מגזין

לתפוס את הרגע

מגזין7 באוגוסט 2019    6 דקות
0

מרכז 'סנאפ' בבאר שבע היא יוזמה של ארבעה חברים שמאמינים שבעזרת עדשת המצלמה, ניתן לשלב אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. "אין אצלנו פשרות. אם מישהו לוקח אותנו זה כי אנחנו מקצועיים, ורק אחרי זה בגלל השילוב של התלמידים", הם אומרים

לתפוס את הרגע
צילומים: באדיבות סנאפ

עידן אסלן, קארין גרינברג, ליאור וינברגר ומאיה לבקוביץ סגל עושים את מה שרובנו יכולים רק לחלום.

הם משלבים ביזנס יחד עם פלז'ר, במקרה שלהם פלז'ר לנפש, משהו משמעותי שממלא אותם כל פעם מחדש. הארבעה הקימו את סנאפ, המרכז החברתי לצילום ובכך לקחו את האהבה שלהם לצילום והביאו אותה למי שעד לאותו רגע, כנראה שלא נפגש עם מצלמה בצורה מקצועית, אוכלסייה עם צרכים מיוחדים. אבל זה לא עוד פרויקט חברתי, המרכז, מכשיר וגם מעסיק אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים ודורש מאותם צעירים בדיוק את מה שהם דורשים מעצמם, מקצועיות ללא פשרות.

המרכז נולד בתכנית "המאיץ", תכנית יזמות של עמותת 'ארץעיר'. גרינברג, עבדה 9 שנים באגודת "עמי" ושם פגשה את סגל שהעבירה חוג צילום. "ראינו את הקשר בין הצלם, מצלמה, מצולם, ואיך זה משפיע על חבר'ה עם צרכים מיוחדים, איך זה מוציא מהם דברים מעניינים. הצילום זה כלי מדהים ליצירת קשר שוויוני בין אנשים, בלי רתיעה", היא אומרת.

מהצד השני אסלן, צלם מקצועי כבר קרוב לעשור חשב כיצד הוא "מחשב מסלול מחדש", כהגדרתו. ויברגר הגיעה אליו עם הרעיון למרכז צילום חברתי והוא מיד קפץ עליו. "אני עצמאי כל חיי, תמיד הייתה לי אהבה לצילום", הוא מספר. "אחרי הצבא טסתי לאוסטרליה, שם חוויתי את הצילום. אמרתי שכשאני חוזר לארץ זה מה שאני אעשה, זה מה שאני אוהב ורוצה לעשות. משם זה התגלגל. הלכתי ללמוד, היה לי עסק לצילום אירועים. הייתי עצמאי כמה שנים ואז הכרתי את ליאור שבאה אליי עם רעיון ללמד אנשים עם צרכים מיוחדים צילום. הגענו למאיץ של עמותת 'ארץעיר' ו'פרזנטנס', שם הכרנו את קארין, גילינו שיש לנו את אותו הרעיון. והלכנו על זה".

"אנחנו מכינים אותם לכל הסיטואציות". אסלן (משמאל) ואחד הבוגרים בפעולה

אז מה זה סנאפ? כאמור, מדובר במרכז חברתי לצילום. בבית רחב ידיים בשכונה א', מתקיימים אחת לשבוע סדנאות צילום. משם גם יוצאים צוותים לצילום אירועים, החל מחתונות ובר מצוות, ועד אירועי חברה, צילומי סטודיו ועוד. "אנחנו מכשירים חבר'ה עם צרכים מיוחדים שרוצים להיות מקצועיים בצילום. נותנים להם את כל הכלים בצורה הכי מקצועית, והמטרה היא לשלב אותם בתעסוקה", אומרת וינברגר וממשיכה: "לכל אירוע אנחנו מגיעים צוות מעורב יחד איתם. אנחנו רוצים לייצר שילוב תעסוקתי מלא. זה אומר שכמו כל צלם בשוק, הבוגרים שלנו מגיעים לעבודות ומקבלים תשלום. פעם בשבוע יש הכשרה מעשית. סדנה של 3 שעות, עיונית ומקצועית. בשאר השבוע יש עבודות. יכולים להיות ימים שאנחנו מצלמים כנס בבוקר, עושים צילומים בסטודיו, או שבוע שיש בו חתונה בערב, או סדנת צילום. זו עבודה לכל דבר. אנחנו מגיעים עם תלמידים או בוגרים שעובדים יחד איתנו, מקבלים שכר. אנחנו לא הולכים לבד".

היו חששות שלקוחות יירתעו בגלל שאתם מגיעים יחד עם התלמידים?

עידן: "מבחינתנו, החשש העיקרי היה שאנחנו סטודיו שנותן שירותי צילום ויש הרבה תחרות בתחום. זה היה החשש. לא חששנו מהתחום החברתי, להפך, זה הערך המוסף".

ליאור: "אנשים שלא מוכנים שאנשים עם צרכים מיוחדים יהיו אצלם באירוע, אנחנו לא מעוניינים לעבוד איתם, אז הסינון הוא טבעי. אבל ההפך, מתקשרים אלינו גם בגלל ההיבט החברתי, הדבר הראשון שאני שואלת בטלפון זה אם שמעו עלינו ומי אנחנו. מי שלא יודע אני מספרת ואומרת מההתחלה שאנחנו מכשירים ומעסיקים אנשים עם צרכים מיוחדים, שיגיע לאירוע גם אדם עם צרכים מיוחדים. לשמחתי זה לא קרה לי, אבל אם מישהו אומר לי שלא נוח לו עם זה, אז אין בעיה, לא נעבוד יחד. לשמחתי זה לא קרה. מה שקרה זה ההפך, אנשים התקשרו ופנו בגלל העניין החברתי".

קארין: "בהתחלה באמת דיברנו על ההיבט החברתי ואנשים לא הבינו שאנחנו עסק, שאנחנו מתחייבים לאיכות, שאני לא רק איזה פרויקט חברתי. אז שינינו את המיתוג. אנחנו מקצועיים, נקודה. יש לנו איכות מצוינת, אי פשרות. אם מישהו לוקח אותנו זה כי אנחנו מקצועיים. וכן, יש גם אנשים עם צרכים מיוחדים, אבל זה חלק, הדבר הראשון זה המקצועיות".

"מבחינת סנאפ, הצילום הוא העיקר"

מבחינת סנאפ, הצילום הוא העיקר. אחריו מגיע העניין החברתי, זה מה שנותן משמעות לכל אחד מהארבעה, זה מה שמייחד אותם מאחרים, אבל כולם מסכימים פה אחד שאם בעבר היו שמים דגש על עניין השילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים, היום הם מדברים קודם כל על איכות הצילום שמקבלים, רק אחרי זה על מי יגיע ויצלם. "מה שתמיד קורה בשיחה זה שהם רוצים לדעת שהתלמידים מוציאים תמונות טובות", אומרת וינברגר. "אז אני שולחת אותם לפייסבוק או לאתר לראות את התמונות. זה האישיו, מה שמעניין אותם זה לא הנכוחות של האנשים אלא שיוציאו תמונה טובה. אני מאמינה שיש חשש, אבל לא אומרים לנו את זה. יש תמונות, מי שיגיע אלינו ויראה את התמונות הוא יראה את הבוגרים שלנו, הוא יודע מי מגיע. זה לא תחת הכותרת של בנאדם עם צרכים מיוחדים, רואים מי מגיע ואז החשש, אם קיים כזה, יורד. אולי זה שאנחנו לא מוצפים עכשיו, זה חלק מזה. אבל זו הסיבה שאנחנו עושים את זה. אם לא הייתה בעיה לשלב אנשים עם צרכים מיוחדים בלימודים ובתעסוקה לא היו צריכים אותנו. אנחנו למזלנו נתקלים בצד היפה של הדבר הזה", סגל ממשיכה ומספרת: "כשאנחנו הולכים להעביר סדנאות, תמיד אומרים לנו שהקבוצה מתרגשת, וזה הדבר הכי מדהים, מה שמרגש אותי תמיד זה שבסוף הסדנה יגיע אליי אבא ויגיד 'יש לי בן או בת עם צרכים מיוחדים, איך מתקבלים, איך משתלבים'. זה נותן תקווה, הוא רואה שהשמיים הם הגבול".

לאן ממשיכים מפה? לאן אתם לוקחים את זה?

קארין :"החלום הוא מרכז צילום, מקום שהוא הרבה יותר גדול, גם מבחינת כמות עבודות, שיהיו יותר לקוחות שיעבדו איתנו. מקום שמכשיר לעבודה אנשים עם צרכים מיוחדים, מקום עם תערוכות, מרכז מידע בתחום הצילום. מקום שמאגד בתוכו את כל העולמות".

הכתבה המלאה בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"

כתבות נוספות במגזין

0

זוג מנצח

אלכס סמולקין וליזה ביך, זוג ברשת וזוג בחיים עולים על הבמה בחנוכה

מגזין11 בדצמבר 2019    8 דקות
0

בנעלי בית | מתגעגע לחיוך של הרב...

שמעון טובול, מנכ"ל מוסדות "בית יוסף", יו"ר מפלגת "גשר" וחבר מועצת העיר באר שבע

מגזין10 בדצמבר 2019    דקה אחת

כתיבת תגובה