מעטות הנשים עליהן יש קונצנזוס מקיר לקיר לגבי פועלן, לגביהן ישנה הסכמה כללית עד כמה התרומה שלהן לחברה ולקהילה היא גדולה. אחת מהן היא מרגלית משה ז"ל, שהלכה לעולמה לפני כחודש לאחר מלחמה במחלת הסרטן. משה השאירה אחריה ילדים ונכדים אך מעבר לכך, היא השאירה המוני מתנדבים, פרויקטים ותרומה לקהילה, שימשיכו את רוחה עוד זמן רב.

משה ז"ל היתה אחת הפעילות החברתיות המוכרות יותר בתחומים רבים, בעיקר בכל מה שקשור לחיזוק וקידום מעמד האישה. היא יזמה וניהלה את המיזם החברתי 'נשים רוקמות חלום', מיזם בתחום אמנות ה???? רקמה בעבודת יד של נשים מהקהילה האתיופית בבירת הנגב והמחוז. המיזם היה אחד הפרויקטים החשובים אליו הקדשיה זמן ומאמץ רב. במקביל היא הקימה מועדון נשים יזמיות בבאר שבע והנגב בשיתוף 'הסוכנות היהודית' ומט”י באר שבע ומועדון משקיעות (נשים לשוק ההון בדרום, בשיתוף אחד הבנקים). היא זכתה בתחרות ארצית של ארגון IVN –  Israel venture network  על בניית ארגון ופיתוח מיזם "נשים רוקמות חלום”, שימשה כנציגת ציבור בוועדת ערר של משרד הרווחה וכשופטת בתחרות "ישראל יפה"בתחום התעשייה וברשויות המקומיות בדרום, כיהנה כחברה בוועדה לקידום מעמד האישה בעיריית באר שבע ובנשיאות רא”ם (ראשי ארגוני מתנדבים), והוסמכה בידי משרד המשפטים להנחות תהליכי היוועדות 'בצדק מאחה'. משה גם היתה פעילה וותיקה במפלגת העבודה ובשנת 2018 זכתה בתואר אשת השנה של המפלגה על תרומתה לחברה ולמפלגה.

בנותיה כרמית ואלה סיפרו על משה, " אמא הייתה אישה עם עשייה מאוד רחבה וגדולה. מעבר לזה שהיתה אמא מדהימה וסבתא בכל רמ"ח אבריה היא היתה אישה של עשייה, מנכ"לית נשים רוקמות חלום, פעילה וותיקה במפלגת העבודה, יקירת העיר באר שבע, היא הייתה המון דברים. היא הייתה כל היום עסוקה עם מתנדבים ופעילויות חברתיות וציבוריות. ידה היתה בכל. אישה שהיתה מודל לחיקוי עבור כולנו. מעבר לזה שבשבילנו היא היתה עולם ומלואו הבנו שהיא היתה כזו להרבה מאוד אנשים. היא תמיד עשתה למען האחר ותמיד האחר היה לפניה".

משה חלתה בסרטן לפני כשנתיים. היא טופלה בטיפול ביולוגי שנראה היה שעובד וככה חיה את חייה בשנתיים האחרונות, "אחרי שהתחילה לקבל את הטיפול הביולוגי היינו בטוחים, וגם הרופאים אמרו, שהיא תשרוד", אומרת ביתה כרמית, " היא המשיכה לנהל את העמותה, המשיכה להתנדב בכל פעילות, תמיד שנקראה עמדה לדגל. מבחינתה העמותה היתה מפעל החיים שלה, היא עסקה כל הזמן בקידום האישה האתיופית בתוך החברה ושילוב הנשים האתיופיות בחברה ובתעשייה. במסגרת נשים רוקמות חלום הן היו רוקמות והיא הייתה רוקמת את החלומות שלהן. היא ייצרה ושיווקה מוצרים לכל מקום.  בארץ ובחול".

"4 חודשים לפני שנפטרה מצבה התדרדר, "היא התנהלה כרגיל עם הטיפול הביולוגי אבל 4 חודשים לפני שנפטרה הסרטן התפשט והיא הפכה להיות מקרה נדיר. הרופאים אמנם אמרו שאין פיתרון למצב הנוכחי אבל אנחנו לא חשבנו שזה הולך להתדרדר בצורה כזו מטאורית".

כרמית מספרת כי הפרידה היתה מאוד קשה ומצמררת, "נפרדנו ממנה ממש כמו סצנה מסרט. כל ארבעת הילדים היינו סביבה, עטפנו אותה, דיברנו איתה, חיבקנו אותה. אחותי ביקשה ממני לשים לה שיר כי אמא שלי אהבה שירים, שמנו לה את השיר אמא של משה פרץ. שרנו עם בכי וכאב עצום. כשהשיר הסתיים היא נפטרה. זה היה מטורף כמה זה היה נראה כמו סצנה מסרט".

