מגזין

חיל להבים

מגזין5 באוגוסט 2019    9 דקות
0

קצין ו-2 נגדים מלהבים המשרתים בטייסת תעופה בבסיס "חצרים" נבחרו למצטייני הטייסת > רב טוראית שחר לוי, סמל אמיר לוי וסגן אילון משה מספרים לעיתון "שבע" איך הצליחו להגיע לצמרת בטייסת החשובה > עפים על עצמם

חיל להבים
בצמרת. 3 המצטיינים | צילום: דו"צ

לא פחות מ-3 חיילים מהיישוב להבים, המשרתים בטייסת תעופה בבסיס "חצרים" של חיל האוויר, נבחרו באחרונה למצטייני הטייסת: רב"ט שחר לוי, סמל אמיר לוי וסגן אילון משה. אז, מה יש ביישוב הווילות היוקרתי הקטן יחסית, שמצמיח בטייסת לא גדולה, כל כך הרבה מצטיינים?

"השתפשפתי המון"

רב טוראית שחר לוי, מש"קית אבטחת מידע בטייסת, היא מסוג הצעירים שהדרכה היו חלק מהם מגיל צעיר. "כשהייתי בכיתה ד' הצטרפתי לתנועת ה'צופים', עד כיתה י"ב", היא מספרת. "הדרכתי בכיתה י', ובכיתה י"א נשלחתי להדריך בגבעות בר. עזרתי לפתח צוות חוץ ביישוב החדש. זה התחיל כשבאמת הלכנו להדריך שם, ואחר כך הגיעה שכבה בוגרת מהיישוב עצמו, ותגברנו אותם. הדרכתי שם את שכבה ח', שזה היה ממש משמעותי בשבילי. ב-י"ב הייתי פעילה בשבט, היינו הרבה עם הקהילה ודברים כאלה".

שחר לוי. בסיס מאוד מאתגר" | צילום: דו"צ

לוי מספרת כי כאשר קיבלה את השיבוץ, שמחה על ההזדמנות לעשות תפקיד משמעותי בצבא. "קיבלתי את השיבוץ לביטחון מידע של חיל האוויר, והאמת שנורא שמחתי. זה נשמע לי תפקיד נורא מעניין, שיש בו נגיעות מבצעיות והרבה עניין והתעסקות עם אנשים, הרבה אינטראקציה. באפריל 2018 התגייסתי והגעתי לטירונות בבסיס 'עובדה', ואז הבנתי שהחיל מאוד קשוח, לטוב ולרע, מאוד מבצעי, ושאני 'לא הולכת לנוח'. בהמשך, עברתי קורס, ושובצתי לבסיס 'חצרים'. פה הבנתי שזה בסיס מאוד מאוד מאתגר".

לוי לא חששה, להפך; "דווקא שמחתי, ידעתי שאני הולכת לתת חלק משמעותי. ובאמת מהר מאוד התקדמתי, ואחרי בערך 7, 8 חודשים שאני ב'חצרים'; אני מסדרת את כל הלו"ז של כל החיילים, והמפקדים שרוצים להעביר משהו לחיילים שלהם, הכל עובר דרכי".

כאמור, באחרונה קיבלה לוי אות הצטיינות: "בחצי השנה האחרונה ראו את ההתקדמות שלי, ועכשיו היה לנו טקס משפחתי של הטייסת, וקיבלתי מצטיינת שלה גם על זה שהתקדמתי מאוד מהר, והראיתי שאני רוצה ללמוד ולעשות. זה תפקיד נורא קשה, צריך לדעת לעבוד עם אנשים בתפקיד שלי. כשבחרו בי להיות מצטיינת נורא שמחתי והופתעתי, ושמתי לב שבחרו איתי עוד 2 חיילים מלהבים, שהכרתי במסגרת הטייסת עוד לפני כן. זה היה מגניב לשמוע את זה ולראות את החיילים האלה. זה מאוד מיוחד שבחרו 3 מלהבים כמצטיינים, כשאנחנו לא יישוב גדול והטייסת לא ממש קטנה, ויש הרבה מאיפה לבחור, בוא נאמר. זה הרגיש מאוד מיוחד, כאילו גאווה ביישוב שלי".

ולגבי תוכניותיה לעתיד, אומרת לוי: "כרגע אני עוד לא סגורה על שום דבר. יש לי עוד זמן לשחרור, הרבה זמן במונחים של צבא. אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה לעשות, אבל כן יודעת שצה"ל הקנה לי הרבה אסרטיביות; למדתי המון בצבא. אומנם, הגעתי עם חינוך מהבית, אבל השתפשפתי המון בשירות, ורכשתי לא מעט ביטחון שאני בטוחה שיעזור לי בעתיד, עבודה בלחץ, אחריות על חיילים ועבודה קשה".

"הרבה עומס"

סמל אמיר לוי, פקח טיסה במגדל הפיקוח של הטייסת, מתגורר גם הוא בלהבים, אחרי שעבר לא מעט מקומות: "גרתי בשיכונים שונים בבסיסים של חיל האוויר ('חצרים', 'רמון', 'נבטים' ו'עובדה') עד גיל 15, ממש כמו לגור בקיבוץ. אבא שלי היה מפקד טייסות תחזוקה בבסיסים. המגורים בבסיסים זה משהו שהייתי רגיל אליו, כל שנתיים לעבור דירה".

במה זה היה כרוך מבחינתך כילד ונער?

אמיר לוי. "קונפליקטים בין מטוסים" | צילום: דו"צ

"זה להכיר הרבה חברים חדשים כל הזמן, להיות החדש בכל מקום, ולהתוודע לאנשים מכל מיני מקומות. למדתי בבית הספר 'מרחבים' שליד אופקים, אחרי זה בבית הספר ביוטבתה ואז בבית הספר צין שבמדרשת בן גוריון, כל זה ביסודי. ואז, חזרנו שוב ל'חצרים', ולמדתי ב'אשל הנשיא' בחטיבה. אחר כך, טסתי עם המשפחה שלי לחו"ל, כי אבא קיבל תפקיד בארה"ב. למדתי שם בבית ספר רגיל מקומי, והאמת שהסתדרתי די טוב; מתחילים קצת בשוק, אבל נכנסתי מהר מאוד לעניינים. חזרתי לכאן בגיל 16 ללהבים וללימודים ב'אשל הנשיא'".

לוי מודה, שפקח טיסה לא היה בדיוק התפקיד הראשון שביקש למלא בצה"ל: "רציתי בהתחלה להתגייס לקורס טיס, זה היה חלום שלי, אבל לא הצלחתי להתקבל בגלל בעיות של פרופיל. אז ניסיתי להתקבל לתפקידים אחרים, ובסופו של דבר קיבלתי זימון למבחנים של פיקוח טיסה, והתקבלתי. אני במגדל ממרץ 2017 (חודש לאחר שהתגייסתי לצבא). זו עבודה במשמרות, להיות עם אותם אנשים כל יום. יש אנשים שזה יתאים להם, ויש אנשים שפחות. קיימת במגדל הזה הכי הרבה פעילות אווירית של חיל האוויר, והמגדל ב'חצרים' נחשב מאוד מעניין. אני מרגיש כל הזמן את כובד האחריות עליי במשמרות, במיוחד כמי שמוסמך לנהל את המגדל בעומס נמוך. אירועי 'מסדר כנפיים' של סיום קורס טיס הם גדולים מאוד במגדל, עם הרבה עומס ולחץ, ויש פה אווירה ממש טובה".

ובהצטיינות מהטייסת זכית על הקמת פרויקט ייחודי.

"מפקד הגף שלי אמר לי שהם רוצים להריץ איזשהו פרויקט הדרכות לטייסים על קונפליקטים אוויריים בתלת מימד. אני עובד עם צוות של בית הספר לטיסה, ואנחנו מפתחים סרטונים בתלת מימד שמראים איך פותרים קונפליקטים בין מטוסים. הסרטונים האלו מיועדים גם לפקחי הטיסה. הפרויקט פועל בהצלחה כ-5 חודשים".

ובאשר להמשך דרכו, גם לוי לא ממש החליט: "אני עוד לא בטוח, חושב אולי לחתום קבע אם יציעו לי משהו טוב, אבל לא במגדל; במגדל הפיקוח ב'חצרים' לא אחתום קבע, רק במשהו אחר בחיל האוויר, איזשהו תפקיד שיהיה שינוי אווירה".

