מגזין

טבח ביום, כוכב רוק בלילה

מגזין14 בנובמבר 2019    7 דקות
0

ביום סלבה מלניק אוסף את השיער הארוך שלו ומביא את היצירתיות שלו אל המטבח. בלילה, הוא מפזר אותו, צועק בקולי קולות ואם צריך גם עושה head banging - או במילים אחרות: מטאל. מוצא את המרכז בשוליים

טבח ביום, כוכב רוק בלילה
מלניק | צילום: Neovision

מאז ומתמיד סלבה מלניק מבאר שבע התעניין בשונה, בדברים מחוץ למיינסטרים. בכל מה שנחשב קיצוני מדי הוא ראה אומנות, כל מה שלא מובן לאחרים, פשוט היה יצירתי מבחינתו. כך גם נולדה האהבה שלו לבישול ו…למוזיקת מטאל. ואם אתם חושבים שאין קשר ביניהם, תמשיכו לקרוא.

"אתה תמיד מחפש איזושהי מסגרת וקשה לי להגיד שבתור ילד שמעתי רק מטאל, אבל זה משך אותי", מסביר מלניק. "יש לי נטייה להימשך לדברים קיצוניים. אני נמשך לדברים מחוץ למיינסטרים, נמשך לראפ הזוי, אלקטרוני הזוי וזה בא מאהבה למוזיקה קיצונית. בגדול, אם מדברים על מוזיקה, זו סוג של אומנות, ובעיניי גם הבישול. במוזיקה יש את המוזיקה הפשוטה והמשעממת ויש את הדברים היותר מעניינים שהם לא מיינסטרים, אותו דבר באוכל. בסוף, גם בזה וגם בזה אנחנו יוצרים".

כמו כוכב רוק

מלניק שעובד שנים רבות בתחום המזון, לא יגדיר את עצמו כשף, "אני טבח", הוא מדגיש. "אני לא קורא לעצמי שף כי לא עברתי הכשרה בשום מקום וגם אין לי מסעדה, אבל אני אוהב ליצור וזה חלק מהעניין. אחרי הצבא גרתי בתל אביב כמה שנים, אחרי זה חזרתי לבאר שבע ועבדתי ב'כרמים' ובחצי שנה האחרונה אני עובד בקצבייה כי רציתי לראות קצת חלקים אחרים של המקצוע".

בישול זה סוג של אומנות | צילום: אלבום אישי

בעבודתו במטבח, השיער הארוך אסוף ויש מדים, אבל מתחת לסינר מסתתרים להם הקעקועים והפירסינג, ולמרות שהוא טוען שהוא לא כזה, מלניק נראה כמו כוכב רוק. לפחות פעם בשבוע, הוא גם מרגיש כזה, כשהוא נפגש עם הרכב המטאל שלו "Leafter" לחזרה.

"אנחנו נפגשים פעם בשבוע וזה חבר'ה שאני איתם מגיל ממש קטן", מספר מלניק. "עם המתופף של הלהקה אני בהרכב מגיל 16, אלה חברי ילדות. כולם אוהבים לנגן וכולם אוהבים מטאל ורעש. זה משהו שנשאר איתנו מהילדות, אנחנו נפגשים פעם בשבוע ועושים חזרה. זה מאוד חשוב לנו". סלבה הוא הקול של הלהקה, אבל גם המנהל שלה בכל מה שקשור לצד האדמיניסטרטיבי.

"שרתי כל הזמן, אבל ללמוד, לא ממש למדתי", מסביר מלניק. "זה בא בעיקר מעזרה מחברים, הרבה מדריכים ואנשים שהכרתי בזכות המוזיקה. הייתי מהילדים האלה שעושים חיקויים ומצחיקים אנשים והייתי יושב ושומע את הקולות האלה שזמרים עושים ומנסה לחקות אותם. דבר הוביל לדבר ויום אחד במקלחת גיליתי שאני יודע 'לצעוק'. גם היום, כשאני מספר לאנשים שאנחנו מופיעים ויש קהל, הם לא מאמינים לזה כי הם לא נחשפים לזה. כמו כל סצנה בארץ בעצם. גם הטראנס זו סצנה ענקית, אבל הכל מחתרתי ואנשים לא מודעים לזה בכלל. אתה מבין שזה ענק רק כשאתה נכנס לזה, ביחס למדינה הקטנה שלנו כמובן".

וזה באמת ענק ביחס למדינה שלנו?

"וואלה כן, הרבה אנשים אוהבים את זה פה. אצלנו ספציפית, זה האנשים שגם עוסקים בזה. את ההופעות אני מרים, אנשים מלהקות אחרות שזורמים ובאים וכל ההופעות נוצרות מדיבורים של בואו נעשה איזה משהו. אין איזה מישהו שמפיק את זה, זה יותר הכל של תעשה זאת בעצמך".

כמה קהל היה בהופעה הכי גדולה שלכם?

