נגיף הקורונה השאיר עשרות ומאות אלפי בעלי עסקים ברחבי הארץ ללא עבודה. המדינה נערכה למענקים לעסקים, חלקם הגיעו וחלקם עוד בדרך והמחאות, שהיו גדולות בתחילת הדרך, די דעכו. ובכל זאת, יש כאלה שלא קיבלו אפילו לא שקל מהמדינה, בעלי עסקים קטנים, חדשים, שלרוע מזלם העסק שפתחו נפתח בדיוק לפני שנגיף הקורונה התפרץ בעולם ושינה את כל מה שהכרנו. להם אין מנגנון פיצוי ורובם, שרדפו אחר החלום שלהם לפתוח עסק משלהם, רואים את החלום שלהם נשבר לרסיסים. 4 בעלי עסקים צעירים מבאר שבע שהלכו אחרי החלום מספרים על הקשיים הגדולים, החששות אבל חלקם לפחות, גם אופטימיים לגבי ההמשך

פטריקס באר שבע

בחודש ינואר האחרון פתחו יגאל עטיה ואדר מור את בר הפטריקס במתחם הסינמה סיטי בבאר שבע. השניים עברו מירושלים לבאר שבע על מנת להגשים חלום. הם בנו את הבר מ-0, השקיעו כמה מיליוני שקלים והיו מוכנים לראות את החלום שלהם הופך למציאות, "אחרי כמה חודשים של בניה ושיפוץ, גיוס עובדים והכנות, פתחנו את הבר ב-15 בינואר. הבאנו בר ומסעדה עם מנות שף, 29 סוגי בירות המון סוגי אלכוהול ואווירה אחרת. היינו מהעסקים הראשונים שנפתחו בסינמה סיטי. אחרי חודש וחצי הגיעה הקורונה וסגרנו את הבר". מספר עטיה, "אנחנו עסק חדש, אין לנו הכנסות משנה קודמת להציג אז בגדול לא קיבלנו כלום מהמדינה מבחינת החזרים. לא מבחינה אישית ולא מבחינת העסק. קיבלנו רק מענק עידוד חזרה לתעסוקה כשהחזרנו את העובדים, אבל אז היה שוב סגר ואנחנו סגורים עד עכשיו.  אנחנו נאלצים להתמודד עם זה לבד כי אנחנו עסק חדש. עסקים כמונו נפלו בין הכיסאות וקיבלו את המכה הכי קשה".

עטיה ומור קפצו למים העמוקים אבל לא ציפו שיצטרכו "לשחות" לבד כל כך הרבה זמן, "שנינו הגענו מירושלים, עזבנו שם את החיים שלנו ועברנו לבאר שבע. היו לנו עבודות אחרות ולא היה לנו רקע בחיי לילה, לקחנו את החלום שלנו ועזבנו הכל" אומר עטיה. "עברנו לבאר שבע ושמנו את כל מה שהיה לנו מאחורה. היה לנו חלום והלכנו עליו. אני יכול להגיד שבחודש וחצי הראשונים בנינו קהל, בנינו את המותג וראינו את החלום מתגשם לאט לאט. במשך חצי שנה אתה בונה מקום ובעצם בונה את חלום חייך. אתה מגייס עובדים, מכשיר אותם, ואז אתה רואה את המקום נפתח והאנשים מגיעים וזה חלום שמתגשם. ההרגשה היא בעננים. האנשים פרגנו בהתאם. הקהל בבאר שבע הוא קהל מדהים בעיני, קהל שהוא מאוד משפחתי, באו פרגנו והאושר היה גדול. אבל הקורונה עצרה הכל. ההתמודדות מאוד קשה, נושכים את השפתיים. לסגור את המקום ואז לפתוח מחדש אחרי כמה חודשים זה פשוט להרים עסק מחדש. שוב שיווק, שוב תפריט, שוב גיוס והכשרה של עובדים".

עטיה מודה שלא האמין שיראה את העסק החדש שלו סגור לכל כך הרבה זמן, "אף אחד לא האמין ולא ידע על הקורונה. היינו בטוחים שנסגור לשבוע שבועיים ונפתח מחדש. קיבלנו את הבשורה, בדיוק אחרי שחגגנו את מסיבות פורים שכבר שם התחלנו לראות את הירידה בגלל הקורונה. קשה להסביר את התחושה להיות סגורים כל כך הרבה זמן. אם היינו בירושלים היינו עוסקים בתחום שלנו. בבאר שבע התחלנו מחדש בעיר שאנחנו לא מכירים".

פטריקס. צילום: באדיבות הפטריקס

מה עושים בכל הזמן שהעסק סגור?

"אנחנו מנסים לייעל את הפתיחה המחודשת. אני עסוק כל הזמן בטלפונים לספקים ובנקים ולרדוף אחרי ביטוח לאומי ומס הכנסה לוודא שאנחנו בסדר ולהילחם בשיניים. כל פתיחה אתה צריך עשרות אלפי שקלים במיידית. יש הרבה צ'קים פתוחים וזו סיטואציה לא נעימה ולא פשוטה. מילא היה לנו איזה גב כלכלי. אם אנחנו בלי משפחה ובלי חברים קרובים אנחנו מוצאים את עצמנו בפשיטת רגל. אתה נמצא כל התקופה הזו בלי שכר. אתה צריך לחיות. אתה לא יכול להחליט אני עוזב הכל וחוזר אז אתה פשוט מחכה להחלטות, ממש חיים מהחלטה להחלטה. כל יום שרואים חדשות הלב מצפה לשמוע שפותחים".

היו רגעים שחשבת לסגור ולעזוב הכל?

"אנחנו לא מתייאשים בחיים. נלחמים בכל הכוח. לא נעזוב את המקום. אנחנו מאמינים בקדוש ברוך הוא ולא חשבנו לסגור. יש לך את ההרגשה שהכל הולך לפח. כולם הולכים לפשוט את הרגל, זה הכיוון בקצב הזה. נלחמים בשיניים כדי להצליח וכדי להגשים את החלום".

כנאפה אל סאפי

אלירן אלטורי החליט שהוא רוצה לפתוח עסק בשכונת ילדותו ופתח את כנאפה אל סאפי ברחוב הסנהדרין בעיר. הוא לקח מקום בחודש ינואר והחל בשיפוץ. הוא הקים כנאפה בוטיק עם מתוקים שונים ופתח את המקום להרצה בחודש מרץ. מה שאלטורי לא ידע זה שכמה ימים אחרי הפתיחה הוא יסגור את המקום לחודשיים, "פתחתי ואז סגרתי לחודשיים ככה שלמעשה הפתיחה הרשמית היתה בחודש מאי. הפסדנו הרבה מאוד כסף. בשבוע הראשון של מרץ סגרתי אחרי 4,5 חמישה ימים ורק על הפתיחה של הכמה ימים ועל הסחורות שזרקתי לפח הפסדתי 15 אלף שקל. אחרי זה חזרנו, פתחנו ואז שוב סגר. פעם מותר להושיב פעם אסור. ככה שבגדול שנת 2020 נגמרת בהפסד גדול".

איך הרגשת שכמה ימים אחרי הפתיחה נאלצת לסגור?

"ההרגשה היא רעה. אתה עובד על משהו כמה חודשים עוד משלב התכנון, יש לך התרגשות של מקום חדש ואז הוא נסגר. זה כמו להביא ילד לעולם, אבל הוא לא מצליח לצאת. עד שהוא יוצא אומרים לך אתה לא יכול להחזיק אותו, אתה לא יכול להיות איתו. בנאדם עובד, חוסך כסף לפתוח עסק ואז אומרים לך אתה לא יכול לפתוח. אתה נכנס לסיטואציה שאתה לא יודע מה לעשות. אתה גם לא יודע כמה זמן הוא ימשיך, בהתחלה אמרתי לא נורא שבוע שבועיים נחזור וזה נמשך קרוב לחודשיים וגם אחרי שפתחנו יש הגבלות. אחד הדברים שהכי חיכיתי להם זה מתי אני פותח את הניילונים מהכיסאות ורק במאי פתחתי את הניילונים, חיכיתי להוציא את השולחנות החוצה ואז הכנסתי".

איך אתה מתנהל בימים אלה?

"עכשיו אנחנו בעיקר שורדים, אני חצי פתוח, אני משתדל שלא להכניס לקוחות ולא להושיב. אנשים באים ולוקחים אבל כנאפה זה משהו שאוכלים במקום אז זה קצת משפיע, גם זה שהסטודנטים לא באוניברסיטה זו מכה. הסטודנטים הם 50-60 אחוז מההכנסות. מבחינה כלכלית אנחנו לא מקבלים מענקים. רק אני ועוד עובד פה עכשיו. משתדל לא להתפרע עם הזמנות וכל מה שאני מכניס לפה עכשיו הולך לעובד, לשכירות וסחורה. כמובן שהכל מצומצם".

אפשר לשמור על אופטימיות?

"אני שומר על אופטימיות כי אין ברירה אם לא נהיה אופטימיים עדיף לסגור וללכת. אני מאמין ב-100 אחוז שבסופו של דבר נחזור לשגרה ולעבודה, נעבוד ונתאים את עצמנו למצב הזה. אנחנו בונים תוכניות עבודה כדי להפעיל את העסק בתקופה של סגרים".

כנאפה אל סאפי. צילום: באדיבות אל סאפי

סדפה

מסעדת סדפה היתה אחת הבשורות הגדולות שיצאו ממתחם הסינמה סיטי. מסעדת בשרים ופירות ים שהביאה את הקולינריה הצפונית לבאר שבע. המסעדה היתה פתוחה כ-3 וחצי חודשים ויצרה לעצמה שם עד שהקורונה הגיעה וטרפה את הקלפים "פתחנו בסוף נובמבר של השנה שעברה והספקנו להיות פתוחים 3 וחצי חודשים. פתאום הגיעה הקורונה והיינו צריכים לסגור. אף אחד לא ידע שום דבר ולא הבנו שסוגרים את המדינה" אומר סמיר אחד הבעלים במסעדה, " אני זוכר שאמרתי לשני השותפים שלי שבטח אחרי שבועיים נחזור. לא חשבתי שזה יהיה כל כך הרבה זמן, אף אחד לא תיאר שזה יהיה ככה".

סמיר מדגיש כי חוסר הידיעה היא זו שפוגעת בעיקר, "פתחנו ביוני אחרי שלושה חודשים של סגר, זה מאוד קשה. אתה מקים עסק חדש. עד שאנשים התחילו להכיר את המקום סגור. היה את חג הרמאדן שבנינו עליו מאוד. אתה אמור להיות מלא עד אפס מקום וכלום. יוני ויולי היו ממש עלובים עם כל ההנחיות שהנחיתו עלינו, 20 בפנים 30 בחוץ. אחרי זה הסגרים בשישי ושבת. הקניונים סגורים ואנחנו בתוך מתחם קניות. עד שבאוגוסט היו סימני פריחה מחדש והתחיל לזוז, שוב סגר בספטמבר. אני מסתכל על מה שקורה מסביבנו ואני רואה הרבה עסקים שסגרו, אני מעכו ואני רואה שהרבה סגרו. אנחנו למזלנו עדיין יכולים לעמוד על הרגליים אבל זה קשה מאוד".

יש כבר מחשבות קדימה?

"אני לא רואה שחוזרים לפני ינואר. יש את חנוכה והכריסמס שאני לא מאמין שיפתחו. גם צריכים להבין. לא פותחים מהיום להיום. כל פתיחה זה הקמה מחדש. לגייס עובדים. לראות מי מהטבחים נשאר איתנו, לבנות ולהניע הכל. בינתיים יש ספקים שרוצים את הכספים שלהם, אתה פורס את זה ומשלם לאט לאט. הבעיה היא שאנחנו לא מקבלים כלום מהמדינה כי אנחנו עסק חדש. אני גם לא בונה על הכספים מהמדינה. למזלנו הסינמה סיטי לא גובים מאיתנו שכירות בכל התקופה הזו מה שמקל עלינו מאוד".

היו מחשבות לסגור?

"דיברנו בינינו שנפלנו על שנה מקוללת אבל לא חשבנו לסגור לרגע. יש לנו מוצר מנצח ואנשים ראו את זה בזמן הקצר שהיינו פתוחים. הקורונה לא תהיה פה לעולם, אנחנו מביאים הרבה כסף מהבית אבל מאמינה במה שהקמנו וקווים לעמוד על הרגליים".

צילום: סטודיו צעד

OH LA LA

יש כאלה, שלמרות המצב ולמרות הקשיים החליטו לפתוח עסק חדש דווקא עכשיו. כאלה הם נוי ברבי (28) ודביר אייזן (33) שהחליטו דווקא עכשיו להקים עסק חדש ולהגשים חלום. השניים עובדים בימים אלה על שיפוץ מבנה בו יוקם בית הקפה החדש שלהם .OH LA LA ברבי היה עצמאי ב-3 השנים האחרונות בחברה לייעוץ למסעדות. בכלל, תחום הקולינריה לא זר לו כשעבד בכמה מסעדות בבאר שבע, בתל אביב ובלוס אנג'לס. בחצי השנה האחרונה הוא גם הקים בלוג במטרה לעזור למסעדנים ופודקאסט שנקרא צלחת שבורה שבו הוא מארח מסעדנים ושפים. את אייזן חובבי הקולינריה המקומית אולי מזהים ממעדניית באשר פרומז'רי בבעלותו לה שני סניפים בבאר שבע ובתל אביב.

כאמור, השניים החליטו לפתוח בית קפה חדש בו הם משלבים מעדניה עם דגים טריים, פסטות בעבודת יד, ממרחים, לחמים למכירה ועוד. "החלטנו לפתוח בית קפה שמשלבים בו מעדניה. בית קפה חלבי שיש בו דגים טריים, פסטות בעבודת יד וארוחת בוקר. אנחנו לוקחים את תפריט האוכל ומשלבים את חלקו במעדניה. אם אהבת ריבה בארוחת בוקר תוכל לרכוש אותה הביתה. גבינה, לחם. כל מיני דברים שקשורים לתפריט. יהיו סלים קטנים שכל לקוח שירצה לקחת מוצרים בלי לשבת יוכל.  זה חלק מהאווירה. זה יהיה ב'מרכז הנגב' בפרויקט ה'בלוק' החדש. לפי הערכות שלנו נפתח באמצע ינואר. אנחנו עובדים על המקום כל יום" מספר ברבי.

אתם לא חוששים לפתוח בתקופה כזו?

ברבי: "אנחנו מאמינים בעצמנו וחושבים שאנחנו מביאים מוצר שונה ומחשבה אחרת לעיר. זה ברמה הקולינרית. ברמה האישית זה להגשים חלום. אנחנו חיים פעם אחת וזה היה החלום שלי. הקורונה לא תהיה לעד. יום אחד זה ייגמר. לשמחתי לא פתחנו בזמן הקורונה אז יש לנו מרווח רשימה. עצוב לי ברמה האישית כי יש לי הרבה חברים בבאר שבע ובתל אביב מהתחום. התחום קשה וזו תקופה פחות טובה אבל אני אופטימי".

אתם אופטימיים לגבי הפתיחה?

ברבי: "זה לא אם נפתח אלא איך נפתח. אם זה יהיה ישיבה, משלוח, טייק א ווי. אנחנו מוכרים מקום, אווירה. יש פה אזור מאוד מעניין ואנחנו מביאים מקום שכיף לשבת בו. אני בנאדם של אירוח ואני מקווה שנוכל לארח אצלנו".

לסיום, ברבי מודה שההתרגשות כרגע היא בשיא והוא צופה שאולי תהיה בעיה אחת, "הבעיה שאני צופה בשותפות שלנו היא שדביר אוהד מכבי ת״א ואני הפועל ב״ש. מה שבטוח לא יהיה משעמם".

צילום: באדיבות או לה לה