"המקום המוכר"

אילון משה. "אחד בתוך השני" | צילום: דו"צ

ולמצטיין הבכיר מלהבים, סגן אילון משה, יש שורשים משפחתיים עמוקים בחיל האוויר: "לפני 30 שנה, אבא שלי ניצן משה, היה פקח טיסה במגדל חצרים; אני זוכר שהייתי בא איתו למילואים. והיום אני פה במגדל. שנינו משרתים באותו מקום בהפרש של 30 שנה, שנינו באותו תפקיד של פקח טיסה, רק שאבא שלי היה נגד, ואני קצין. הייתי 3 חודשים בבה"ד 1 כמו כולם והשלמה חיילית ב'עובדה'. שרתתי כחייל ב'חצרים', וחזרתי לבסיס כקצין. בנוסף, רוני זק עמירה, דודה שלי, היא מפקדת טייסת מינהלה בבסיס 'עובדה', כך שהקשר לחיל האוויר הוא לא מענף אחד של המשפחה בלבד, זה מכל הצדדים. ככה יצא".

ואיך הגעת להיות פקח טיסה?

"מה שהוביל אותי להגיע לתפקיד היה שבכיתה י"ב בגיל 18, עברתי ניתוח בברכיים, וזה ביטל את האפשרות לקרבי. היה לי חלום להיות ביחידת 669 לחילוץ, ולא הצלחתי. ואז תוך זמן קצר הייתי צריך להחליט מה לעשות, והלכתי על המקום המוכר, כיוונתי לתפקידים שאני מכיר, כי לא היה לי את הזמן כמו כולם, והחלטתי ללכת אחרי אבא".

לפני שהתגייס לצה"ל, "אימנתי טניס, כי בגלל הבעיות בברכיים הפסקתי לשחק. לכן, עשיתי קורס הדרכה של חודש במכון וינגייט, וזו הייתה העבודה שלי לפני הגיוס, גם בקייטנות. הייתי מדריך בתנועת המד"צים, חלק ממחזור א', הראשון בלהבים, ועברתי ראשון את הקורס להדרכה ביישוב. המד"צים זה כמו 'הצופים', רק יותר קטן, בהתאם לצרכים של אנשים. הדרכתי בתנועה הזו גם בבית שאן, נתיבות, אופקים ומצפה רמון. מלבד זאת, הייתי אחראי על נושאי ספורט במועצת הנוער של להבים, ושימשתי כיו"ר ועדת הספורט. גם שם הובלנו הרבה מאוד דברים יפים ביישוב ובכלל, טורנירים של כדורסל וכדורגל, גם להנצחת חללי היישוב; אני מאוד אוהב ספורט, לזוז, לרוץ ולקפוץ, כל מה שגורם לי להזיע".

איך מסתדרים במשמרת של כמה שעות כשאתה לא ממש יכול לזוז ולקפוץ?…

"זה קשה מאוד, אבל אתה מוצא את הפינות שלך, גם אם זה בערב בשעה מאוחרת לצאת לריצה או ללכת לחדר כושר. אבל ברגע שאתה יושב בעמדה אתה מפוקס ואתה שם בכל הכוח. כל אחד והשיטות שלו".

על הצטיינותו הוא אומר: "דבר ראשון זו עבודה קשה, רוחבית, 24/7. דבר שני, חלק מהתפקיד שלי במגדל הוא להיות קצין תיאום הטיסות של המדגל, אחראי לתאם את כל הטיסות שיוצאות מהבסיס הזה באימונים ובשגרה. כל טיסה שאמורה להגיע לבסיס חצרים עוברת דרכי. אני עובד מול דרגות גבוהות ביחס אליי, רבי סרנים וסרנים. אני מתכלל ומסנכרן בין הרבה טייסות וגורמים, משימה מורכבת אבל מעניינת".

מה יש בלהבים שמצמיח 3 חיילים מצטיינים בבת אחת?

"זה יישוב מדהים, אפשר ללמוד שם המון, בתי הספר והכיתות, הכל מאוד קטן, אחד בתוך השני, וכולם מכירים את כולם. אמיר ושחר הגיעו אחריי לחצרים, וידעתי מי הם. יש בלהבים מערכת חינוך מאוד טובה".

ולסיום, סגן משה לא פוסל שום דבר לגבי עתידו התעסוקתי: "אני קרוב ל-3.5 שנים באותו מגדל. יש לי עוד שנה וחצי לסוף השירות, כך שיש לי עוד תקופה פה. אני תמיד חושב הלאה, אבל עוד מוקדם מדיי לדעת איך, כמה ולמה. כל האפשרויות פתוחות, רק צריך לדעת איך עושים את זה ואת הפרוצדורה".

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה