננו תפקיד בעירייה של מתאמת רווחת בעלי חיים במשרה מלאה. כיום, התחילו ליישם את זה גם בערים אחרות, ומבקשים מאיתנו את כל הפורמט והכל, אבל אנחנו היינו הראשונים, וזה היה הדבר הראשון שעשינו, התקן הזה קיים כבר כמעט שבע שנים".

צילום: דוברות הכנסת נועם מושקוביץ

מובן מאליו שגם בכנסת היא מתכוונת להמשיך בפעילות בתחום: "עוד לא הוקמו הוועדות הפרלמנטריות, ורק אחרי שיוקמו אני אדע באיזה ועדות אהיה חברה. אולם, אני כן אומר שעוד לפני שנכנסתי לכנסת, עבדתי יחד עם ח"כ יוראי להב הרצנו (גם הוא מ'יש עתיד') על הצעות חוק בתחום רווחת בעלי החיים. אני חושבת שעכשיו אני צריכה לעשות למידה יותר מעמיקה. והחל מהשבוע, אנחנו יוצאים להמון סיורים בשטח, לאשקלון ולחוות חופש, ממש למידה שתרד לשורש. ופשוט נבנה תוכנית עבודה מסודרת. וזה אחד הנושאים העיקריים שאני הולכת לעסוק בהם".

מהן התחושות שלך כח"כית הראשונה מבאר שבע

"זה נורא מרגש אותי. הייתי האישה הראשונה שנכנסה כראש סיעה למועצת העיר, ועכשיו אני האישה הראשונה אי פעם מבאר שבע שהיא ח"כית. אני רוצה לקוות שהרבה הרבה נשים יבואו בעקבותיי. אני בהחלט אושיט יד ועזרה לכל מי שתרצה; צריך עוד נשים בפוליטיקה".

וחוץ מרווחת בעלי החיים, במה עוד תרצי לעסוק?

"אני מאוד רוצה לבנות חקיקה שקשורה לדיור הציבורי, ומאוד מקווה שאצליח בזה. אני לא רוצה לצאת בהצהרות, אבל יש המון דברים שצריך לשנות שם. ואני אתן דוגמה אחת: סלון זה לא חדר; יש איזשהו מפתח בדיור הציבורי שמעל ככה וככה נפשות מקבלים ככה וככה חדרים, כשסלון נחשב כחדר. ולכן אני שומעת על שש נפשות שחיות בדירות 64 מ"ר, כשהן אחד על השני. וכשהילדים מתבגרים ויש בנים ויש בנות, זה יוצר באמת סיר לחץ. כל אחד צריך את המינימום פרטיות שלו כשהוא נמצא בבית. אז זה באמת אחד הדברים שצריך להוביל אליהם. ושוב, אני אשב, ואני אבנה תוכנית עבודה מסודרת. מובן שכל מה שקשור לנגב הוא חשוב לי מאוד. ואני אעמוד לרשותם של ראש העירייה וחברי המועצה מבאר שבע. וכל יוזמה וכל דבר שקשור, אני אפעל פה בחריצות רבה ליישום שלהם; באר שבע היא כל כך חלק ממי שאני. אני כל כך מעריכה את העיר הזאת, אני כל כך מעריכה את ההון האנושי שיש בה, שהוא באמת נדיר. אני רוצה לספר לך שאתמול (ראשון השבוע) היינו בפגישה במכון 'סאמיט', שמתעסק במשפחות אומנה ומשפחות חירום לילדים. גם שם יש אתגרים שאנחנו נרצה לעזור להם בהם, וכנראה נעשה את זה, אבל זה נורא חימם לי את הלב לשמוע שבבאר שבע יש המון המון משפחות אומנה. וזה רק מראה איזו עיר מיוחדת אנחנו ואיזה הון אנושי יש בה. כשרצתי למועצה בהתחלה כראש סיעה, כן נתקלתי בתגובות סקפטיות, רובן כמובן היו מהצד הגברי. בכנסת לעומת זאת, התקבלתי בחום ואהבה ופרגון (לפחות כרגע…), מאוד מאוד גדול; כל חברי המפלגה שלנו עומדים לצידי, מציעים עזרה".

כולל היו"ר?

"בוודאי, בוודאי. אנחנו בקשר תשע וחצי שנים. היחסים בינינו הם מאוד מקצועיים ומאוד חמים. אני מאוד מחבבת אותו, ואני חושבת שהוא מאוד מחבב אותי ומעריך אותי; אני המון שנים איתו. עבדתי קשה למען המטרה שבאמת האמנתי בה ואני מאמינה בה לאורך כל הדרך. המון שנים עבדתי בהתנדבות, ולאט לאט מילאתי יותר ויותר תפקידים בכירים במפלגה. עשיתי דרך, אבל עדיין ההצעה להיות חלק מהרשימה לכנסת הייתה מאוד מפתיעה ומשמחת, ומאוד שמחתי להצטרף למשפחה הזאת".

ואיך את מסכמת את השבוע הראשון בכנסת?

"הגוף בהתרגשות מאוד גדולה. האחריות. המון משימות שצריך לעשות ושאני רוצה לעשות. המון למידה; צריך להבין ולשלוט בהרבה חומר, אבל אני תלמידה חרוצה, ואני קמה מאוד מוקדם והולכת לישון מאוד מאוחר, ומאוד מאוד שמחה ומתייחסת לזה ביראת כבוד מוחלטת. אנחנו מקווים שהכל יהיה בסדר עם הקואליציה, ועובדים קשה למען הציבור. אנחנו עובדים של הציבור. הציבור יחליט".