"לא יודע, אבל נראה לי שבירושלים, היו מעל 100 איש. אנחנו חיה מוזרה גם בתוך המטאל ואם אנחנו מפרקים את המטאל שהוא לא מיינסטרים בעצמו, אז בתוכו יש מטאל שהוא מיינסטרים ויש את זה שפחות, אנחנו בפחות. אנחנו עוף מוזר גם שם כי לא כולם מתחברים לזה שאנחנו אובר קיצוניים קצת".

תספר לנו על סצנת המטאל בבאר שבע?

"אין ממש סצנה כזאת בבאר שבע. זה עוד קטע של להיות להקה בבאר שבע כי אנחנו כמעט ולא מופיעים פה, אין את זה פה. כשהיינו ילדים זה היה קורה כל הזמן ועכשיו זה לא קורה. היום אנחנו מופיעים בעיקר בתל אביב ובירושלים. הופענו לא מזמן גם ברחובות אפילו. בשביל להגיע להופעה של 30-40 איש בבאר שבע היינו צריכים לעבוד קשה מאוד. ומבחינתנו 40 זה הרבה. אנחנו מתייחסים לזה כתופעת לוואי אם מישהו אוהב את זה. אנחנו באים להופיע ולא ממש חושבים מי יהיה ואיך. באים לבלות".

דפוקה בקטע טוב

"כל הקונספט של ההרכב הוא שנאת אדם, אנטי בקטע של אידאולוגיה וגם הומור", מסביר מלניק. "אני יכול לכתוב בפייסבוק שההופעה דפוקה לגמרי והגענו לשפל חדש והכוונה בעצם למשהו טוב".

לדבריו, "אנחנו לא פוליטיים, זו לא הכוונה. אנחנו עושים את זה ממש בשביל הכיף וזה הכי תחביב שיש. אני לא בא להגיד לאף אחד מה לעשות, הרבה פעמים זה טקסטים על משהו שקרה לי או מסקנות מהסיפור. מי שמתחבר לזה, מתחבר לזה".

אז לא נראה אותך ב"כוכב הבא"?

"אני יודע לשיר בצורה מקצועית, לא הכי מקצועית כי לא למדתי, אבל יודע לשיר. 'כוכב נולד' וכאלה אני לא אעשה כי אני לא מתחבר לזה. שלחו לי גם את 'משחקי השף' וכאלה כי אני גם במקצוע השני, אבל אנחנו בלהקה מאוד פרטיים בכל מה שאנחנו עושים ולא רוצים לעשות את זה בקטע מחייב. אנחנו לא מנסים להרשים מישהו או לעשות את זה חובה, זה בשבילינו ושם זה נשאר".

"אין לי חלום לפתוח מסעדה בארץ" | צילום: אלבום אישי

ואין לכם את החלום הזה לפרוץ, להפוך את זה למקצוע?

"החלום הזה מת בערך בגיל 16, אני ריאלי. אני לא הולך לעשות מוזיקה שהיא בעיניי לא שלי. אני עברתי הרבה הרכבים במהלך השנים, אחרי שעשיתי הרבה מוזיקה והבנתי שזו המוזיקה שאני רוצה לעשות. לעשות משהו אחר לא ילך. אין לזה הרבה קהל בעולם וגם בארץ, אנחנו לא כוס התה שלהם. אנחנו נהנים מהסטאטוס שיש לנו היום. הכיף שלנו הוא מזה שזה נשאר כתחביב ואנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו ואיך שבא לנו. אנחנו כן מקליטים חומרים והולכים להקליט עוד EP, אבל פחות בשביל שמישהו ישמע את זה או שאנשים יקנו את זה, אלא בשביל שיהיה לנו משהו מגניב שלנו לשמוע בבית. זו הגישה".

אפשר להגיד שהמוזיקה היא הקיצונית אצלך והבישול יותר מיינסטרימי?

"יש משהו בזה כי ברוב המקומות שעבדתי בהם, לא תמיד אתה עושה משהו שאתה אוהב או משהו שמרגש אותך ובמובן הזה מוזיקה היא יותר חופשית כי שם זה יותר פתוח. אבל אם אנחנו מדברים על מטבחים, זו גם לא סביבת העבודה הכי שפויה שיש. יש צחוקים, סיטואציות מוזרות וגם במטבחים מדובר על אוכלוסייה מאוד מסוימת שבוחרת במקצוע הזה".

אתה בן 31 עוד מעט, מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

"אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שעבודה זה מה שמביא סיפוק בעידן המודרני, אבל אני עושה את המחקר לעצמי בבית של מה שאני רוצה לעשות. יש לי מלא רעיונות ואני גם קצת שונה מרוב הטבחים כי אין לי חלום לפתוח מסעדה בארץ, שקצת קשה בתחום הזה. היו לי הרבה רעיונות, הרבה קונספטים, אבל החלטתי שאני לא רוצה לפתוח מסעדה, ואוכל זה לא רק מסעדה. הראש שלי בעייתי, אני רץ לשמונים אלף כיוונים ואני צריך עבודה רגילה שתחזיק אותי בבסיס. אולי איזו חווה, להקים עסק שעושה את הגבינות שלו, את הלחמים שלו ומוכר יין איכותי. אולי זה החלום".

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה