מגזין

"אני כבר לא אחות של"

מגזין2 בינואר 2019    11 דקות
0

רעות אלוש שנחשבת היום לאחת השחקניות המבטיחות בישראל, מספרת כיצד התמודדה עם הפרעות אכילה, חוזרת לתחילת הדרך בעולם המשחק ועונה למי שעדיין שואל על אחיה הגדול והמפורסם, אביב אלוש

"אני כבר לא אחות של"
רעות אלוש | צילום: סלי בן אריה

אם היה אפשר לסכם משפט שיתאר את השנה האחרונה בחייה של רעות אלוש, זה כנראה היה: "this girl is on fire".

עם האח הגדול, אביב | צילום: רפי דלויה

תפקיד ראשי במחזה עטור שבחים של תיאטרון באר שבע, תפקיד נוסף בהצגה חדשה של התיאטרון ותפקידים בתכניות טלוויזיה ועוד. רק בת 28 והיום נחשבת לאחת השחקניות המבטיחות בישראל. הספק לא רע לילדה קטנה שהגיעה מכרמיאל. אלוש היא האחות הקטנה ולה שני אחים נוספים, אחד מהם, הוא כוכב מוכר בשם אביב אלוש, אליו עוד נגיע בהמשך.

משחק היה חלק ממנה כבר מגיל קטן, אבל עד גיל מבוגר יחסית, היא עוד עשתה את המסלול שכל צעיר אחרי צבא עושה. "הייתי בחיל האוויר ואחרי זה עשיתי שני טיולים אחרי הצבא. הייתי בתאילנד ושנה אחרי זה הייתי בדרום אמריקה", היא מספרת. "המשחק הוא משהו שתמיד היה אצלי, מאז שהייתי קטנה הייתי מסתובבת עם מיקרופון נייד שהיה מחובר לטייפ. הייתי מסתובבת ושרה. תמיד הייתי בחוג דרמה ובמקהלת בית הספר ותוך כדי אביב אחי, שהיה גדול ממני ב-9 שנים, למד תקשורת והייתי משתתפת בסרטים שלו. זה כל הזמן היה שם", היא משחזרת בראיון ל"שבע".

"לוקחת בורקס, מרגישה את הטעם ויורקת"

היום אלוש על הבמה, היא כבר שחקנית מנוסה, עם טונות של ביטחון עצמי וכריזמה מתפוצצת. אבל מסתבר שגם היא חוותה תקופה בה הרגישה חוסר ביטחון, בעיקר במראה החיצוני שלה. "כתוצאה מדימוי עצמי נמוך, פיתחתי הפרעות אכילה", היא מודה.

"זה התחיל בסביבות גיל 14 וקצת, כשמתחילים להעיר לך על הגוף שלך. היום יש את הפייסבוק והאינסטגרם וגם אז היו סוג של רשתות חברתיות, ודימויי הגוף היו מאוד חזקים. אני הייתי צעירה מפותחת, לא מאוד דקיקה ומכל מיני הערות נגררתי למקום הזה. לא הבנתי שיש לי בעיה. מתחילים לדבר על דיאטות בעולם הזה, לא לאכול את זה, כן לאכול את זה, ואני הייתי נכנסת לאינטרנט וקוראת על דיאטות כסאח".

בהתחלה היא הייתה אוכלת מעט", לדבריה. "ואז אתה ממש לרעב, כי אתה לא מכניס פחמימה לגוף. הייתי מגיעה למצב שהייתי לוקחת בורקס, מרגישה את הטעם ויורקת כדי שזה לא ייכנס לי לגוף. זה היה ריטואל חוזר, לא הגעתי להקאות כי לא אכלתי. היה לי פחד להקיא, אם לא היה לי את הפחד הזה, אז אולי גם הייתי אוכלת ומקיאה. במקום זה פשוט הייתי יורקת את האוכל. מסתבר שהרבה אנשים חווים את זה".

מככבת בהצגה דונה פלור. אלוש | צילום: מעיין קאופמן

אחרי שלא קיבלה ווסת במשך תשעה חודשים, סיפרה את העניין לאימה. "אמא שלי מאוד כעסה ושלחה אותי לרופא שנתן לי כדורים ואז חזרה לי הווסת. חזרתי לאכול וחזרתי להשמין, כל הזמן משחקים עם המשקל. בצבא, כשהתחלתי לירוק על בסיס קבוע, זה היה משהו שעשיתי בלילה, כשאף אחד לא רואה. באיזשהו שלב אמרתי שיש לי בעיה. דיברתי עם המפקד שלי ששלח אותי לקבוצת תמיכה בתל השומר, שמתמחה בהפרעות אכילה. היינו איזה 20 בנות בקבוצה ושם טיפלתי בזה".