כאמור, מפעל חייה היה עמותת נשים רוקמות חלום, עמותה אותה הקימה לפני 17 שנים "היה לה חזון לשלב את הנשים האתיופיות ולהעלות את המעמד שלהן בחברה ולקחת את הידע שלהן ברקמה ולהביא אותו לפועל", מספרת אלה, "הן רקמו והיא הביאה את זה למכירה. כשהגיעה העלייה מאתיופיה, לא ידעו להכיל אותם ולקבל אותם. מבחינת אמא שלי מעמד האישה היה הדבר הכי חשוב והיה חשוב לה לשלב את הנשים והרווחה".

עושה בשביל האחר

אם יש משהו שחוזר שוב ושוב בסיפורים על משה היה נושא הנתינה לאחר. כרמית מספרת כי בשבעה הגיעו לנחם אנשים זרים שלא הכירו ושם הבנו כמה השפיעה על חיים של אחרים, "ישבנו בשבעה והגיעו אלינו אנשים זרים שסיפרו לנו סיפורים שלא האמנו. היא פשוט עסקה בנתינה כל הזמן. אמרנו מתי היא הספיקה את הכל. היא הייתה אמא 24/7, היא היתה סבתא שלא מפספסת שום רגע עם הנכדים ומעבר לזה היא עטפה אנשים, היא סחפה אנשים אחריה. היא לא עשתה את זה לבד היא תמיד סחפה איתה אנשים. גם בהתנדבות, מעבר לנשים האתיופיות היו המון מתנדבים. היו בני נוער שהגיעו לבתי משפט בגלל כל מיני עבירות והיא לקחה אותם לחיקה ואת עבודות השירות עשו אצלה. ככה אני מכירה את אמא. היא תמיד הייתה האחרונה בסדר העדיפויות. זה תמיד היה כולם ובסוף היא. היה לה אמביציה כל הזמן להוביל ולהצליח. דווקא לאנשים "החלשים" היא נתנה את כל כולה".

מרגלית ז"ל היתה כאמור גם פעילה וותיקה ומוכרת במפלגת העבודה וזכתה בתואר אשת השנה של המפלגה ב-2018. יו"ר המפלגה השר עמיר פרץ כתב, "לצד שמה תמיד יחברו כחוט השני המילים ערכיות, אומנות ורוח, לצד טיפוח אנשים שהיו זקוקים לה וקהילות שראו בה משענת ובמיוחד הקהילה האתיופית. מרגלית מסמלת עבורי את אותן נשים ששליחות ציבורית אינה סיסמא אלא דרך חיים, אישה שידעה לנתח את מדיניות העל האסטרטגית ולא לשכוח את האדם הבודד שמדיניות זו אמורה לשרת בלי הבדל של דת, גזע, מין, או נטיה מינית. הליכתה של מרגלית זו אבדה קשה למפלגה ובוודאי למשפחת משה היקרה, אך בטוח אני כי נמשיך ונממש את צוואתה המוסרית לצדק חברתי, שוויון, ושלום"

חברת הכנסת מירב מיכאלי כתבה כי, " הרבה זמן חרדתי מהרגע הזה.  הלכה לעולמה אישה מעוררת השראה, אישה מדהימה, שבעשייתה החברתית והציבורית בנתה תשתית לעוד נשים להכיר את עצמן ואת כוחן, להגשים ולממש את עצמן. היתה בינינו הבנה בלי מלים, הסכמה מראש. מרגלית היתה נוכחת בכל כך הרבה מקומות ועבור כל כך הרבה א.נשים. גם במפלגת העבודה היא תחסר מאד. אבל האור והעצמה שהקרינה ונתנה ישארו אחריה".

כרמית ביתה מספרת שמרגלית ז"ל היתה מאוד פעילה פוליטית, למרות שלא צלחה להיכנס לזירה הפוליטית," אנשים מהמפלגה סיפרו איך בשיחת טלפון היא שינתה לאנשים את החיים. היא זכתה באשת השנה של מפלגת העבודה על שילוב נשים בתוך המפלגה. היא ראתה את העוצמה הנשית, היא לא הסתכלה על נשים ממקום חלש, היא דאגה להעצים את זה. היא הייתה פמיניסטית בכל רמ"ח איבריה עם חלומות ושאיפות, גם במפלגה וגם בעבודה. היא הייתה רצה מכנס לכנס, מרצה באוניברסיטה. כולם רצו להקשיב לאישה שבאה מבאר שבע וגאה בעיר הזו. היא ניסתה את מזלה בפוליטיקה הארצית אבל זה עסק מלוכלך והיא היתה נקיה מידי, טובה מידי. בתחילת דרכה היא ניסתה ונכוותה וידעה ששם לא תוכל להשפיע. גם במועצת העיר היא ניסתה להתמודד אבל המקום הטבעי שלה לא היה שם. היא לא יכלה לשבת על כיסא, היא יותר עובדת, זה משהו בפנים שיש אש שבערה כל הזמן עם דרייב מטורף".

