שלושה ספרים מז'אנר הרומן הרומנטי הפופולארי יש כבר באמתחתה של עו"ד אוריה מימון כהן ממיתר, וב"שבוע הספר" הבא, באמצע 2022, צפוי לצאת הרומן הרומנטי הרביעי שלה. בריאיון לעיתון "שבע", משתפת מימון כהן (36) בין היתר, בקשיי הכתיבה ותחושותיה עם יציאתו לאור של ספר פרי עטה: "אני בהכשרתי עורכת דין, ומשמשת כמנהלת שיווק בקבוצת 'מימון' מ-2010", היא פותחת. "השקתי את הספר הראשון שלי, 'ארמונות בחול', באוקטובר 2018. אחריו השקתי ביוני 2019 את 'ריפטייד', ואז בספטמבר 2020 את 'טיטניום', כש'ריפטייד' גם תורגם לאנגלית ונמכר ב'אמזון'. עכשיו, אני בשיא הכתיבה של הספר הרביעי שלי".

איך הגעת לתחום?

"האמת שתמיד כתבתי; גם בתור ילדה ונערה, תמיד כתבתי קטעים, סיפורים קצרים, שירים. ותמיד היה לי חלום כזה לכתוב ספר. אני גם קוראת הרבה, שזה נותן השראה. ויש לנו מין טקס כזה במשפחה, שביום ההולדת של אימא שלי בינואר, אנחנו כותבים כל שנה פתקים עם דברים שנרצה להגשים בשנה הקרובה, ומוציאים את הפתקים משנה שעברה, ורואים מה הגשמנו ומה לא. וביום ההולדת של אימא שלי ב-2018, אני מוציאה את הפתק שלי, ואומרת: 'וויי, כל שנה אני אומרת שאני רוצה לכתוב ספר, ואני לא עושה את זה. איזה פארשית'. ובאותו יום, יצאתי מהיום הולדת, ואמרתי: 'זהו, במעט הזמן הפנוי שיש לי, עם שלושה ילדים קטנים וקריירה, אני עכשיו עושה את זה'. ובאמת, תוך ארבעה חודשים, הייתה לי כבר ביד הטיוטה הראשונה של הספר הראשון שלי".

למימון כהן יש שיטה ייחודית בתהליך כתיבת ספריה: "לכל סופר או סופרת יש את השיטה שלהם. הרוב שאני מכירה, כמה חברות, קולגות, העבודה הקשה שלהם (במרכאות או לא במרכאות) היא בעצם לפני הכתיבה, כשהן יושבות עם מחברת או קובץ, וממש מתארות בראשי פרקים מה יקרה, ומאפיינות את הדמויות וקווי העלילה. מובן שדברים משתנים תוך כדי, אבל בגדול יש להם את הסיפור, וכשהן כבר מתיישבות מול מחשב וכותבות ראשי פרקים, הן יודעות מה הן כותבות. אצלי זה קצת שונה; אני בגדול, כשיש לי איזשהו רעיון לספר, ממש איזה ניצן, אז אני חיה אותו בראש כמה חודשים. במקרה של הספר הראשון שלי, זה היה ארבע שנים לפני כן, שחייתי אותו. אני חיה אותו, אני חושבת על הדמויות, אני רואה סיטואציות וחושבת על כל מיני סצנות. מוזיקה היא השראה מאוד גדולה לספרים שלי, לכולם. אז גם מוזיקה מתווה ככה את העלילה. וכשאני מתיישבת לכתוב, יש לי איזשהן אבני דרך, עם פערים מאוד גדולים, כשאני יודעת מה אני רוצה שיהיה, יושבת לכתוב, ואז הכל יוצא. ניסיתי לתכנן כתיבה מסודרת, אבל זה לא עובד אצלי; אני ממש כותבת מאוד אינטואיטיבי".

איך את מרגישה כשהספר מודפס ויוצא לאור?

"זו לידה. זה מאוד קשה. בלידה אתה מקבל את מה שאלוהים נתן, וכאן זה משהו שאתה אחראי לו, ואתה נתון לביקורת. זה יצא ממני, מהנפש שלי. אני לא אומרת שהדמויות הן אני, והן לא מבוססות עליי, אבל הכל בסופו של דבר הוא פרי דמיונך, זה מה שיושב לך בראש. וכשאתה יוצא עם זה החוצה, יש פחד מהחשיפה. לא רק שלא יאהבו, אלא שמישהו אולי יראה בי משהו שלא רואים כשמסתכלים על אוריה, משהו שהוא בכתיבה שלי. זה פשוט לא דומה לשום דבר אחר. אתה יודע, אני מנהלת שיווק בחברה משפחתית, ומציגה ומייצגת את המותגים שלי, וזה לא מביך. אולם, כשזה נוגע לספרים, זה בא ממקום אחר לגמרי".

שעות הכתיבה של מימון כהן אינן שגרתיות: "אני כותבת בדרך כלל בלילות, במקום לישון, לילות חצי 'לבנים' כאלה. זה השקט שלי. שם אני מוצאת את הזמן. ושואלים אותי: 'איך יש לך כוח אחרי יום שלם, עם הילדים, העבודה, לשבת לכתוב'? ואני עונה שבאמת אני פשוט מחכה לזה, זה פורקן, ברמה שאני לא יכולה לתאר, זה הרגע שאני מחכה לו ביום".

עד כמה באר שבע, הנגב, מדינת ישראל, נמצאים בספרים שאת כותבת?

"האמת היא שזה בא לידי ביטוי רק בספר הראשון שלי, שהעלילה שלו מתרחשת בישראל, מהסיבה הפשוטה שאני כותבת את מה שאני רוצה לקרוא. ואני מאוד אוהבת ספרים שלא מתרחשים פה, דווקא בגלל מה שעכשיו אמרתי לך: להכיר דברים חדשים, ללמוד, להרגיש משהו אחר. אני לא שוללת שאכתוב שוב ספר שמתרחש בישראל, אבל בינתיים זה בא לידי ביטוי רק בספר הראשון שלי".

כאמור, מימון כהן נמצאת בתהליכי כתיבת הספר הרביעי: "אני מקווה להוציא אותו ב'שבוע הספר' הקרוב, ביוני. נתתי לעצמי דד ליין. האמת היא שזה הספר שלקח לי הכי הרבה זמן לכתוב. הייתה לי פשוט תקופה מאוד עמוסה, עם השקת מותג חדש. ועכשיו שמתי לעצמי דד ליין, ואם שמתי דד ליין, אז זה יקרה. הספר הראשון שלי היה על דמות בשם רומי שהייתה דמות מאוד חלשה בעיניי, כשאני מסתכלת עליה היום. והרעיון לספר הזה בא אחרי שסיימתי לכתוב את הדמות שלה, כי רציתי את האנטי-תזה שלה, דמות נשית חזקה, עם איזו אובססיה להיות במקום הראשון, להצליח בכל דבר. זה מתרחש בניו יורק, והיא עורכת דין".