אחרי הטיפולים, למדה אלוש הדרכת כושר, "והחלטתי להעביר את זה הלאה", לטענתה. "אני משתדלת עד היום לשלב את זה. עבדתי בחדר כושר חמש שנים, עד שנכנסתי לימים עמוסים והייתי חייבת לעזוב. נתקלתי המון בבנות שיש להן בעיה עם דימויי גוף ודרך אימונים, הייתי ממש מחזקת את הנשים וגם את עצמי, כי תוך כדי שאתה מטפל במישהו אחר, אתה גם מטפל בעצמך".

"לא רציתי ללמוד משחק שלוש שנים"

אל המשחק אלוש הגיעה די במקרה, ואם לומר את האמת, היא לא ממש רצתה ללמוד משחק, אחרי שראתה את אחיה הגדול מצליח, בלי ללמוד קורס אחד במשחק. אלוש החליטה שהיא רוצה גם.

"בהתחלה לא רציתי ללמוד משחק שלוש שנים. יש לי דוגמה בבית למישהו שלא למד והצליח, אז גם אני אדלג על זה. התחלתי ללכת לאודישנים ואז הייתה מלהקת שאמרה לי ללכת ללמוד את זה. היא אמרה לי – 'את לא אחיך ואת צריכה את זה'. טסתי לדרום אמריקה וכשחזרתי, החלטתי ללכת למכינה ושם קיבלתי תגובות טובות ופידבקים חיוביים. המורים שכנעו אותי ללכת למבחן קבלה לבית ספר למשחק".

אלוש פנתה לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. "לא התקבלתי ודווקא שם הבנתי שאני רוצה ללמוד, כשאמרו לי לא", היא מספרת. "נלחמתי. הגשתי מכתב ערעור ליורם לוינשטיין ובסוף קיבלו אותי אחרי עוד אודישן. עברתי והיו לי שלוש שנים מדהימות".

אלוש ב"סוליקא" | צילום: מעיין קאופמן

את התפקיד הראשון שלה היא קיבלה כשעוד הייתה סטודנטית בשנה ג', ולא סתם תפקיד, אלא בסדרת טלוויזיה שמהר מאוד הפכה ללהיט גדול. "תאג"ד הייתה הסדרה הראשונה שהופעתי בה, בשנה ג'. כל הזמן עשיתי אודישנים במקביל לבית ספר והלכתי לאודישן בכלל לדמות אחרת בהתחלה. פתאום קראו לי לתפקיד אחר. אחרי עוד שלושה חודשים אמרו לי שאני בפנים וזו הייתה הפתעה טובה. זה יצא בדיוק כשסיימתי את בית הספר למשחק. זו הייתה הצלחה מאוד גדולה וזה הרגיש מאוד טוב", אומרת אלוש שלא תשכח את יום הצילומים הראשון שלה בתאג"ד, במהלכו נאלצה לשחק בסצנה בה היא נאנסת.

"ממש ביום צילום הראשון שלי בטלוויזיה, אני מצלמת סצנת אונס. לא ידעתי מה קורה פה. עשיתי על זה חזרה עם הבמאי ועם השחקן ששיחק את הקצין. אמרנו לא נעשה את האקט עצמו, נחזור על הכל לפני, כדי שנרגיש בנוח. הם היו חמודים ומאוד כיבדו אותי, נתנו לי את החופש להחליט איך זה ייעשה ואיך זה יצטלם. היה לי חשוב לדוגמה, שלא יראו עירום, שיביא את הסיטואציה הכי אמיתית, אבל שיראו רק את הפרצוף שלי. זה גרם לי להרגיש בנוח כי פחדתי שהוא יצטרך להפשיט אותי וזה לא קרה. אמרתי 'איך אני מצלמת סצנה כזו?'. עמדתי מול המראה ואמרתי 'רעות – אין איך להתכונן לזה, פשוט תהיי שם'. וכך היה".

לפחות בהתחלה, השחקנית הצעירה לא כל כך הבינה למה כולם עושים מזה סיפור גדול. "לא עשיתי מזה וואו. כולם אמרו לי שהייתה לי סצנה מדהימה, אמרו לי איזו אמיצה את ולא כל כך הבנתי מה אומרים. רק כשזה שודר נפל לי האסימון על הקושי של הסצנה ומה היא מהווה. רק כשהיא יצאה הבנתי את האימפקט שזה עשה לאנשים ואז הבנתי שזה היה חתיכת דבר. אם אני שואלת את עצמי היום אם הייתי עושה את זה, היום הייתי נותנת לזה יותר נפח ביום צילום".

"שמתי לי למטרה להגיע לתיאטרון באר שבע"

היום כאמור, אלוש היא שחקנית בתיאטרון באר שבע. אל התיאטרון היא הגיעה מתוך היכרות עם המנהל האמנותי של התיאטרון רפי ניב, שלימד אותה ב'יורם לוינשטיין'. היום היא כבר מודה שמהרגע הראשון בו נכנסה לשיעור עם ניב וראתה הצגות של תיאטרון באר שבע, כיוונה להגיע ולהיות שחקנית בתיאטרון.