משה ז"ל עם יו"ר נעמת חגית פאר ורינה רמות

אילנה גינזבורג וקנין, חברת מועצת העיר ויושבת ראש הוועדה לקידום שיווין מגדרי בעיריית באר שבע סיפרה גם היא על פועלה של משה, "מרגלית היתה חברה בוועדה בהתנדבות מלאה. היא הייתה אישה מדהימה ואי אפשר לתאר אותה במילים. היא הייתה אישיות קסומה ומיוחדת ומה שהיא עשתה בשביל כל הנושא של העצמת נשים ובפרט העצמת נשים יוצאות אתיופיה זה פורץ דרך. זה היה מפעל החיים שלה. היא היתה אישה מעוררת השראה, אישה מדהימה. היא לא ויתרה על כלום. תמיד אמרנו שלמרגלית יש 48 שעות ביממה ואת הכל תמיד עשתה בחיוך".

מפעל חייה. נשים רוקמות חלום

ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' אמר על משה כי, "מרגלית משה היתה דמות אנושית יוצאת דופן. פעילותה החברתית הוותה מגדלור לחיבור בין אנשים ובין קהילות, בלב חם ובנפש חפצה. היא היתה מלאת אהבה לבריות ונרתמה לכל מאבק ציבורי צודק בעיניה. זו אבידה גדולה לעיר והיא תחסר לכולנו מאוד".

יגאל צחור, שהיום משמש כיו"ר עמותת נשים רוקמות חלום הכיר את משה ז"ל שנים רבות עוד ממפלגת העבודה, "את מרגלית הכרתי שנים רבות בתור פעילה של מפלגת העבודה בבאר שבע ובכלל במישור הארצי. הייתי כמה שנים יו"ר הוועדה הפוליטית של התנועה הקיבוצית וככה נפגשנו. בכל המפגשים עם אנשי המפלגה בדרום מרגלית תמיד היתה. ככה יצא לנו לשוחח הרבה פעמים על מצב המדינה והמפלגה. שיחות ארוכות, מרתקות, מעניינות. מרגלית הצטיינה ביושר שלה ובאמירה שלה במה שהיא האמינה, היא לא פחדה להשמיע את דעותיה גם כשהייתה במחלוקת עם אנשים. היא תמיד הייתה אמיתית ומאוד כנה. מה שהיא חשבה זה מה שהיא אמרה".

גם צחור דיבר על היכולת שלה "למגנט" אנשים אחריה, "אחד הדברים המרכזיים ביכולות שלה היה הכוח הארגוני שלה. כשהיה צריך לארגן סמינרים, ימי עיון או מפגשים תמיד מרגלית הייתה מגנט שקרא לאנשים והם התייצבו. מרגלית תמיד הייתה מוכנה להתגייס לכל דבר למען האחרים אז תמיד כיבדו אותה. הייתה לה קירבה רבה לראש העיר. בכל מערכות הבחירות היא תמיד התייצבה במטה שלו וסייעה לו. בהתמודדות האחרונה היא הזמינה אותי לבוא למטה להתרשם וראיתי איך ראש העיר וכל מנהלי המטות מכבדים אותה".

לפני שנתיים מרגלית גם פנתה לצחור בבקשה שיעמוד בראש העמותה נשים רוקמות חלום, "היא פנתה אליי להיות יו"ר העמותה. היא הקימה את זה, היא החזיקה את זה באישיותה המכובדת, ידעה לחבק את הנשים האתיופיות, לתת להן את המקום הראוי והיא הייתה זו ששיווקה עם הקשרים שלה את הרקמות לחברות, לאנשים וככה היא הצליחה לקיים את העמותה. כשהיא פנתה אליי לפני שנתיים אני די היססתי כי היו לי הרבה מאוד מטלות אחרות. אמרתי אם מרגלית מבקשת אני לא יכול שלא להתייצב. לצערי, סמוך מאוד לכניסתי מרגלית חלתה וכבר לא היו לה את הכוחות להפעיל את העמותה. חיפשנו מחליפה ולצערי לא מצאנו מי שיצליחו להיכנס לנעליה הגדולות של מרגלית".

צחור מאוד מקווה שיימצאו האנשים שיתרמו ויחזירו לתפקוד את העמותה, "אני עדיין שומר על הגחלת בעמותה כי המשפחה מאוד רוצה שהעמותה תחזור לפעילות להנצחת זכרה של מרגלית, להמשיך את פועלה לציבור בכלל ולעדה האתיופית בפרט. להנציח את זכרה של מרגלית שבמשך כ-20 שנה הייתה לוחמת חברתית לאוכלוסיות החלשות. זו שליחות להעמיד את הדבר הזה על רגליו יחד עם המשפחה ואנחנו מחפשים מתנדבים, מוסדות ואני מקווה שגם ראש העיר יירתם להמשיך את מפעל חייה של מרגלית".