אף פעם אסור להתייאש. זה המסר החד והברור העולה מסיפורו של ויקטור פנפילוב (50) מבאר שבע, שבעזרת לא מעט עזרה מאנשי מקצוע הצליח לשקם את חייו ההרוסים, ולהפוך לאדם נורמטיבי לחלוטין.

פנפילוב, כפי שהוא עצמו יספר בהמשך, הגיע לתחתית של התחתית, כולל 4 מאסרים בעקבות הרשעות פליליות חמורות, התמכרות לסמים ואיבוד אשתו ו-3 ילדיו. אלא שזה כשנתיים, אותו אדם שממש לא מזמן נכנס ויצא מבתי סוהר הוא אב הבית ומהמצטיינים בסניף "יד שרה" בבירת הנגב, מחזיק בזוגיות יציבה עם אישה הרחוקה מעולם הפשע כמזרח ממערב, ובעיקר בטוח ביותר בכך שהוא לעולם הפשע כבר לא חוזר.

"רוצה 10,000 שקלים ביד"…

פנפילוב מציין 2 דמויות משמעותיות בחייו שגרמו למהפך לקרות. הראשון הוא יגאל פינטו, המנחה הלשכתי של תוכנית "מעגלי תעסוקה" בחברת "איי אל די", המספקת זה כ-5 שנים שירותים חיצוניים לשירות התעסוקה. פינטו מספר, שזוהי "חברה פרטית המקבלת רשות לעבוד עם המדינה, הרשאה מנדטורית, והיא גוף ממסדי בפועל; התפקיד שלי הוא לתת שירות מקצועי לשירות התעסוקה. הרבה פעמים אני יכול להיות מנחה, אבא, מחנך, הרבה כובעים. המטרה בסוף היא שלא רק שהמטופל ייצא לעבוד, אלא גם לעשות איתו מיצוי זכויות אמיתי; לפעמים, אנשים לא צריכים להגיע אליי בכלל".

פינטו ממשיך: "התפקיד של החברה שלנו הוא לקלוט אנשים בהבטחת הכנסה, ולעשות איתם תהליכים פרטניים וקבוצתיים, כדי שיחזרו למעגל התעסוקה. אני מקבל מהנדסים, עורכי דין, עבריינים, נשים חד הוריות, אנשים מהמגזר הבדואי גם באזורים המוכרים וגם הלא מוכרים ועוד. אני לא מתעסק באבטלה, רק בהבטחת הכנסה. רוב המטופלים הם הארד קור מבחינת הבטחת הכנסה; אני יכול לקבל אנשים שלא עובדים 8 ו-10 שנים אפילו, אנשים שהיו בבתי סוהר ואנאלפביתים, נשים מהמגזר הבדואי שאף פעם לא עבדו ויש להן 8 ו-10 ילדים וגם אנשי כלכלה ומורים".

מורים ואנשי כלכלה שזקוקים להבטחת הכנסה?

"כן, תתפלא, אבל זה שלמדתי באקדמיה 4 שנים הנדסה, אז יכול להיות שיש לי יכולות של לימוד, אבל אולי אין לי יכולות להסתגל למערכות עבודה מחייבות. אולי אני אדם עם ביטחון עצמי מוחלש, ולא עובר ראיונות עבודה. אולי הלכתי ללמוד הנדסה כי זה מה שדיבר אליי, אבל אני לא רואה במה שלמדתי את הייעוד שלי בחיים. היה לי בחור עו"ד, ושאלתי איך הוא לא מוצא עבודה. לאט לאט הבנתי שזה לא התחום שלו, והיום הוא עובד כסגן מנהל סופר בנתיבות. אני תמיד אומר, כאחד שגם למד, שהאקדמיה כבודה במקומה מונח, אבל זה לא אומר שזה הייעוד שלי.

"זה יותר גרוע מקריז"

אז איך קלטת את פנפילוב?

"ויקטור הגיע אליי לשיחה, אחרי שעשה עלייה מהקווקז, שם היה שוטר תנועה הרבה שנים, והדרדר לפשע. הוא הגיע לארץ, וכנראה חלק מחבלי הקליטה הביאו אותו לעולם הפשיעה, לשימוש בסמים, קוקאין והרואין עם בתי סוהר; ויקטור היה ב-4 מאסרים, תוך ירידה לתחתיות מאוד מאוד קשות, לסיטואציות של להיות לבד כנרקומן, המנסה להשיג את הסם, נכנס לבית הסוהר, ויוצא. עד שבמאסר הלפני אחרון שלו הוא עשה טיפול גמילה מאסיבי ורציני. כדי להיגמל צריך להגיע לתחתית, והתחתית סובייקטיבית; כל אחד יש לו את התחתית שלו. אז, ויקטור הגיע לתחתית מאוד רצינית".

"החלטתי שזה שכבר לא מקובל, השימוש שלי בסמים". ויקטור | צילום: יניב סול

פנפילוב מספר: "הגעתי ליגאל אחרי מאסר רביעי. בחלק מהמאסר השלישי הייתי בבית הסוהר 'חרמון' הטיפולי, שיש בו כמה מחלקות, למכורים לקלפים ולסמים ולאלימות. סיימתי את הטיפול, ויצאתי משלב הבוגרים, אבל לא לקחתי את זה רציני, אלא בצחוק. בחוץ לא פגשתי אנשים טובים כמו יגאל. חשבתי שאני גיבור, שיודע ומבין ויכול לבד, ולא צריך עזרה מאף אחד, ולא הצלחתי. אתה לא מאמין, הייתי הכי הרבה שבועיים בחוץ בין מאסר למאסר. אחר כך חזרתי ל'חרמון', שיוצאת הנשמה עד שמאשרים לך בשב"ס להגיע לשם, כי יש רק 40 מקומות במחלקה הזאת, כשבכלא יושבים כ-23 אלף אסירים".

והוא משתף: "נשפטתי ל-4 שנים, ועברתי כמעט שנתיים מהמאסר בבית סוהר רגיל בבאר שבע, עד שהצוות החליט שאפשר לסמוך עליי. אז, הגעתי ל'חרמון' בפעם השנייה, וויתרתי על חופשות שהיו מגיעות לי כדי להיכנס לגמילה. הפעם, לקחתי את זה רציני מאוד, כי נמאס לי מהמאסרים, ולהיות כמו כלב עם סמים, מתאדון ואדולן, כמו כלב קשור לסם, במקום לעשות משהו או לשתות כוס קפה בבית, ולהגיד לאנשים 'בוקר טוב'. זה הופך אותך לקפוא כלפי אנשים. דרך אגב, בזכותי 2 אנשים שקינאו בי הפסיקו בעצמם להשתמש בסמים. הגמילה זה לא דבר פשוט, זה יותר גרוע מקריז, אבל להצלחה אין מחיר. עכשיו בזמן הזה, אתה יכול לשתות קפה, ולהיות במיטה".

אבל אומרים שאי אפשר בעצם לסמוך על מי שמכור לסמים…

"זה נכון שאי אפשר לסמוך על נרקומן ואי אפשר להאמין לו, אבל זו לא מחלה; רק במדינה הזאת, אומרים שזו מחלה. כשאתה נרקומן בישראל, אתה חוצפן, ומתפזר, ומנצל את המדינה, לא רואה את המציאות, ובורח ממנה".

בכל אופן, "השתחררתי מהכלא, וקודם כל ישר באתי ל'אגודה לשיקום האסיר'. החלטתי שזה שכבר לא מקובל, השימוש שלי בסמים. והיום הסמים מסוכנים יותר; זה פשוט זבל, ריסוס של ג'וקים. לא נגעתי בזה, אבל ראיתי אנשים צעירים שלוקחים את זה. צריך להבין שהכל תלוי בבן אדם, ואף אחד לא אשם במצב שלו חוץ מהמכור עצמו. תראה, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם, אפילו לא נתניהו. זה כל הסיפור. צריך טיפול ושיחות; הלכתי לבד לשירות התעסוקה, והעבירו אותי לעתליה (סבח, המשמשת כמתאמת, פרטים בהמשך – י.ס.ד), ואמרתי לה שכל החיים ברוסיה הייתי שוטר תנועה".

"אנשים לבד מוצאים אותך"

האם סיפרת לעתליה איך "נפלת" לסמים ולפשע?