אורן אהרוני, רוביק דנילוביץ', רעות אלוש ועליזה מנור

"שמתי לי למטרה להגיע לתיאטרון באר שבע" | צילום: דיאגו מיטלברג

"לי ולרפי היה חיבור מאוד טוב", היא מספרת. אני זוכרת שעליתי מלא לסצנות בשיעור שלו. הלכנו לראות הצגות של תיאטרון באר שבע ורפי היה מספר על התיאטרון ומאוד אהבתי את ההצגות שם. שמתי לי למטרה להגיע לתיאטרון באר שבע. ממש התאבדתי על זה, כי ראיתי שזה תיאטרון שעושה הצגות מאוד מאוד טובות. בהפקה האחרונה ביורם, רפי בא להצגה ואמר שהוא רוצה להזמין אותי לאודישן לערב שירי ז'ק ברל. כמובן שעשיתי אודישן ולשמחתי עברתי".

מהר מאוד הגעת לשחק תפקיד מרכזי בהצגה סוליקא. איך הרגשת כשקיבלת את התפקיד?

אלוש ותום אבני ב"מחיר החיים" | צילום: אילן בשור

"זה היה מטורף. אני זוכרת את האודישנים לתפקיד שעשו לי ואין לי מילים להסביר. מאוד מאוד רציתי את זה. קיבלתי תפקיד ראשי וזה היה משהו מאוד גדול עבורי. כל הזמן חיזקתי את עצמי שאני יכולה. עלינו עם סוליקא בדיוק שנה אחרי שסיימתי בית ספר למשחק. מבחינתי, זה היה חלום ילדות שמתגשם. גם ב'יורם' לא עשיתי תפקיד ראשי של ממש. הייתי עושה תפקידים טובים וכיפים, אבל לא סחבתי הצגה. לא היה לי דבר כזה ופתאום פעם ראשונה שאני עושה תפקיד ראשי. זה היה מאוד מאתגר. אבל כמו תמיד, לא חשבתי על זה יותר מידי. אם הייתי חושבת על זה, הייתי נכנסת ללחץ".

בקרוב תראו את אלוש שוב על הבמות, הפעם בהצגה "מחיר החיים" של תיאטרון באר שבע, לצידו של תום אבני. אלוש "עכשיו אנחנו עושים חזרות על מחיר החיים. הצגה של ארבעה שחקנים ואני משחקת בחורה בת 25, בת למהגרים שנמצאת בארצות הברית. היא בחורה פייטרית, שורדת, חתולת רחוב שאוהבת את החיים האלה. זה תפקיד מהמם ואני זכיתי לשחק לצידו של תום אבני שהוא מהמם ומאוד כיף לשחק איתו. זה מחזה מעניין על החיים ועל מוגבלות נפשית ופיזית שנוגעת גם עם הומור".

"בדרך שלי"

וכמובן שיש גם את העניין הקטן הזה שרעות "סוחבת" איתה את שם המשפחה אלוש, או יותר נכון את העובדה שהיא אחות של אביב, אחד הכוכבים הכי גדולים בתעשיית הטלוויזיה בישראל.

"לכל דבר יש סיבה בחיים האלה", אומרת אלוש. "שאלתי אותו אם ללכת ללמוד משחק והוא ענה לי 'תעשי מה שמרגיש לך טוב, את יודעת לענות בעצמך'. הוא לא היה נותן לי עצות. לא נתן לי טיפים לפני האודישן, כי הוא רצה שאני אהיה עצמאית, שאבין בדרך שלי", היא מספרת.

כשיש לך אח כל כך מוכשר ומפורסם זה יכול להביא להמון דברים טובים, אבל יכול גם לגרום לך להסתובב עם תווית "האחות של". אלוש מדגישה כי מעולם לא הרגישה שיש השפעה לעובדה שהיא אחות של אביב, יתרה מזאת, היא אפילו מדגישה כי ברוב המקרים, אנשים פשוט לא ידעו על הקרבה המשפחתית. "מעולם לא הרגשתי שיש לזה השפעה. בתאג"ד לא ידעו שאני אחותו בכלל. אני בטוחה שהמלהק ידע, אבל אף אחד לא דיבר איתי על זה. הייתי עסוקה בדרך שלי ובגלל שאני כל כך שלמה עם הדרך שלי, זה לא עניין אותי".

רעות ואביב אלוש

רעות ואביב אלוש | צילום: דיאגו מיטלברג

ובכל זאת, גם היום עדיין שואלים על אביב. זה לא מעצבן אותך?

"בגלל שבאנו מהפריפריה כביכול והדרך שלנו לא הייתה פשוטה, אז לא ממש האמנתי שאני יכולה לשחק בתיאטרון. מהבחינה הזו, הדרך שלו נתנה לי אישור שזה אפשרי. להגיד שהלכתי בעקבותיו לא יהיה ממש נכון. זה גם לא מעצבן אותי כששואלים אותי על אביב. אני כבר לא אחות של. אני שלמה עם הדרך שעשיתי".

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה