איתי פרל הוא מפלצת מוזיקלית דו ראשית. מצד אחד, הוא מהאנשים הכי מוכשרים בתעשייה, כזה שכל אחד היה שמח אם היה מנגן איתו גיטרה בהופעה. שם שכבר פרץ את תקרת הזכוכית וכל חובב מוזיקה מכיר. מצד שני, יוצר שעזב את תל אביב ועבר לבאר שבע, שאת הבוקינג להופעות שלו עושה לבד ולא מתפשר מוזיקלית.

במוצ"ש הקרוב (24.2) פרל יגיע למועדון ה"ברקה" להופעת השקה לאלבומו החדש, החמישי במספר. אך נראה שדווקא האלבום הזה הוא אלבום מיוחד שמגיע בשיאו של תהליך בו פרל שם חותמת סופית על היותו "באר שבעי" ומוכיח, בפעם המי יודע כמה, שהסצנה המוזיקלית בבאר שבע היא משהו שאפשר להתגאות בו.

אבק כוכבים ב"רימון"

פרל (39) הוא אחד ש"נולד" עם הגיטרה ביד. "הייתי גרוע מאוד בכדורגל, אז שלחו אותי ללמוד מנדולינה וחלילית", הוא נזכר. "בגיל שמונה קיבלתי גיטרה, ואת החשמלית הראשונה קיבלתי ב-92 כשהרוקנרול היה בפריחה מטורפת. היה לנו מחסן שהפכנו לחדר חזרות ואני עוד הספקתי להופיע עם להקת הנוער שלנו ב"רוקסן", במה מיתולוגית של כל הזמרים וההרכבים הכי גדולים ברוק הישראלי. זו הייתה חוויה מטורפת".

הוא גדל בצפת וכמו צעירים אחרים בפריפריה, עשה את המעבר לתל אביב כשהוא בן 21. "עברתי כדי להיות הגיטריסט הכי טוב בתל אביב", הוא מספר. "נרשמתי לבית ספר רימון שהיה נחשב לבית ספר של ג'אזיסטים חנונים, גרתי ממש בלב תל אביב ואחרי שנתיים עברתי לרמת השרון, קרוב לבית הספר. הייתי תורן שם, מעין שרת סאונד. היה לי את המפתחות של כל הכיתות והייתי צריך לסדר ולקפל את כל ציוד הסאונד של בית הספר. הייתי יכול לבוא בלילה ולהקליט דברים וזה הפך אותי למאוד פופולארי".

פרל למד בימי הזוהר של המוסד, בימים בהם למדו גם אמנים כמו קרן פלס, מירי מסיקה, איה כורם, אריק ברמן ואוהד חיטמן.

"התאהבתי בבאר שבע. כאן אין לך על מי לעשות פוזות" | צילום: אוהד רומנו

ב-2005 הוא הוציא את אלבומו הראשון בתקופה בה החלה סצנת האינדי אותה אנחנו מכירים היום. פרל התלבש בדיוק לאותה התקופה. אלבום בלוז, סצנה שנמצאת די בשולי הפלייליסט הישראלי, אבל כזו שכאילו נתפרה למידותיו. "מההתחלה הלכתי לכיוון הבלוז שנכנס לי לעצמות", הוא אומר.

"ידעתי שזה שוליים. הייתי בכיתת אמן יוצאת דופן כשהתעניינתי בג'אז ומי שהעביר אותה אמר שכשאתה מנגן מוזיקה יש תחרות בינך לבין אחרים שדומים לך וזה יכול לתסכל אותך. כשאתה מתעסק עם יצירה מקורית אין לזה תחרות. אתה כתבת משהו שאף אחד אחר לא כתב. אז לא היה אכפת לי להיות נישתי. להפך, שמחתי שיש לי נישה של פולק, ג'אז ובלוז משלי".

כאן בשביל המוזיקה, לא בשביל התהילה

כמו שכבר הבנתם, פרל הוא עוף מוזר בסצנה המוזיקלית של היום. "מספרים" פחות מעניינים אותו. ברור שהוא רוצה להתפרנס ממוזיקה, ברור שהוא רוצה שהמוזיקה שלו תגיע לכמה שיותר אנשים, אבל הפן הכלכלי פשוט פחות מעניין אותו. "ידעתי שאני לא אעשה כסף ממוזיקה. אבל העבודה ברימון נתנה לי מקצוע. הייתי אחרי זה איש סאונד וזו היתה עבודה טובה. יש לי מניע כלכלי אבל אני לא צריך יותר משאני צריך כדי לשרוד. אני לא בא לצבור כסף. גם כפרילנסר הייתי זמר ליווי של אנשים. זה לא היה בהתנדבות. אבל זה הספיק לי".

עוד דוגמא לכמה פרל "שונה", היא העובדה שבמשך תקופה ארוכה, הוא היה מגיע למקומות מרוחקים, להופעות קטנות. סוגר לעצמו את הדברים, מגיע וישן שם, חווה את המקום וממשיך הלאה. "ב-2009 לקחתי את זה לאקטסרים. עשיתי סאבלט לדירה ופשוט הייתי חודשיים בדרכים. בכל מקום הייתי מבקש את הכמה שקלים להופעה ומקום לישון. זהו. מקומות שכוחי אל שלא מכירים. אבל גם הייתי במקומות כמו חיפה ירושלים ובאר שבע. באחת הפעמים הכרתי את דודו חמד ושם בעצם ראיתי את הקסם של העיר", הוא נזכר.

מפלצת מוזיקלית דו ראשית. פרל | צילום: אוהד רומנו

באר שבעי אסלי

פרל הגיע לבאר שבע לפני שש שנים. בדיוק בזמן מבצע "עמוד ענן", אל דירה מעופשת בשכונה ג' בלי ממ"ד. אבל כזה הוא, לא דופק חשבון לקונבנציות, לא חושב מה יקרה אם, פשוט הולך ועושה. חודש אחרי הוא כבר מצא את עצמו בעיר העתיקה, בדירה בה הוא גר עד היום.

למה להגיע לבאר שבע?, כבר היית שם מוכר ושיר שלך עם דנה ברגר נוגן אז בפריים טיים ערוץ 2.

"עשיתי אלבום עם דנה וזה באמת היה מדהים. אבל הרגשתי בתל אביב שאני הולך לאותם מעגלים. הייתי צריך להתנתק. החלטתי לעבור לדרום ולהתחיל מההתחלה. להיזכר למה אני עושה את זה. לא הייתי מוכן לעיסוק המתמיד במספרים. בתל אביב, בשיח של התעשייה, היה לי קשה למצוא אנשים שאפשר לדבר איתם על משהו שהוא לא מספרים".

מה גרם לך להישאר פה כבר שש שנים?

"התאהבתי בבאר שבע. כאן אין לך על מי לעשות פוזות. בתל אביב יש המון פוזה. אבל זה חלק מהמשחק ואני לא מזלזל בזה. בתחום הזה אחרי שסיימת לכתוב את השירים יש הרבה עניין של פוזה. גם עכשיו אני בעצמי רוצה לעשות שואו. אבל לעבוד עם נדב אזולאי וגיל נמט לדוגמא זו חוויה מאוד אותנטית, אמיתית. אם זה לא יפה יגידו לך בפנים. אם זה לא מרגש אותם אתה תקבל את זה לפרצוף. לא אכפת להם מי אתה".

בבאר שבע פרל הפך גם ממוזיקאי ל"איש עסקים", עם בר שכונתי קטן משלו – "בר קטן, עם בירה אחת ומוזיקת בלוז, לא מרעישה שתוכל לשבת ולדבר עם חבר", לדבריו.

הבר שלו הפך להיות המקום הקבוע של הברנז'ה המוזיקלית המתפתחת בבאר שבע, כשיותר אנשים מגלים את הקסם של העיר העתיקה בכלל ושל הבר השכונתי בפרט.

"החלטתי לעבור לדרום ולהתחיל מההתחלה. להיזכר למה אני עושה את זה" | צילום: רונן גולדמן

במוצ"ש, פרל יקיים את מופע ההשקה לאלבום החדש, שמגיע שש שנים אחרי האלבום הקודם. "בשנים האחרונות אני כותב לאורך זמן. יש פה שירים שתחילת העבודה הייתה לפני 10 שנים", הוא אומר. "אבל זה אלבום שנעשה כולו בבאר שבע. האלבום כולו הוקלט, הופק ואפילו הקליפים נוצרו בבאר שבע".

"זה היה נראה לי חשוב שההשקה תהיה פה. כל הרוח הגבית שקיבלתי הייתה פה".

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של "שבע" המודפס. 2374.