"כן, אמרתי לה שבאתי לפה, ובארץ בגלל שעברית שפה קשה, הייתי קב"ט בקניון 'שאול המלך'. ואיך שהלכתי לנהוג במונית התחלתי להתפזר, והתגרשתי. בהתחלה, הייתי לוקח סמים לסוחרים, כי חיפשתי כסף קל. בהמשך, התחלתי לקנות את השטויות האלה. וצ'יק צ'ק מצאתי חברים חדשים; אנשים לבד מוצאים אותך, אלה. ונהייתי בחברה של נרקומנים. ואז, אתה אומנם רוצה לעבוד אבל אין לך פיזית כוח. אז, אפילו לא זורקים אותך מהעבודה, אתה לבד הולך. וכשאתה מחפש סמים אתה יותר גרוע מרובוט, וזה לוקח לך את כל הכוח. בזמני, גג 3 שנים היה אפשר להחזיק מעמד כנרקומן, וכיום פחות כי הסמים כמו שאמרתי הם פשוט רעל".

ואז, "דיברתי עם עתליה, והסברתי לה שאני רוצה לצאת מזה. היא הייתה יותר טובה מעובד סוציאלי, ואמרה שאני מפחד להיות בסביבה של אנשים, אבל 'אם בחרת, נעזור לך'. וזו הייתה עזרה מכל הכיוונים. לבד עתליה החליטה שאני זקוק ליגאל. נתנו לי 10 שקלים לכל נסיעה לפגישות איתו. הייתי מקבל אז קצבה של 1,600 שקלים. עשיתי גם פשיטת רגל אחרי 25 שנה שהתחמקתי מתשלום מזונות, ועכשיו ברוך ה' סיימתי את התשלום, ואמור להיות בית משפט שיחליט מה לעשות, ויבדוק את ההכנסות וההוצאות שלי. אני לא רוצה יותר לשקר לאף אחד, אפילו לא שקר קטן. עברתי דרך קשה מאוד, ובושה שאפול עוד פעם".

קופץ לבקר. פנפילוב במשרד של פינטו | צילום: באדיבות שירות התעסוקה

יגאל, איפה היה לכם הכי קשה בטיפול ב-ויקטור?

"אחד המחסומים העיקריים של ויקטור היה 'מי יקבל אותי בגיל שלי עם עבר פלילי ובלי שיניים'? אנשים בגיל 45 – 50 רגילים ונורמטיביים קשה להם למצוא עבודה, אז איך הוא יעשה את זה, אבל היה שם משהו אצלו שראיתי, איזו נכונות של לנסות, ולעשות לשינוי, בקשת עזרה אמיתית, אמיתית, אמיתית. ואז, וזה חשוב, בשילוב שירות התעסוקה, לכל דורש עבודה יש מתאמת שעובדת איתו, ובמקרה של ויקטור זו עתליה. ביחד עבדנו איתו על חיזוק האמונה בעצמך, ששינוי הוא תהליך איטי, ושכן יש בחברה אנשים שאם באמת מוצאים דרך חזרה, אז החברה הנורמטיבית גם תיתן להם צ'אנס".

פנפילוב: "היו לי הרבה שיחות עם יגאל, והוא נתן לי כוח כשאמר לי שהיו לו מקרים יותר גרועים משלי, וש'אתה יכול, 'יש לך כוח, אתה בדרך הנכונה'". ואכן, פינטו מספר בהקשר זה: "היה לי אסיר שישב על ניסיון לרצח ואסיר על סחר בסמים, והיה לי מקרה מאוד קשה שאני היחידי שהתעסקתי איתו של פדופיל, וגם אנשים שישבו על אונס; היה לי אבא שישב על אונס של הבת שלו. שאלתי את עצמי איך הוא מביא את זה לשיחה איתי. היה לי אפילו מקרה של יהודי שהתאסלם, ואחר כך חזר ליהדות. יש לי אנשים שהיו משת"פים או שההורים שלהם היו משת"פים".

"אני מתבייש במה שהייתי"

ויקטור, איך הצלחת להתקבל לעבודה ב"יד שרה"?

"יגאל הסביר לי מה צריך להגיד ומה לא בראיונות עבודה, וחיזק אותי חבל על הזמן, גם כשסיפר על איך אנשים יצאו ממצוקות בעזרתו. עכשיו, יש לי בכיס את המפתחות של הכספת של 'יד שרה' בעיר, שבחיים לא היו לי. יגאל עד היום מלווה אותי. ובלי הזמנה אני בא ודופק אצלו בדלת, ונפגש איתו, מקסימום מחכה כמה דקות. אנחנו מדברים באותו גובה ורמה. על עתליה אני לא יודע במלים מה להגיד; בחיים לא פגשתי אישה כזו מיוחדת, ויחד עם יגאל הם פשוט עושים עבודת קודש".

עבודת קודש. ויקטור בשגרה ב'יד שרה' | צילום: יניב סול

פינטו: "מצאנו ל-ויקטור עבודה ב'יד שרה', אחרי שהם חיפשו אב בית, איש אחזקה. לשירות התעסוקה יש פול של עבודות, במקרה של ויקטור 'יד שרה' ביקשו מישהו לעבודה. בגלל הידע שלו הטכני, ויקטור היה מתאים, לאחר שעשה הרבה קורסים בבית הסוהר. יש ל-ויקטור גם ידיים טובות וגם לב ענק. ויש לו משהו שאני חייב להגיד את זה וגם עתליה אומרת, אסירות תודה אמיתית שלא רואים הרבה, למרות כל מה שהוא עבר. ואם המטופל מגיע לאיזה שלב בהחלמה שהוא מבין שחלק גדול מזה זה שלו והוא יכול לתקן, אז יש על מה לדבר, כמו במקרה של ויקטור".

ואתם עדיין בקשר, אני מבין.

"כן בטח, ויקטור כל כך מתלהב לפעמים, וכמו ילד קטן הוא בא להראות לי את התג שלו בעבודה. ויקטור קיבל סוג של משאית שאיתה הוא מוביל אנשים, והוא הכל שמה ב'יד שרה'. גם בעולם ההוא הקודם של הפשע הוא הלך לקיצון, וגם בעולם החדש ויקטור הולך לקיצון. לא מזמן, אני יושב בשיחה, ופתאום דופקים לי בדלת. המאבטח אומר שאני חייב לפתוח, ו-ויקטור מסר מכתב תודה לי ולעתליה, ואפילו מסגר אותו; זה כל כך ריגש אותנו. והוא כותב שם דברים מהלב, פשוט בלי שטויות ולעניין. העבודה ב'יד שרה' פשוט מולבשת עליו, כאילו הוא מחזיר חוב שיש לו לחברה. אגב, לפני ראיון העבודה שלו, הוא ביקש ממני שאדבר עם המעסיק, ואמרתי לו בניגוד למה שבדרך כלל אני אומר: 'לא, לך בעצמך, אתה תתקבל'. ואז, הוא תתקבל. חשוב לציין, ששיתוף הפעולה עם שירות התעסוקה הוא הכרחי להצלחה, כי בלעדיו אתה לא יכול".

פנפילוב: "אני מבין עכשיו שסומכים עליי, ושמי שלוקח אותי לא מצטער. יש לי הרבה מכתבי תודה ל'יד שרה' שהגיעו בגלל מה שעשיתי. כבר אחרי חודש, קיבלתי תוספת במשכורת ליותר ממינימום. ויש לי גם מכתבים טובים מההנהלה בירושלים. ברוך ה', אני רק מתקדם. קיבלתי בזכותם את רישיון הנהיגה שלי חזרה, כי אני 'נקי'. זה נותן לי יותר כוח, שפה ב'יד שרה' יותר מ-95 אחוזים הם אנשים מתנדבים. לא כל אחד כאן בריא, ואתה מסתכל עליהם, ומקבל עוד יותר כוח. כשכולם יצאו לחופש לא מכבר, אני ויתרתי, עבדתי שבועיים בחינם, וקיבלתי על זה מכתב תודה ואחר כך גם בונוס: הזמנה למסעדה לאכול עם חברה שלי. והייתי היחיד ב'יד שרה' שקיבל את זה".

ולסיום, הוא מדגיש "אני עושה נסיעות בהתנדבות של טיולים מטעם 'יד שרה', ולא מקבל חצי שקל על זה. ואני גם מתנדב ב'עלה נגב' עם הרכב שלנו. איך שהשתחררתי התחלתי להיות בקשר עם בת זוג, שלא יודעת מה זה סמים, ורחוקה מזה מאוד. אני יודע שדקה אחת אפילו אסור לי לשכוח מאיפה באתי; באתי מהזבל, ואני לא מכסה על זה, ולא חוזר לשם. גם להתקרב לשמה, לא. נרקומנים שמבקשים ממני כסף, אני מזמין לאכול; קשה לעבוד עליי, הרי עברתי הכל. אני מתבייש במה שהייתי, ויודע שאסור להרים ידיים, ואף פעם אסור להתייאש".